בפניי עתירה מנהלית.

1. העתירה הוגשה ביום 13.12.20. ענינה בהחלטה של ועדה ציבורית של המשיב, משרד השיכון, מיום 26.11.19. בהחלטה נדחתה בקשה של העותרת לקבלת סיוע בדיור. הטעם לדחיית הבקשה היה בעלות של בן זוגה במחצית בדירה שהועברה ללא תמורה ביום 6.2.13.

2. בגדרי כתב תשובה שהגיש, עתר המשיב לסילוק העתירה על הסף. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל בקשה זו. אעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו.

3. נקודת המוצא לדיון היא, כי העתירה הוגשה בהשתהות של ממש. המועד הקבוע בדין להגשת עתירה הוא תוך 45 ימים ממתן ההחלטה מושא העתירה (ראו תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2001). בפועל, הוגשה העתירה יותר משנה לאחר מועד מתן ההחלטה. בתוך כך, לא ביקשה העותרת להאריך את המועד האמור. לאיחור ולמחדל האמורים אין בפניי הסבר מניח את הדעת.

4. העותרת טוענת, כי היה על המשיב להפנות, בהחלטת הוועדה הנ"ל, לאפשרות לפנות בעתירה לבית משפט זה. יש טעם בטענת העותרת, כי ראוי לכלול הפנייה כאמור, מקום בו מדובר בבעלי דין חסרי ייצוג, הפונים בבקשה לסיוע סוציאלי. בה בעת, צודק המשיב בטענתו כי העותרת אינה מפנה לחובה הקבועה בדין לעניין זה. מכל מקום, גם בלא היכרות עם הליכים או מועדים ספציפיים, לא הייתה כל מניעה כי העותרת תפנה ללשכת הסיוע המשפטי על מנת לקבל עצה ביחס לדרכים הפתוחות בפניה לתקוף את החלטת הוועדה. כך אמנם עשתה העותרת בחלוף כתשעה חודשים ממתן ההחלטה הנ"ל. אף מגפת הקורונה אינה מסבירה מדוע לא פעלה העותרת במשך פרק זמן כה ממושך. גם אין הסבר להשתהות של שלושה חודשים נוספים בפנייה לבית המשפט, לאחר שהעותרת פנתה ללשכת הסיוע המשפטי.

5. המשיב אינו מצביע בטיעוניו על נזק או שינוי מצב לרעה שנוצר בשל האיחור. במצב זה, לא אוכל לקבוע כי התקיים במקרה זה שיהוי בפן האובייקטיבי, אף כי מן המתואר לעיל עולה שיהוי בפן הסובייקטיבי. ברם, העותרת לא מיצתה הליכים, ונמנעה מלפנות לוועדה העליונה מטעם המשיב, עוד בטרם פנתה לבית המשפט. יצוין, כי הזכות לשוב ולפנות לוועדה הנ"ל מטעם המשיב, ולשטוח את מלוא טענותיה, עומדת לעותרת נוכח פרק הזמן שחלף מאז התקבלה ההחלטה הנ"ל. מתגובה שהגיש המשיב עולה, כי האפשרות לפנות לוועדה עומדת לא רק ביחס לטענות העותרת בדבר זכאות לסיוע הצופה פני עתיד, כי אם גם ביחס לעבר (ראו בפסקה 6 לתגובה האמורה). אין בפי העותרת טעם משכנע מדוע לא תפעל בדרך זו. במצב זה, יש יסוד לעמדת המשיב, כי העותרת לא מיצתה את הסעדים העומדים לרשותה. משכך, יש להורות על סילוק העתירה על הסף. יובהר, כי איני נוקט כל עמדה לגופן של טענות הצדדים.

6. סוף דבר, אני מורה על סילוק העתירה על הסף. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. מועד הדיון הקבוע ליום 1.3.21 מבוטל בזה.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.