לפניי בקשה מטעם התובע לקבוע קיומו של מעשה בית דין (בשאלת אחריות הנתבעים לקרות תאונת הדרכים מושא התביעה ובשאלת הנזק שנגרם בה לתובע) שנטוע בפס"ד שניתן בעבר בתיק קשור.

מדובר במצב דברים חריג, שבו תובע ניזוק ונתבעת מבטחת מזיק בהליך מוקדם בוחרים, בהסכמה, שלא לבצע פס"ד סופי וחלוט שניתן בהליך המוקדם ביניהם לטובת התובע, ובוחרים, בהסכמה, לנהל ביניהם הליך חדש נוסף וזהה בעילתו ובסעדו, תוך צירוף נתבע שהוא המבוטח המזיק בעצמו, וזאת נוכח העובדה שהמבטחת נמנעה בטעות מלטעון טענת היעדר כיסוי ביטוחי בהליך המוקדם.

ההליכים בתיק הקשור [תא"מ (שלום בת ים) 49586-06-19]

• ביום 23.6.19 הגיש התובע שלפניי נגד הנתבעת 2 שלפניי (בלבד) תביעה זהה לחלוטין בתוכנה ובנוסחה לזו שלפניי: תביעה כספית ע"ס 8,423 ₪ בסדר דין מהיר, שעניינה בנזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 24.5.18 שבה היה מעורב עם רכב הנתבעת 2.
  • יוער כי התובע אינו מציין בכתב התביעה האם והיכן מבוטח רכבו בביטוח מקיף, וגם לא צורף לכתב התביעה "אישור אי הגשת תביעה" מקובל מחברת הביטוח הרלוונטית, ככל שקיימת. אולם כן צורף טופס דיווח על היסטוריה ביטוחית רלוונטית מאת ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, ואפשר שזו ביטחה את התובע בביטוח רלוונטי.
• ביום 11.8.19 הוגש כתב הגנה. טענת ההגנה העיקרית (ולמעשה היחידה) בכתב ההגנה הייתה להיעדר כל מעורבות של הרכב המבוטח אצלה בתאונה, וממילא להיעדר זיקה בין רכבה לבין הנזקים הנטענים לתובע.
  • יוער כי, בניגוד לדיני סדר דין מהיר, לא צורף לכתב ההגנה כל מסמך, פרט לתצהיר אימות סטנדרטי של עובדת מחלקת התביעות של הנתבעת, גם לא טופס מקובל ורלוונטי מאוד של הודעה שנמסרה לנתבעת על התאונה.
• ביום 19.2.20 נעתרה בקשת הנתבעת 2 שלפניי מיום 18.2.20 לזימונו של הנתבע 1 שלפניי כעד לדיון שהיה קבוע ביום 11.3.20.
• ביום 11.3.20 נערך דיון בפני כב' הרשם הבכיר אדי לכנר.
  • בדיון זה העידו שניים: תחילה התובע שלפניי, כנהג רכבו במועד התאונה, ואח"כ הנתבע 1 שלפניי, כנהג רכב הנתבעים במועד התאונה.
  • בתום הדיון הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם למתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
• ביום 11.3.20 ניתן פס"ד ע"י כב' הרשם הבכירה אדי לכנר, שמחייב את הנתבעת 2 שלפניי לשלם לתובע שלפניי סך של 8,423 ₪ (שהינו מלוא סכום התביעה), בצירוף האגרה ששולמה ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.
• לא הוגש דבר לתיק לאחר מתן פסה"ד, ולא הוגש כל ערעור על פסה"ד.

ההליכים בתיק שלנו

• ביום 9.12.20 הוגש כתב תביעה. כתב התביעה זהה כאמור לזה שפורט מעלה בתיק הקשור. בכתב התביעה מספר התובע על ההליך הקשור ותוצאתו הנ"ל, ומוסיף ומספר כי "לאחר מתן פסה"ד פנו באי כוח הנתבעת לב"כ התובע בטענה כי הייתה טעות אצלם, וכי לנתבע 1 לא היה כלל רישיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה, ועל פי פוליסת הביטוח, כך נטען אין לו לפיכך חיסוי ביטוחי ועליו לשלם את כלל התיק".
  • בשונה מנספחי כתב התביעה שהוגש בהליך הקשור, לכתב התביעה בתיק שלנו צורפו גם פרוטוקול הדיון ופסה"ד בתיק הקשור, וכן מכתב דחייה מיום 30.7.18 ששלחה הנתבעת 2 לתובע ואותו נימקה כך: "עפ"י בדיקה עם מבוטחנו עולה כי האירוע הנטען לא נגרם על ידו וכי אין למבוטחנו אחריות או רשלנות כלשהי לנזקי התובע; בשל האמור לעיל לא נבדק כיסוי ביטוחי וע"כ מוכחש גם האחריות לאירוע".
• ביום 16.12.20 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2. בכתב הגנה זה מועלית טענת הגנה מרכזית (שלא הועלתה כלל בכתב ההגנה בתיק הקשור), לפיה יש לדחות התביעה נגדה על הסף, בהיעדר כיסוי ביטוחי, בשל כך שבמועד התאונה היה רישיון הנהיגה של הנתבע 1 "בשלילה וללא תוקף".
  • הפעם, בשונה מכתב ההגנה שהגישה בתיק הקשור, צירפה הנתבעת 2 לכתב הגנתה מספר מסמכים:
    • רשימת פוליסת ביטוח (שאם אני מבינה נכון הינה פוליסת ביטוח מקיף לרכב הנתבעים).
    • מסמך מיום 8.7.18 של חוקר פרטי שפעל מטעם הנתבעת 2 לקבלת טופס הודעה על התאונה וכל שהשיג ורשם בדו"ח שלו הוא כי "לטענת המבוטח אינם מכירים את האירוע ורכבם לא היה מעורב בתאונה הנ"ל" (יוער כי כנראה שמדובר במידע שנמסר בשיחת טלפון, ובדו"ח הנ"ל לא נאמר אם השיחה הוקלטה, וגם לא צורף כל תמליל הקלטה).
    • מסמך, שהופק/הודפס כנראה ביום 24.3.20 (זמן קצר אחרי מועד פסה"ד הנ"ל), ע"י הנתבעת 2 במסגרת ההרשאה שיש לה לעיין בנתוני משרד הרישוי, לפיו לכאורה ביום 25.2.18 (מס' חודשים לפני תאריך התאונה) היה רישיון הנהיגה של הנתבע 1 בשלילה.
• ביום 9.2.21 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע 1. בכתב הגנה זה מועלית טענת הגנה מרכזית, לפיה דין התביעה להידחות, נוכח פסה"ד שניתן בתיק הקשור, שלא בוטל ושלכן מחייב את כל הצדדים. הנתבע 1 טוען גם בסעיף 22 לכתב ההגנה כי "נדמה שהתובע והנתבעת 2 עשו קנוניה יד אחד, שלא כדין ובחוסר תום לב על מנת לשלול מהנתבע את ההגנות הקיימות לו. להעלות טענות בעלמא כלפיו ללא ראיות מוחשיות להן יכול לענות במפורש ובפרוצדורה שאינה הפרוצדורה לטפל בהליך זה".
• ביום 9.2.21 נתתי החלטה יזומה, לפיה, נוכח הטענות שמועלות בכתבי הטענות בנוגע לפסה"ד בתיק הקשור, על הצד המעוניין להגיש עד יום 25.2.21 בקשה מתאימה לקביעת מעש בית דין.
• ביום 22.2.21 הגיש התובע את הבקשה שבנדון. הטענה המרכזית בבקשה היא שפסה"ד הכריע באופן תקף ומחייב, גם להליך שלנו, בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת הנזק שנגרם, כך ששאלות אלה אינן צריכות לעמוד לדיון נוסף בתיק שלנו, וכל שנותר לדון בתיק שלנו הינו רק בטענה החדשה שעוררה הנתבעת 2 לעניין הכיסוי הביטוחי.
• ביום 24.2.21 הגישה הנתבעת 2 תגובתה לבקשה שבנדון, שלפיה הנתבעת 2 "מסכימה לטענות ב"כ התובע, באשר לכך שיש לדרוש את הפיצוי מאת הנתבע 1 שאחראי לקרות התאונה".
  • אעיר, למען הדיוק, כי התובע אינו טוען כי רק הנתבע 1 אמור לפצותו, אלא טוען כי על ביהמ"ש להכריע בשאלה מי מבין הנתבעים אמור לפצותו.
• ביום 28.2.21 הגיש הנתבע 1 תגובתו לבקשה שבנדון. טענתו העיקרית היא, שמאחר שפסה"ד שניתן בהליך הקשור הינו תקף ומחייב לדעת כולם, לא יכולים התובע והנתבעת 2 לראותו ככזה רק לגבי מה שנוח להם (שאלת האחריות והנזק), ומאחר שכך, יש לראות את פסה"ד גם כמחייב את הנתבעת 2 (הנתבעת היחידה בהליך הקשור) בתשלום מלא.

הכרעה

דין הבקשה להידחות.

כאמור בפתיח הנ"ל, מדובר במצב דברים חריג. כה חריג, שאיני זוכר שבכל שנות עיסוקיי בתיקים מהסוג שבנדון נתקלתי בשכמותו.

על האמת להיאמר, מצב דברים זה, שהינו תוצר של הסכמה חריגה בין התובע לבין הנתבעת 2 (מן הסתם לבקשת הנתבעת 2), מעורר תחושת אי-נוחות. לצדדים אלו הייתה הזדמנות מלאה להעלות לדיון ולהכרעה במסגרת ההליכים בתיק הקשור כל טענה וכל מחלוקת (לרבות בעניין הכיסוי הביטוחי), ולאחר שהעלו מה שבחרו להעלות ניתנה הכרעה סופית בפס"ד. והנה, למרות שקיים פס"ד תקף שמזכה את התובע לקבל פיצוי מלא מהנתבעת 2, התובע בוחר להתעלם למעשה מפסה"ד (מבלי לבקש לבטלו), ותובע מחדש את הנתבעת 2, כאילו לא היה ולא נברא אותו תיק קשור ואותו פס"ד שניתן בו. ויודגש: התביעה שלנו לא הוגשה רק נגד הנתבע 1, שאז זה היה לגיטימי ומקובל יותר, אלא גם (שוב) נגד אותה נתבעת שהתובע כבר זכה בפס"ד נגדה. על רקע מצב דברים חריג זה, ניתן להבין את ההתבטאות הקשה הנ"ל שהעלה הנתבע 1 כנגד התובע והנתבעת 2 (קנוניה).

אך, למרות אי הנוחות הנ"ל, סבורני שמבחינה משפטית לא ניתן למנוע מהתובע מלתבוע שוב את הנתבעת 2. הנתבעת 2 (מן הסתם בשל ההסכמה שהשיגה עם התובע ומאחר שהדבר משרת את עניינה) בוחרת להימנע מלטעון טענה של "השתק עילה", משמע בוחרת להימנע מלנסות למנוע מהתובע להגיש תביעה חדשה זהה/כפולה זו. ומאחר שרק לנתבעת 2 עומדת עפ"י הדין הזכות לטעון טענת סף זו, ומאחר שטענת הסף לא נטענה, איני רואה דרך חוקית למנוע מהתובע את האפשרות לתבוע תביעתו הזהה מחדש בתיק שבנדון.

לטעמי, לנתבע 1 אין מעמד לטעון למניעות מצד התובע מלהגיש תביעתו שבנדון מחדש. ראשית, הנתבע 1 לא היה צד להליך הראשון הנ"ל (הוא אמנם העיד בו כעד הגנה, אך לא כבעל דין, ובשלב זה לא התברר איזה מצג הוצג לו באשר לזכויותיו ולכיסוי הביטוחי של ע"י מי מטעם הנתבעת 2); ושנית, מאחר, שלכאורה לפחות, עולה ממכלול מסמכי וטענות הצדדים בשני התיקים כי הנתבע 1 לא שיתף פעולה עם הנתבעת 2 באופן מלא (לא מסר דיווח בכתב על התאונה ועל המעורבים בה) ואפשר שהיה שלול של רישיון נהיגה במועד התאונה ואפשר שאם אמנם היה שלול רישיון נהיגה הדבר השפיע על גרסתו (שלא התקבלה למעשה בפסה"ד הנ"ל) בדבר היעדר מעורבותו בתאונה, ובכן לאור כל אלה, לא ראוי לטעמי למנוע על הסף את בירור טענת הכיסוי הביטוחי הנ"ל, גם אם אי-בירורה בשלבים מוקדמים יותר הייתה נגועה במחדל מטעם הנתבעת 2.

עם זאת, בנסיבות החריגות שלנו אני קובע כי לעובדת מתן פסה"ד הנ"ל ולתוכן פסה"ד לא תהיה כל נפקות בהליכים בתיק שלפניי, בשום עניין, גם לא בעניין נסיבות התאונה, האחריות לתאונה ושאלת הנזק. לא סביר ולא הוגן בעליל לטעמי, כי התובע והנתבעת 2 בוחרים, עפ"י נוחותם בלבד, איזו משמעות כן תהיה לפסה"ד ואיזו משמעות לא תהיה לו. משעה שהתובע והנתבעת 2 גם יחד בחרו להעמיד להכרעה מחודשת את התביעה גם ביניהם (תוך התעלמות בוטה אך מוסכמת מכוחו המחייב של פסה"ד ומתוצאתו), הכול נפתח מחדש, ודאי כאשר הנתבע 1 לא היה בעל דין בהליך הקודם וכנראה גם לא הועמד על זכויותיו או על הסיכון שייתבע בהמשך אישית במסגרת עדותו שם כעד הגנה.

סיכום

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות, מאחר שאף צד לא ביקש ולא טען בעניין זה.

בהמשך אקבע ישיבת הוכחות מיוחדות, אך בשלב זה ובנסיבות החריגות של התיק, אני מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית של כל העדים מטעם כל הצדדים. התצהירים יוגשו סימולטנית עד יום 20.3.21. מצופה שיוגשו, פרט לתצהיר התובע ולתצהיר הנתבע 1, גם לתצהיר של עובד מוסמך ובקיא מטעם הנתבעת 2 וגם לתצהיר של החוקר הפרטי מטעם הנתבעת 2 שהכין את הדו"ח הנ"ל (בתצהיר יואיל להבהיר את פעולת החקירה שביצע והאם היא הוקלטה, ואם כן – יש להגיש תמליל כדין שלה). מצופה שלתצהירים יצורפו גם כל מסמכי פוליסת הביטוח הרלוונטית, כולל תנאים כלליים, הצעת ביטוח ורשימה. ראוי אולי להזכיר לצדדים כי קיימים דיני ביטוח רלוונטיים מיוחדים באשר לטענת הכיסוי הביטוחי, שכרוכים בדיני ראיות מיוחדים!

בקשות להזמנת עדים שאינם בשליטת בעלי הדין יש להגיש באופן מסודר ומנומק בתוך 3 ימים מהיום.

בכוונתי להתחשב בהתנהלותם החריגה הנ"ל של התובע ושל הנתבעת 2 במישור ההוצאות, במסגרת פסה"ד הסופי שאתן.

תז"פ ביום 21.3.21

המזכירות תוודא כי עד מחר נמסרת ההחלטה לכל הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשפ"א, 01 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.