1. ביום 17.2.21 המבקש נשפט בהעדרו ונגזר עליו עונש של פסילת רישיון למשך 3 חודשים, קנס ופסילה על תנאי, וזאת לאחר שהמבקש זומן כדין.
2. ביום 5.5.21 הוגשה ע"י המבקש בקשה לביטול פס"ד אשר נדחתה ביום 11.5.21.
3. ביום 20.5.21 לאחר בקשה נוספת שהוגשה ע"י המבקש ביום 13.5.21 ולאחר שהתביעה לא התנגדה נוכו מעונש הפסילה שהוטל בגזה"ד 30 ימי הפסילה המנהלית.
4. ביום 30.6.21 נדחה ערעורו של המבקש ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' יורם צלקובניק), בקביעה כי הנאשם זומן כדין וכי העונש אשר הוטל עליו הולם העבירה בה הורשע בהיותו עונש המינימום לעבירה זו.
5. עתה עותר המבקש לפסיקת הוצאות וזאת מהנימוק שלאחר שנוכו מגזה"ד ימי הפסילה המנהלית אותם ריצה, ריצה הנאשם בפועל 10 ימי פסילה עודפים שהיו יכולים להיחסך לו ציינה התביעה העובדה כי הנאשם נפסל מנהלית.
6. אין מקום לקבל הבקשה.

כאמור לעיל הנאשם נשפט בהעדרו ביום 17.2.21 ואף הפקיד את רישיון נהיגתו בביהמ"ש כבר ביום 10.3.21, אולם את בקשתו לביטול פסה"ד ובה הטענה כי כבר נפסל מנהלית הגיש רק ביום 5.5.21, לו טרח הנאשם והיה מתייצב לדיון היה יכול לטעון כבר בדיון כי נפסל מנהלית וביהמ"ש היה יכול להתחשב בעניין זה, משלא טרח המבקש להתייצב לדיון, אין לו להלין אלא על עצמו.

יתירה מזאת, אין בפני הסבר תקף מדוע המתין הנאשם כחודשיים ימים לאחר שדבר הפסילה הובא לידיעתו ולאחר שהופקד רישיונו – ורק בתום התקופה בחר להגיש בקשתו לביטול גזה"ד – הגשת הבקשה באיחור ניכר – משמיטה הבסיס מתחת לדרישת הפיצוי.

1. בנוסף, אין בחוק זכות מוקנית לנאשם לקיזוז הפסילה המנהלית מהעונש אשר נגזר בגזה"ד, לביהמ"ש סמכות להתחשב בפסילה המנהלית אולם אין חובה לעשות זאת.

לו טרח הנאשם להתייצב לדיון, היה יכול לטעון כי נפסל מנהלית, משלא התייצב לדיון ולא טען טענה זו ואף השתהה שיהוי ניכר בהגשת בקשתו אין לנאשם להלין בעניין זה אלא על עצמו.

1. ויודגש כשלעצמי, לא מצאתי לנכות ימי הפסילה המנהלית באשר על הנאשם נגזרה פסילת חובה.

אולם משהודיעה התביעה כי איננה מתנגדת לניכוי ימי הפסילה – ומחמת העובדה שאין ביהמ"ש שם עצמו קטגור – מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הניכוי.

1. לאור האמור לעיל אין מקום לפסיקת הוצאות, והבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' אלול תשפ"א, 11 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.