18 ספטמבר 2022

לפני: כב' הרשמת אימאן נסראלדין

החלטה

1. לפני בקשת הנתבע 5 (להלן גם: "מר קבהא"), אליה הצטרפו הנתבעים 1 + 2 (להלן: "מר גדיר" ו"דאניא", בהתאמה) לחיוב התובע בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מסך 15,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם בתביעה שהוגשה כנגדם, זאת בהתאם להוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "הבקשה").
   

הרקע לבקשה

1. התובע, מבקש מקלט מאריתראה, הגיש תביעה במקור כנגד הנתבעים 1-3 בלבד לחיובם בתשלום זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם המגיעים לו לטענתו בגין עבודתו אצלם וסיומה, בסכום כולל של 80,865 ₪. לטענת התובע, הוא הועסק בעבודות ניקיון ושטיפת כלים בבית קפה המנוהל על ידי הנתבעת 3, בתקופה מחודש מאי 2019 ועד לחודש יולי 2020, כאשר דאניא ובעל המניות בה, מר גדיר, הנפיקו עבורו בחלק מתקופת ההעסקה תלושי שכר פיקטיביים ובמרבית התקופה אף לא הונפקו לתובע תלושי שכר כלל. עוד נטען בכתב התביעה, כי "הנתבע 1 הינו בעל מניות ודירקטור בנתבעת 2, ומי שהעסיק את התובע בפועל, באמצעות מנהל מטעמו מר אבו מחמוד לאורך כל תקופת העבודה" (ס' 2); בהמשך, הוסיף התובע כי "מי שהציג את עצמו הקבלן מטעם הנתבעים היה מר אבו מחמוד, ששילם את שכר עבודת התובע בגין עבודתו בנתבעת 3" (ס' 10 לכתב התביעה). התובע טען, כי הועסק בצורה פוגענית וביקש לראות בנתבעת 3 כמעסיקתו במשותף.
2. לבקשת הנתבעת 3 (להלן גם: "קפה מהדרין") צורפה בהחלטת בית הדין מיום 1.4.21 הנתבעת 4 כנתבעת נוספת בהליך, זאת נוכח טענת קפה מהדרין כי הנתבעת 4 היתה מעסיקתו של התובע בחודשים דצמבר 2019 עד יולי 2020.
3. ביום 4.10.21 התקיים דיון בתיק בו נשמעו טענות הצדדים ולבקשתם צורף "מר אבו מחמוד", שהוא מר קבהא כנתבע נוסף בהליך, זאת נוכח טענות הנתבעים, כי אותו מר קבהא הציג עצמו כקבלן ושילם לתובע את שכרו.
4. מטעם כל הנתבעים הוגשו כתבי הגנה לתיק ואף הסתיים שלב הגילוי והעיון במסמכים, ניתן צו לתצהירים והתיק קבוע לישיבת הוכחות.
5. לבקשת התובע, נשמעה בפני ביום 21.7.22 עדותו המוקדמת בשל עזיבתו את ארץ ישראל בתחילת חודש אוגוסט 2022.
   

טענות הצדדים

1. בקשת מר קבהא לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק נסמכת על הנימוק המרכזי, כי התובע הצהיר שהוא עתיד לעזוב את שטחי מדינת ישראל בחודש אוגוסט 2022 וכי הוא לא צפוי לשוב אליה, כאשר על פי הנטען סיכויי התביעה כנגד הנתבעים קלושים מאוד וככל שהתביעה תידחה והתובע יחויב בהוצאות, קיים חשש ממשי שלא ניתן יהא להיפרע מהתובע, באופן המצדיק חיובו בהפקדת ערובה, כתנאי להמשך ניהול ההליך. הנתבעים 1 ו- 2 הצטרפו לבקשת מר קבהא והוסיפו, כי סיכויי התביעה אף כנגדם קלושים, בפרט כנגד מר גדיר שהוא בעל המניות של דאניא והתובע על פי הנטען לא הציג כל ראשית ראיה להוכחת התביעה כנגדו והיה כבר מקום לסלק את התביעה כנגדו על הסף.
2. התובע מתנגד לבקשה ומבקש לדחותה מכל וכל, תוך חיוב מר קבהא בהוצאות ריאליות, משמדובר לטענתו בבקשת סרק סתמית, קנטרנית, הנעדרת כל בסיס משפטי וחסרת תום לב, שכל מטרתה לעכב ולסרבל את ההליך ולהניא את התובע מתביעתו. לדידי התובע, לא מתקיימים התנאים לחיובו בהפקדת ערובה ואין בנימוק היחיד העומד בבסיס הבקשה – עזיבת שטחי מדינת ישראל – כדי להוות בסיס ראשוני להצדקת הבקשה, שעה שמדובר בנתבעים אשר העסיקו את התובע משך 13 חודשים, תוך הנפקת תלושי שכר חלקיים פיקטיביים, כאשר מזמינות השירות כולן מפנות אצבע מאשימה כלפי מר קבהא כמי שהעסיק את התובע בצורה כה פוגענית ובידי התובע ראיות המוכיחות לדבריו את יחסי העבודה בין הצדדים, כך שמדובר בצד רלוונטי להליך ודין בקשתו להידחות.

התובע הוסיף, כי די בהפרת הוראות החוק כדי להעיד על תביעת התובע, שכן הימנעות מר קבהא מלדווח על העסקת התובע למוסד לביטוח לאומי והימנעותו מלבטח את התובע בביטוח רפואי או בביצוע הפקדות בגין העובד לקופה פנסיונית מלמדות, כי מדובר בהעסקה שלא כדין – השומטת את הקרקע תחת הטענות בבקשה. התובע הפנה לפסיקה התומכת בטענותיו (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה, מיום 11.2.21, להלן: "עניין אבו מוחסן") וציין, כי הוא נמנה עם קבוצות מוחלשות והפרוטה אינה בכיסו.

1. בתשובתו לתגובת התובע הוסיף מר קבהא וטען, כי מתגובת התובע ניתן להתרשם בטעות כי התובע זכה בתביעתו, שעה שבפועל טרם נשמעו הראיות בתיק וסיכויי התביעה כנגד כל הנתבעים קלושים במיוחד. לדידי המבקש, משהצהיר התובע, כי הוא עוזב את שטחי מדינת ישראל, הרי שמדובר בבקשה בסיסית, סבירה, לגיטימית ומוצדקת שיש להיעתר לה.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"116א. ערובה לתשלום הוצאות

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

1. תכליתה של תקנה 116א לתקנות היא מניעת מצב בו מעסיקים יאלצו להתמודד עם תביעות סרק בלתי מבוססות, תוך השקעת מאמצים וכספים בניהול הליך לא מוצדק (ראו: בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, מיום 17.9.18).
2. בהקשר זה עוד נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין אבו מוחסן כדלקמן:

"בהחלטה אם לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית המשפט לאזן בין תכלית התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעת סרק, ומנגד – להגן על זכות הגישה לערכאות, ולאפשר לתובעים לממש את זכויותיהם. במסגרת זו, יש ליתן משקל יחסי למיהות התובע ומצבו הכלכלי; למיהות הנתבע ומעמדו; לטיב השאלות שהתובענה מעלה; סיכויי התביעה ומורכבותה; שיהוי בהגשת התביעה, ככל שהיה; מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע; השלב בהליך שבו מוגשת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה; תום ליבו של התובע;"

(ס' 13 לפסק הדין בעניין אבו מוחסן והאסמכתאות שם, א.נ.)

מן הכלל אל הפרט

1. בשים לב לכך שהתובע הוא מבקש מקלט מאריתראה ובהתאם ללשון תקנה 116א(ב) המצוטטת לעיל למדים, כי נקודת המוצא בעניינו היא חיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת, למעט בהתקיים אחד משלושת החריגים שלהלן:

א. התובע הראה 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתו;

ב. התובע הראה, כי המבקשים יכולים להיפרע את הוצאותיהם ממנו ככל שהתביעה תידחה;

ג. מתקיימים טעמים מיוחדים, שיירשמו.

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובכלל החומר שבתיק, וכן לאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא וזכות הנתבעים 1, 2 ו- 5 שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי, כי התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו וכן מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים העדר חיובו בהפקדת ערובה, כפי שיפורט להלן.
2. המונח 'ראשית ראיה' אינו מוגדר בחוק אולם בדברי ההסבר לתיקון התקנות נרשם לגביו כדלקמן:

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו."

1. בית הדין הארצי לעבודה דן בהרחבה בעניין אבו מוחסן באופן יישום כל אחד מהחריגים שנקבעו בתקנה 116א לתקנות ובהתייחס לדרישה להצגת 'ראשית ראיה', נפסק בין היתר, כדלקמן (ס' 39-42):

"... לטעמנו, השימוש בביטוי "ראשית ראייה", מצביע על כך שהתובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי...

40. התשובה לשאלה אם הראיות שהציג התובע ייחשבו כ"ראשית ראייה" להוכחת התביעה תלויה בראש ובראשונה בחזית המחלוקת בהליך, כעולה מכתב התביעה ומכתב ההגנה...

כך, עת עצם קיומם של יחסי עבודה שנוי במחלוקת, ראיות המעידות על קיומם של יחסי עבודה, כגון היתר עבודה להעסקת העובד-התובע אצל הנתבע ככל שנדרש היתר כזה או כרטיסי נוכחות הקושרים את הנתבע להעסקתו של התובע לתקופה הרלוונטית לתביעה או חלקה הם בגדר "ראשית ראייה" להוכחת התביעה.

41. במקרים מסוימים, תלושי השכר של התובע יהוו ראשית ראייה, ככל שעולה מהם שלא שולמו לתובע זכויות המגיעות לו לפי החוק או צווי הרחבה (כגון – הפקדות לפנסיה, דמי הבראה)...

42. נדגיש, כי ראשית ראייה אינה חייבת להיות מסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). זאת, במיוחד נוכח מאפייני העסקת העובדים עליהם חלה התקנה, שעמדנו עליהם לעיל, ובכלל זאת היעדר תיעוד מסודר בנוגע לעבודתם. על כן, ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטסאפ, הקלטות וכיו"ב..."

1. למקרא כתב התביעה עולה, כי התובע עותר, בין היתר, לקבלת הפרשי שכר וזכויות קוגנטיות המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו אצל הנתבעים משך 13 חודשים, כאשר בכתב התביעה ו/או בעדותו מסר התובע, כי מי שהציג עצמו כקבלן מטעם הנתבעים, מי ששילם את שכרו לאורך תקופת העבודה ומי שפיטר אותו מהעבודה היה מר קבהא. בכתב הגנתו, הכחיש מר קבהא את יחסי העבודה הנטענים בין הצדדים.

טענות מר קבהא במסגרת הבקשה והתשובה, כי סיכויי התביעה כנגד כל הנתבעים קלושים במיוחד הועלו בעלמא ובאופן לקוני, תוך התעלמות מהחומר בתיק ובפרט מטענות יתר הנתבעים בהליך בדבר מעורבות מר קבהא בהעסקת התובע (ראו לדוגמה: ס' 13, 16 ו- 18 לתצהיר מר זיד גדיר מטעם הנתבעים 1-2; טענות הנתבעות 3 ו- 4 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 4.10.21, ש' 7-11; עמ' 3).

1. בנסיבות אלה ובשלב זה של ההליך נראה, על פני הדברים, ומבלי שיהא בדבריי כדי להביע עמדה כלשהי בנוגע לסיכויי התביעה לגופה כי התובע הניח ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד מר קבהא וכנגד יתר הנתבעים, כאשר הנתבעת 2 מודה בהעסקת התובע בחודשים יולי-אוגוסט 2019 בבית הקפה (עמ' 12, ש' 32-33), ועת עסקינן בתובע הנמנה עם קבוצת עובדים מוחלשת ועל יסוד כל האמור מצאתי, כי אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה בתיק ודין טענות הצדדים לרבות בנוגע לזהות המעסיק להתברר במסגרת ההליך.

מסקנתי זו מתחזקת בפרט נוכח העובדה, כי מר קבהא צורף כנתבע נוסף בהליך, בעיקר לבקשת יתר הנתבעים, כך שככל שהתביעה כנגדו תידחה לא מן הנמנע, כי מי שיישא בהוצאותיו יהיו דווקא הנתבעים ושאלה זו תיבחן בסוף ההליך, בהתאם לתוצאתו.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור – הבקשה נדחית.
2. הוצאות הבקשה תישקלנה בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"ב, (18 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.