1. מונחת לפניי בקשה אשר הוגשה על ידי הנתבע 1 לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

רקע:

1. ביום 10.12.20 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבע 1, המבוטח, וכנגד הנתבעת 2, חברת הביטוח שביטחה את הרכב במועדים הרלוונטיים לתביעה. התובעת טענה במסגרת כתב התביעה כי ביום 26.5.20 רכב התובעת נסע ישר בנתיבו כדין. לפתע, הגיח רכב הנתבעים מאחור בחוסר זהירות ותוך אי שמירת מרחק, פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים.
2. הנתבעת 2 טענה להעדר כיסוי ביטוחי מאחר והנהגת ברכבו של הנתבע 1 בעת קרות התאונה, הגב' קרן פרנקל, הייתה מתחת לגיל הנהגים המורשים לנהוג ברכב על פי פוליסת הביטוח, קרי מתחת לגיל 50. לפיכך, בהתאם להלכת פיקאלי אין כיסוי לתאונה שארעה בעת נהיגתה.
3. ביום 5.7.21 לבקשת התובעת ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1.
4. ביום 14.7.21 נעתר בית המשפט לבקשת התובעת שהוגשה בהסכמה, לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים:

1. ביום 8.8.21 הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מהטעמים הבאים:

הנתבע 1 לא קיבל את כתב התביעה והוא אינו חתום עליו; לנתבע 1 הייתה פוליסת ביטוח תקפה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ועל כן מדובר בסיכויי הגנה משמעותיים; התביעה הוגשה אף כנגד הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1.

1. מנגד, טענה התובעת כי ביום 11.5.21 נמסר כתב התביעה לכתובתו ואף לידיו של הנתבע 1 כאשר הלה קיבל וחתם על אישור המסירה. השליח אשר מבצע את המסירות עושה עבודתו נאמנה, יודע את ההשלכות להמצאת כתב תביעה וכי אם נמען אינו בנמצא עליו להתייצב בפעם השנייה ובמידת הצורך בפעם ששלישית על מנת לבצע הדבקה שתיחשב למסירה כדין. מאחר והנתבע 1 קיבל את המסירה לא היה צורך להתייצב פעם נוספת. עת ברור כי הנתבע 1 קיבל את כתב התביעה, ברי כי היה עליו לפעול כאדם סביר ולהגיש כתב הגנה מטעמו ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. לאור האמור, אין להיעתר לבקשה מתוך חובת הצדק. התובעת הוסיפה וטענה לעניין סיכויי ההגנה, כי הנתבע 1 אינו חולק בבקשתו על כך כי פגע ברכב התובעת מאחור. משכך, העילה לביטול פסק דין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט גם דינה להידחות על הסף.
2. בתשובה, חזר הנתבע 1 על טענתו לפיה לא קיבל לידיו את כתב התביעה. וככל ועומדת התובעת על טענתה יבקש הנתבע 1 לחקור את המוסר על תצהירו. בנוסף, לנתבע 1 טענות הגנה חזקות כאשר לטענתו היה לו ביטוח צד ג' תקף ולכן אין רלוונטיות לשאלת האשם אלא לשאלת הכיסוי הביטוחי ומשיש כזה הרי שסיכויי ההגנה גבוהים כי לא הוא זה שיחויב בסופו של יום.

המסגרת הנורמטיבית:

1. פרק ט"ז לתקנות שכותרתו "ההחלטה השיפוטית" מעגן במסגרתו תק' 131 לתקנות שלשונה:

"נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; ..."

ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם, 27.2.2001) נקבע:

"5. ...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. יוצא איפוא: בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות."

בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם, 14.1.2015) נקבע כי שיקולי ביטול פסק דין מושתתים על שני אדנים, ביטול מן הצדק או בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט:

"26. בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול. ראו: רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל – צפון, מ- 2.6.2013, פורסם בנבו; ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, מיום 6.4.2008, פורסם בנבו."

וראו לעניין זה גם רע"א 1000/17 ‏ ‏פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (פורסם, 12.9.2017):

"ביטול כאמור יכול להיעשות באחד משני מסלולים שונים: האחד, ביטול מחמת הצדק בשל פגם היורש לשורשו של ההליך; השני, ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 3 (9.2.2016); רע"א 5736/15 ‏עובד נ' פקיד שומה טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 5 (8.10.2015)). בשים לב לזכות להליך הוגן שעומדת על הפרק, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נקוטה בבית משפט זה גישה "ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות" (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, [פורסם בנבו] פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: עניין עיסא))."

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי כתבי הטענות וטענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על קבלת הבקשה. ואבאר:
2. לאחר עיון בתצהיר המוסר ובמסמך המסירה עולות עובדות המנוגדות לאמור בתגובת התובעת. כך, לא ברור כיצד בוצעה המסירה בפועל, כאשר באישור המסירה קיימת חתימת מקבל ואילו בסעיף 5 לתצהיר המוסר מסומן כי הנתבע 1 קיבל את המסמכים אך סרב לחתום על אישור המסירה והמסמכים הושארו במקום. בתוך כך, על פי תצהיר המוסר, הנתבע 1 לא חתם על אישור המסירה ועל כן חתימת המקבל בטופס המסירה מעלה תמיהות, בלשון המעטה. לאור האמור, עולה ספק האם בוצעה המצאה כדין וספק זה פועל לזכותו של הנתבע 1. ודוק, צירוף נסיבות אלה מטה את הכף לקבלת טענת הנתבע 1 לפיה אכן לא קיבל את כתב התביעה לידיו.
3. הנה כי כן, במקרה דנן עומדת לנתבע 1 זכות מן הצדק לביטול פסק הדין, זאת נוכח העובדה כי השתכנעתי שנפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, קרי פגם בהמצאה וכפועל יוצא אף פגם ביכולתו של הנתבע 1 להשמיע טיעוניו באופן בו הלה לא קיבל יומו בבית המשפט.
4. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, בטרם אורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע 1 ופתיחת התיק, ניתנת שהות לנתבע 1 לשקול צעדיו ולקבל ייעוץ משפטי וזאת מן הטעמים הבאים:
5. מבקשת ותשובת הנתבע 1 עולה כי במקרה דנן אין מחלוקת ביחס לאחריות ולנזק ובהתאם אין רלוונטיות לשאלת האשם, אלא לסוגית הכיסוי הביטוחי בלבד, כאשר לטענת הנתבע 1 קיים כיסוי שכזה ועל כן הנתבעת 1 היא שאמורה לשאת בתשלום הפיצוי בגין התאונה.
6. יחד עם זאת, לאור דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אבי פיקאלי (פורסם, 7.7.21) טענה הנתבעת 2 בכתב הגנתה כי שעה שהנהגת בעת קרות התאונה היה מתחת לגיל הנהגים המורשים לנהוג ברכב על פי פוליסת הביטוח, אין כיסוי ביטוחי לתאונה נשוא התביעה. יתרה מכך, התובעת קיבלה עמדה זו ובהתאם דחתה התביעה כנגד הנתבעת 2.
7. בנסיבות אלה, לאחר שאורה על ביטול פסק הדין, יהיה על הנתבע 1 להגיש בתוך 30 יום כתב הגנה וכן תביעה - הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2, המבטחת, שכן התביעה כנגדה נדחתה, וכידוע לא ניתן לצרפה עוד שוב כנתבעת לתיק. הגשת כתב ההגנה וכן הודעת צד ג' ע"י הנתבע 1 כרוכות מעצם טבען בהוצאות ובתשלום אגרה.
8. לפיכך, מאחר ועפ"י טענת הנתבע 1 עצמו רק שאלת הכיסוי הביטוחי היא שעומדת במחלוקת בפני ולאור הלכת פיקאלי בדיון הנוסף, ניתנת לנתבע 1 שהות עד ליום 27.10.21 לקבל יעוץ משפטי, לשקול צעדיו ולהודיע לבית המשפט האם הוא עומד על טענותיו בדבר כיסוי ביטוחי כנגד המבטחת.
9. במידה והנתבע 1 יחזור בו מבקשתו לביטול פסק הדין, הרי שפסק הדין יעמוד על כנו והתובעת תבוא בדברים עם הנתבע 1 בניסיון לחלק את סכום פסק הדין לתשלומים. במידה והנתבע 1 יעמוד על טענתו, תינתן החלטה על הגשת כתב הגנה והודעה צד ג' בתוך 30 יום.

ת.פ ליום 29.10.21.

ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"ב, 13 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.