הבקשה שלפני מתיחסת להחלטה קודמת שניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים בו הוסכם כי המבקש יפקיד לקופת ביהמ"ש את ההוצאות שהוציאה המשיבה בהתאם להסכם שנכרת לרכישת חלקה בה מתגורר המשיב.

למבקש ניתנה ארכה להפקדת הסכום ובמועד בו היה עליו להפקיד את הסכום הגיש בקשה, שלא נתמכה בראיות, להארכת המועד. המשיבים הגיבו כי לא קיבלו כל תשלום וכי המבקש ממשיך להגיש בקשות שונות שכל מטרתן דחיית הקץ. בתגובה הגיש המבקש מסמך לפיו הוא אמור לקבל תשלומי תמלוגים וכי היה ניסיון להגיע להסכמות בסיועו של צד ג' וכן צירף קבלה ביחס לתשלום שבוצע לידי ועד המושב וכן אישור בכתב יד ביחס לסכומי הרווח שקיבל לידיו.

החלטת ביהמ"ש מיום 11.7.21 ניתנה בהסכמת הצדדים, לאחר שהמבקש הבהיר כי הוא מבקש להשתחרר מהוראות החוזה ולשאת בהוצאות שנגרמו למשיבה.

המסמכים שהציג המבקש מתייחסים לחלק מזערי מהסכום, לא ברור מהו התשלום בגינו נמסרה למבקש הקבלה והאישור שצורף בכתב יד אינו מאומת כדין.

המבקש לא חלק על התשלומים שבוצעו לידיו ע"פ החוזה ואשר אושררו אגב ההסדר בהליך הקודם שנוהל בין הצדדים, ולא צירף כל ראיה ביחס לתקבולים הנטענים שאמורים לטענתו להתקבל על ידו. לבקשה אף לא צורף תצהיר כדין ומלבד טענות בעלמא- אין גם כעת לפני ביהמ"ש כל מסמך התומך בטענות המבקש ביחס להסדרים נטענים או הסכמות.

כעולה מן הדיון שהתקיים בבקשה, למבקש טענות מן הגורן ומן היקב, אולם הן עומדות ללא כל תימוכין ראייתי, בניגוד לעולה מן המסמכים שצורפו לתביעה ולהליך קודם שנוהל בין הצדדים.

הגנת המבקש, בשלב זה, תבחן מתוך מגמה להרחיב את זכות העמידה של המבקש ע"מ ליתן לו יומו בבית המשפט. גם הגנה לכאורית, ואפילו בדוחק, תזכה את המבקש ברשות להתגונן. כידוע, המגמה היא להרחיב את מסגרת המקרים שבהם ניתנת רשות להתגונן, וזאת על ידי בחינה לכאורית של טענות ההגנה, ללא צורך בבדיקת הנתונים הראייתיים המבססים אותן (ראו לעניין זה ע"א 2827/06 נופשים אלי נופש ותיירות בע"מ נ' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, [פורסם בנבו] (1/6/08) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם)

עם זאת, לא בכל מקרה תינתן רשות להתגונן; " בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר." (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו(3), 518.

וכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 469/87 יוסף בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121 (1989) הקובע:

"בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.

אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה".

כאמור לעיל, מן המסמכים שהוצגו ע"י המשיבים, והעדר מסמכים תומכים ע"י המבקש, לא שוכנעתי כי למבקש הגנה כלשהי כנגד טענות המשיבים. כך גם לא הצביע המבקש על כל עילה ממשית להארכת המועד. לו היה המבקש מפקיד את הסכומים ששולמו ביחס למשק בהתאם להסכם, היה יכול להצביע על התכנות כלשהיא לקבלת סכומים נוספים לידיו- היה מקום לשקול את הארכת המועד, אולם משהמבקש עצמו טען לבטלות ההסכם והבהיר כי הוא נכון להפקיד לקופת ביהמ"ש ומשלא עשה המבקש מאומה מלבד הגשת בקשות שלא נתמכו במסמכים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לאור האמור, ובהתאם להחלטה קודמת, דין בקשת הרשות להגן- לדחיה וזאת משלא הצביע המבקש על כל טענת הגנה ממשית אשר קבלתה יהיה בה כדי לשנות את תוצאות ההליך.

המשיבים רשאים להגיש פסיקתא לחתימת ביהמ"ש כאמור בהחלטה קודמת.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשפ"ב, 20 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.