1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת נ' מימון שעשוע, בת"א 8806-08-15) מיום 28.10.2020, אשר קיבל את התביעה לצו עשה שהגיש המשיב כנגד המערערת, שעניינה שחרור טובין השייכים למשיב אשר נתפסו לפי פקודת המכס.
2. המדובר במשלוח של טלפונים סלולריים שייבא המשיב, תושב חאן יונס, מספק בדובאי, ואשר נבדק בבית המכס וחולט ע"י המערערת. זאת על שום שברשומון הייבוא נמסר מידע בלתי נכון בדבר כמות הטלפונים, כמו גם שהתגלה פער בין כמות הטלפונים שנתפסו ובין הכמות הנזכרת בחשבונית הספק (ובמסמכים נוספים) שצורפו לרשומון.
3. קביעותיו העיקריות של בית המשפט קמא בפסק דינו, עליהן הוגש הערעור, הן אלה:
4. כי התביעה כנגד החילוט הוגשה במועדה, וזאת על שום שהמועד הקובע הוא זה שבו הגיעה הודעת החילוט לידי המשיב (באמצעות בא כוחו) ולא המועד שבו היא נמסרה לידי עמיל המכס, מה גם שמועד זה לא הוכח.
5. כי על המערערת לתרגם את הודעת החילוטלשפה הערבית, היא שפתו של המשיב.
6. כי בטלפונים שנתפסו נכלל משלוח של לקוח אחר שאוחד על ידי הספק בטעות עם המשלוח של המשיב, כך שהפער בין הכמות המצויינת בחשבונית הספק, ובין כמות הטלפונים שנתפסו, הוא זעום, ופער זה אינו מצדיק לנקוט בסנקציה הקשה של חילוט.
7. כי לנוכח חלוף הזמן והפיחות שחל בינתיים בערכם של הטלפונים שהתיישנו, יש לבצע הערכת מחיר עדכנית לפי מחיר הטלפונים העדכני ולהטיל את המס בהתאם לשווי הנוכחי.
8. המערערת מלינה כנגד קביעות אלו של בית משפט קמא.

לטענתה, שגה בית המשפט שקבע כי אין די במסירת הודעת החילוט לעמיל המכס וזאת נוכח מעמדו ותפקידו של עמיל המכס על פי פקודת המכס; שגה בכך שקבע כי לא הוכח מועד המסירה לעמיל המכס, שכן המועד נלמד ממכתבו של עמיל המכס בעניין זה; וכן שגה בכך שקבע כי היה על המערערת לתרגם את הודעת החילוט לשפה הערבית.

לגופם של דברים טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא שסבר שאין מקום לחילוט, וזאת על שום שחישוב מסי הייבוא נעשה על פי האמור ברשומון, כאשר רק חלק קטן מהרשומנים ומהמסמכים הנלווים אליהם נבדקים, וכי אף אין בסיס לקביעה כי קיים פער זניח בין כמות הטלפונים שנתפסה והכמות המפורטת בחשבונית הספק, שכן הטענה לפיה מדובר במשלוח של לקוח אחר שאוחד עם המשלוח של המשיב, אינה עולה בקנה אחד עם דרישתו לשחרר גם משלוח זה.

1. עיינו בפסק דינו של בית המשפט קמא ובחומר שעמד בפניו, ושמענו את טענות הצדדים שטענו בפנינו באריכות רבה, והגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לפיה דינו של החילוט להתבטל.
2. החלטה זו, ככל שהיא נוגעת לנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, מתבססת בראש ובראשונה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, לרבות תוך מתן הדעת לנטלי הראיה, ולפיהן לא הוכח מועד מסירת הודעת החילוט לעמיל המכס, כמו גם שקיים הסבר לפער בכמות הטלפונים, כאשר נותר אך פער זניח שאינו מצדיק סנקציה של חילוט.
3. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, ולא מצאנו בטיעוני המערערת כדי להצדיק לחרוג מהכלל האמור.
4. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לקביעותיו המשפטיות של בית משפט קמא, שבהן מצאנו להתערב.

כך היא קביעתו לפיה אין די במסירת הודעת החילוט לידי עמיל המכס. לעמדתנו, עמיל המכס הוא בבחינת "ידו הארוכה" של הייבואן, ולפיכך ברי כי מסירת הודעת חילוט לעמיל המכס היא מסירה כדין וכי ממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות לצורך הגשת תביעה על ידי היבואן להחזרת התפוסים.

הוא הדין בקביעתו של בית המשפט לפיה יש לתרגם את ההודעה לשפת הייבואן, קביעה שלא מצאנו לה בסיס, לא בדין ולא בפרקטיקה.

אשר לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה יש להעריך את שווי הטובין העדכני ובהתאם לכך להטיל את המס - התביעה נשוא ערעור זה עניינה שחרור טובין שחולטו ולא אופן חישוב הגירעון, על כן לא היה על בית משפט קמא להידרש לעניין זה כלל.

מעבר לדרוש נציין שלא מצאנו יסוד בדין לכך שיש לבצע הערכה עדכנית של הטובין לצורך תשלום המס. ברי כי במקרה הרגיל ערך הטובין לצורך מס נקבע לפי שווים במועד הייבוא. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא בעניין זה אינה יכולה לעמוד והיא מבוטלת.

עם זאת, רשמנו לפנינו את דברי ב"כ המערערת במהלך הדיון על נכונותה העקרונית להגיע להסכמה עם המשיב בדבר סכום הגירעון, תוך התחשבות, בין היתר, בזמן שחלף בין מועד הייבוא למועד שחרור הטובין (יותר מחמש שנים בענייננו), וכן בעובדה כי מדובר בטובין שערכם פוחת במהירות רבה. נוסיף כי ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר סכום הגירעון לתשלום, הרי שתהא פתוחה בפני המשיב הדרך להשיג בערר על החלטת המכס בהתאם לדין, ובנסיבות העניין אין מקום שתעלה כנגדו טענה של התיישנות או שיהוי.

1. לאור התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.