בפני בקשה להורות על הארכת מועד להישפט בדו"ח מספר 90514888743, זאת מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. ( להלן: ה"חוק")

העובדות הצריכות לעניין :

המבקשת הגישה ביום 9/12/20 בקשה להארכת מועד להישפט בדו"ח כמפורט לעיל.

המאשימה ביקשה לדחות את הבקשה בטענה של חוסר סמכות מקומית שכן מקום ביצוע העבירה בכביש 40 והסמכות המקומית נתונה לבית משפט לתעבורה באשדוד .

דיון והכרעה :

על מנת להידרש לבקשה לגופה על המבקשת לעבור את המשוכה בשאלת הסמכות המקומית.

הכלל הקובע סמכות מקומית מעוגן בסעיף 6(א) לחוק, קובע את סמכות המאשימה לבחור היכן יוגש כתב האישום, אך אין בו כדי להעניק לנאשם זכות הבחירה לאיזה בית משפט יפנה בבקשה, שמוגשת על ידו, להארכת מועד להישפט. [ראה עפ"ת 27124-06-10 לם נ' מדינת ישראל (21.08.10) (פורסם בנבו)]

בקשות לפי סעיף 230 לחוק יש להגיש לביהמ"ש שבתחום סמכותו נעברה העבירה. [ראה רע"פ 1258/19 בסט קאר שרותי רכב נ' מדינת ישראל (13.05.19) (פורסם בנבו) ]

לאור האמור לעיל, ובשים לב למקום ביצוע העבירה, ובהעדר נימוקים מיוחדים להגשת הבקשה בביהמ"ש זה, הסמכות המקומית לדון בבקשה אינה נתונה לבית המשפט במחוז תל אביב.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הבקשה מחוסר סמכות מקומית.

המזכירות תודיע לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"א, 07 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.