ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' קורן סגן נשיא) מיום 20.10.2020 בת"א 16989-02-20 לפיו נדחתה מרבית תביעתו של המערער, אשר אף חויב בתשלום הוצאות המשיבים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ונספחיה, החלטתי לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, על פי הוראות תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

המערער השכיר דירה למשיבה 1 דורון נדב יחד עם שותפה (להלן: "השוכרת"), ברחוב חולדה 9 בתל אביב. משיבים 2-3 הוריה של השוכרת ערבו לחיוביה על פי הסכם השכירות.

על פי הנטען בכתב התביעה, שהוגש על ידי המערער, המשיבה 1 הפרה את הסכם השכירות וכתוצאה מהפרות אלה, נגרמו לו הנזקים הבאים:

1. הצורך להחליף את מנעול הדירה והצילינדר בשל אופן מסירת החזקה בדירה. גובה הנזק 290 ₪.
2. פינוי המושכר - לטענת המערער, השוכרת לא השלימה את פינוי המושכר במועד, הותירה בדירה חפצים ונמנע מן המערער להכין את הדירה לקראת השכרתה מחדש ובגין הפרה זו, נתבעו 5,750 ₪, 250 ₪ ליום למשך 23 ימים.
3. המשיבה לא סיידה את הדירה, עובר לפינוי בעזרת בעל מקצוע ומשכך, נאלץ המערער לסייד את הדירה לאחר הפינוי בעלות של 950 ₪ (חלקה של המשיבה).
4. ביטול "שרירותי" חד צדדי של המחאה פתוחה שנמסרה כביטחון לחיובי השוכרת, הנזק בגין הפרה זו הוערך ב- 2,000 ₪.
5. עלות התקנתם של חבלי כביסה חדשים במקום החבלים "המרוטים" 50 ₪.
6. למשיבים 2-3 הערבות ייחס המערער נזק של 4,000 ₪ בגין אי קיום מחויבות המופיעה בכתב הערבות, לשלם למשכיר מלוא הדרישה הכספית שהציג.
7. עגמת נפש, 1,500 ₪.
8. נזק בלתי הפיך לקיר עשוי עץ, 1,000 ₪.

לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, דחה בית משפט קמא את מרבית רכיבי התביעה למעט חיוב השוכרת בתשלום עבור החלפת המנעול.

לאור ניהול ההליך אשר חייב את המשיבים לשכור שירותיו של עורך דין והארכת הדיון שלא לצורך, חויב המערער בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.

בהודעת הערעור מלין המערער על חיובו בהוצאות וסבור שלא היה מקום לקבוע שלמשיבים נגרמו הוצאות בשל אופן ניהול התביעה וההגנה וכן, טוען באופן פרטני ביחס לממצאי העובדה שנקבעו על ידי כב' השופט קורן.

המערער סבור, כי לא היה מקום להעדיף את גרסת השוכרת על גרסתו ומלין על כך שבית המשפט לא מצא לנכון לסמוך על עדותו של הצבע שזומן על ידו.

לעניין עגמת הנפש נטען, כי בית המשפט לא השכיל לראות את עוצמתה של עגמת הנפש שנגרמה לו.

לסיכום, המערער סבור, כי שגה בית המשפט קמא שעה שלא חייב את המשיבה 1 לפצותו בגין אי קיום תנאי החוזה, המחייב אותה לסייד את הדירה, וכפועל יוצא היה על בית המשפט להטיל על השוכרת תשלום בגין העיכוב הנטען במסירת הדירה, וכן בשל עגמת הנפש שנגרמה לו.

דין טענות המערער להידחות. בית המשפט ביסס את ממצאיו על הראיות שהוצגו לפניו, ועל התרשמותו מן העדים.

אשר להפרת התחייבות השוכרת לסייד את הדירה, סמך כב' השופט קורן על לשון החוזה בו נקבע (סעיף 30): "בתום תקופת השכירות מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולהחזיר את החזקה בו למשכיר שהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ תקין ומסויד בצבע קיר מסוג לבחירת המשכיר ובאותו מצב שלם ותקין כפי שקיבלו".

מן האמור לעיל, הסיק בית המשפט, כי השוכרת התחייבה למסור הדירה כשהיא מסוידת בצבע על פי בחירת המשכיר, כשהוא תקין באותו מצב בו קיבלה את המושכר.

על פי הראיות שהוצגו בבית המשפט, המשיבה ביצעה את הסיוד בעצמה והעד אשר אמור היה להעיד על איכות הביצוע ומצב הקיר, לא העיד דברים ברורים, התחמק ממתן תשובות חד משמעויות ולא ניתן היה לסמוך על עדותו ביחס למצב הסיוד בדירה. מנגד, בית המשפט האמין לגרסת המשיבה, לפיה צבעה את המושכר בצבע לבן מאחר שלא באה מצד המשכיר דרישה אחרת. גרסת המשיבה נתמכה בסרטון שצילמה, ממנו ניתן ללמוד על מצב הקירות, עובר להחזרת המושכר. בית המשפט היה מודע לכך שהסרטון צולם למטרה אחרת, אך קבע כי ניתן היה להתרשם ממה שנראה בו ביחס למצב הקירות.

אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות והראיות.

אשר לאיחור במסירה, אין חולק כי המערער נתן הסכמתו להשארת חלק מן המיטלטלין בדירה למספר ימים. ומשלא הוכח כי היה צורך לשוב ולצבוע את הקירות, בדין נקבע על ידי בית המשפט שלא היה איחור במסירת המושכר.

אשר לעגמת הנפש, בית המשפט התרשם כי התנהלותו של המערער היא שגרמה להתדרדרות ביחסיו עם השוכרת, וכי לא היה בהתנהלותה דבר שגרם לו לעגמת נפש, המחייבת פיצוי.

אשר להוצאות, פסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואך לעתים נדירות יתערב בית משפט של ערעור בנושא זה.

בית המשפט התרשם, כי בשל מחלוקת של מה בכך, פתח המערער בהליך שחייב את המשיבים לשכור שירותי עורך דין ולהתגונן מול ראשי נזק שלא היה מקום לתבוע בגינם. לא מצאתי כי נפלה טעות במסקנה זו.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.