מונחת לפניי שאלת הערובה הכספית שיש לקבוע, אם בכלל, כתנאי לקבלת התנגדותם של הנתבעים בקשר עם שטר חוב עליו חתם הנתבע 1, ועליו חתומים לכאורה הנתבעים 2-3 כערבים, וזאת מכח סמכותי שבתקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 .

הרקע:

בין הצדדים מתנהל הליך משפטי שתחילתו הצגת שטר חוב לביצוע בהוצאה לפועל במסגרת תיק שמספרו 536007-11-20. התנגדות הוגשה על ידי הנתבע 2 (בנו של הנתבע 1) בנפרד מהתנגדותם של הנתבעים 1 ו-3 (הנתבע 3 הוא אחיו של הנתבע 1) ההתנגדויות הועבר לבית משפט השלום בעכו על כן נפתחו שני התיקים שבכותרת בקשה זו ואשר מטעמים ברורים אוחד הדיון בהם. סכום התביעה עומד על כ- 418,000 ₪.

לנתבע 1 חנות למכירת מוצרי חשמל. התובעת סיפקה לו מוצרים ובינו ובין התובעת התקיימו קשרים עסקיים. לטענת התובעת כחלק מקשרם עסקיים אלה החל להצטבר חוב, אשר הביא להגשתו לביצוע של שטר חוב, חתום על ידי הנתבע 1 בערבותם לכאורה של הנתבעים 2-3, בסכום של 417,000 ₪ אשר מולא בכתב יד על גבי השטר.

בדיון שהתקיים ביום 30.6.21 הסכימו הצדדים על קבלת ההתנגדות מבלי להודות באיזו מטענת הצדדים בכפוף לשקילת הפקדתו של ערבון. עוד הוסכם כי לצדדים תינתן ההזדמנות לטעון לגבי עצם ההפקדה וגובהה וזאת לאחר שהתובעת תציג לנתבעים את הכרטסת אשר לטענתה משמשת יסוד לחוב הנתבעים.

עמדת התובעת הייתה כי יש לחייב את הנתבעים בהפקדת מלוא סכום שטר החוב, קרי סך של 417,000 ₪ בשל שטענות ההגנה של הנתבעים לא גובו באיזה מסמך שהוא הגם שעמדה להם ההזדמנות להביא מסמכים מתאימים, ולמעשה מדובר בטענות בעלמא. נטען כי הנתבע 1 התחייב בתצהירו לפנות לבנק עד ליום 7.12.2020 לצורך הצגת ההמחאות שניתנו לתובעת ולטענתו אינן מופיעות בכרטסת. משלא עשה כן הנתבע 1 יש בכך כדי לפעול לרעתו. כמו כן נטען כי זהות גרסאות הנתבעים 2-3 באשר לאופן התנהלות הנתבע 1 וחתימתו בשמם ושלא על דעתם אף היא מעוררת תמיהה וזאת ביתר שאת לאור גרסת הנתבע 1 התואמת את גרסתם כאשר לטענת התובעת השטר נחתם בפני נציג מטעמה, כפי שאף עולה מהשטר עצמו. מטרת התנהלות זו, כך לטענת התובעת, היא לשים את הנתבע 1 במרכזה של התביעה, במקומם של הנתבעים 2-3, באשר ידוע לצדדים כי הנו חסר אמצעים, ובכך לסקל את יכולת התובעת לעמוד על תשלום חובם כלפיה.

עמדת הנתבעים הייתה כי יש לפטור אותם מהפקדת איזו ערובה שהיא משכלל אינם חייבים כספים לתובעת, בשל טענות שונות שיפורטו בהמשך הקשורות עם כרטסת התובעת ואופן ההתחשבנות עמה. עוד הוסף כי בשל משבר הקורונה קרס עסקם ועל כן על בית המשפט להימנע מלסגור דלתותיו בפניהם על ידי חיובם בהפקדת ערובה כלשהי משהפקדה בימים אלה אינה ביכולתם.

יצוין, כי במועד הדיון הודיעה התובעת כי עסקם של הנתבעים פעיל, והנתבעים לא הכחישו זאת.

בדיון הוסכם כי הכרטסת במלואה תועבר לידי ב"כ הנתבעים כשרק לאחר מכן יביאו בפני הצדדים טיעוניהם כמוסכם, בעניין שקילת הפקדת ערבון.

דיון והכרעה

כבר כעת מצאתי לומר כי לאחר ששקלתי בדברים, ולאחר שקראתי בעיון את עמדות הצדדים, מצאתי כי יש להורות על הפקדת ערובה כספית כתנאי לקבלת ההתנגדות.

בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1976, עם הגשת התנגדות לביצוע שטר הופכת התביעה לתביעה בסדר דין מקוצר. בשים לב להוראה זו ולפסיקה הרלוונטית, על בית המשפט לשקול את אינטרס התובע הנשען על תביעה שלכאורה אינה מוטלת בספק כמו גם את האינטרס הציבורי שביסודו עומד הצורך לייעל הליכי גבייה באותן תביעות שהצלחתן קרובה לוודאית, אך גם את זכות הנתבע להתגונן בהליך דיוני רגיל אשר הוכרה כזכות דיונית בסיסית הדומה בטיבה לזכות התובע לגישה לערכאות – זכות שהוכרה כזכות יסוד חוקתית. משכך נקבע בפסיקה כי על הנתבע לשכנע תחילה, כי יש ליתן לו רשות להתגונן. בשל השלב הדיוני ולאור זכות היסוד החוקתית האמורה קבעה הפסיקה כי ככל שיראה נתבע שלו טענות כנגד התביעה המצדיקות בירור כי אז יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן בהליך רגיל.

בהתאם לרציונל זה – נוטים בתי המשפט ליתן לנתבע לממש זכות בסיסית זו. אלא שמימוש זכות זו מותנית בכך כי על המבקש להתכבד ולפרט את מהות הגנתו, וזאת בצורה קונקרטית וברורה. עוד נקבע בפסיקה כי אין הנתבע חייב לשכנע את בית המשפט שטענותיו אמת ודי להראות כי הגנה אפשרית בפיו, אף בדוחק, ובית המשפט יהא חייב ליתן לו רשות להתגונן (ראו למשל ע"א 101/89 עזרא ששון נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009)). רק 'הגנת בדים' ממנה עולה כי אין בפי הנתבע כל טענה הראויה להתברר, תצדיק דחיית הבקשה (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש. לוין עורך (1995), עמ' 676-677; ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.10.2010) והאסמכתאות שם; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 ועוד).

יוצא אפוא, כי תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין זכויותיהם האמורות של הצדדים בין אם על ידי דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים", בין אם באמצעות התניית הרשות להתגונן במתן ערובה ובין אם באמצעות הטלת הוצאות ככל שבסוף ההליך הוברר שרשות להתגונן שניתנה הייתה בלתי מוצדקת (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (09.12.2009)).

מן הכלל אל הפרט:

בענייננו בעמדת הנתבעים הועלו טענות באשר למתן כספים של הנתבעים לתובעת, שלטענתם אינם מופיעים בכרטסת התובעת. נטען כי הנתבע 1 נתן ביד התובעת המחאות בסך כולל של כ- 129,000 ₪ עוד ביום 20.6.2016 כאשר המחאות אלה אינן מופיעות הכרטסת התובעת. לא הובאו פרטים נוספים דוגמת מספר ההמחאות, מועדי הפירעון של המחאות אלה, כמה מתוכן נפרעו ומתי, מדוע משנת 2016 לא העלו הנתבעים טענות אלה אל מול התובעת וכיוצא באלה. מידע זה במלואו אמור להיות גם בידי הנתבעים אך הם הסתפקו בהעלאת הטענות כי המחאות ניתנו, וכי אין לכך זכר בכרטסת התובעת. דברים אלה נכונים אף ביתר שאת מקום בו הצהיר נתבע 1 כי יפנה לבנק לצירופן של המחאות אלה עד ליום 7.12.2020 ולא עשה כן (ראו סעיף 16 לתצהירו).

עוד טענו הנתבעים כי התובעת לא פירטה מהם הסכומים שנתפסו במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח. טענה זו אינה רלוונטיות עוד, משהודיעה התובעת כי נתפסו כספים בסך של כ- 31,000 ₪.

טען הנתבע 1 כי בגין כל הזמנה שסופקה על ידי התובעת ניתנה לה על ידו המחאה מתאימה ועל כן אינו חייב לתובעת מאומה. בהמשך לטענה זו נטען כי לתובעת הושבה סחורה על ידי הנתבע 1 ולכך אין כל זכר בהתחשבנות שבין הצדדים, וכי ניתנו לתובעת המחאות של לקוחותיו של הנתבע 1 – וגם לאלה אין כל זכר בכרטסת התובעת. גם מידע זה במלואו אמור להיות בפני הנתבעים ובבואם לשכנע את בית המשפט כי יש לקבל התנגדותם מבלי לחייבם בהפקדת ערבון מצופה היה כי פירוט טענות אלה יובא. כאמור בהלכה הפסוקה אין מצופה הוכחה של הדברים, אך יש להביא הטענות בצורה קונקרטית ובאופן מפורט: הצגת תעודות משלוח ומולן המחאות שניתנו, מתי הושבה סחורה לתובעת ככל שהושבה ואילו פריטים הושבו, כמה המחאות של לקוחות הנתבע 1 נמסרו לתובעת ומתי וכיוצא באלה. אין די בהעלאת הטענות בעלמא ובאופן סתמי, ומצופה היה לכל הפחות לאיזה פירוט שהוא שיצביע על רצינות הטענות האמורות של הנתבעים.

הנתבע 1 הוסיף וטען כי שטר החוב ניתן לביטחון בלבד – אך אין כל ראיה התומכת בטענה זו, ועל גבי השטר לא מצאתי כל הערה המעידה כי אכן כך הוא.

על כל האמור יש להוסיף כי לנתבעים 2-3 טענות כי כלל אינם חתומים על שטר החוב, אינם יודעים על נסיבות חתימתו וכי אין כל קשר בינם ובין התובעת. שטר החוב נחתם בשמם על ידי הנתבע 1 ללא ידיעתם. טענתם זו נתמכת בטענת הנתבע 1 אשר הודה כי הוא חתם בשמם וכי לא היו נוכחים במועד החתימה על שטר החוב. אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות לפיו החתימה על השטר נעשתה בנוכחות מר איתי קובי, נציג התובעת, אשר אף אמר בדיון כי הנתבעים חתמו על שטר החוב בפניו, כפי שגם עולה מהשטר עצמו.

בנסיבות אלה מצאתי כי הגם שטענות הנתבעים ראויות להתברר, יש לחייב את הנתבעים בהפקדת ערובה כספית בשים לב לכלליות טענותיהם. בקביעתי זו הבאתי בחשבון את טענות הנתבעים לזכותם להביא עמדתם בפני בית המשפט כמו גם טענותיהם לקשיים כלכליים בעסקם, הגם שנטען בדיון שעסקם פעיל וטענה זו לא הוכחשה על ידם.

לסיכום

אני מחייבת את הנתבעים, בהתאם לסמכותי שבתקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 בהפקדת ערובה כספית על סך 14,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי לקבלת התנגדותם לביצוע השטר מושא התיקים שבכותרת החלטה זו. בקביעתי זו הבאתי בחשבון גם את הסכומים שנתפסו על ידי התובעת בתיק ההוצאה לפועל.

עוד הבאתי בחשבון בקביעתי זו את הפסיקה הקובעת כי אל לו לבית המשפט לקבוע שיקולים נוקשים מידי העשויים לנעול את שערי בית המשפט בפני הנתבעים או לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים שאין בכוחם של הנתבעים לעמוד בהם (רע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (26.01.2015) וכן רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון (28.06.2012)).

על הנתבעים להפקיד את הסכום האמור בתוך 30 יום שאם לא כן תידחה התנגדותם וישופעלו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

בכפוף להמצאת אסמכתא על הפקדת הסכום האמור ובשים לב לסכום התביעה יועבר התיק לדיון בפני שופט/ת.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"א, 05 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.