1. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה אי נקיון של מגרש ע"י בעלים בהתאם לדרישת המפקח, עבירה לפי סעיף 16(א) לחוק עזר לתל אביב יפו ( שמירת הסדר והניקיון), התש"מ -1980.
2. את החברה ייצג מר דוד חטב מנהל הנכסים בחברה.( להלן: "הנציג")
3. הנאשמת באמצעות נציגה כפרה בעובדות כתב האישום ונקבע מועד לשמיעת ראיות. טענותיה העיקריות כנגד כתב האישום היו שבבעלות החברה נתח קטן של 5% מהבעלות בנכס, וכמוכן בנכס נמצא דייר מוגן עם כלב זאב, שלא שיתף פעולה עם בקשת הנאשמת למלא את דרישת המפקח.
4. בתאריך 19/5/21 נשמעו הראיות.
5. בפרשת התביעה נשמעה עדותה של הפקחית נופר פז באמצעותה הוגש הדו"ח והתמונות המונצחות בו (ת/1). העדה תיארה את המגרש , האשפה שנצפתה בו ושתועדה בתמונות. העדה ציינה שהדוח הופק לנאשמת על סמך פלט הבעלויות בנכס ואישרה שיש עוד בעלים רשומים על המגרש שקיבלו דוח. (ת/2).
6. העדה פרטה שבטרם רישום הדוח מגישים דרישה ראשונית לניקוי והציגה את ת/1/ג.
7. בחקירתה הנגדית עימת הנציג את העדה עם טענתו שבמגרש מחזיק אדם בשם משה בדרה.
8. העדה השיבה שאינה זוכרת נוכחותו של אחר במגרש . בנוגע לטענתו שהמגרש סגור בשער ענתה שאינה זוכרת אם היה שער או לא אך התמונות מעידות על כך שהצליחה להיכנס למגרש.
9. בפרשת ההגנה העיד מר דוד חטב בשם החברה.
10. בעדותו אישר שהקירות המצולמים בת/1/ה הם חלק מהשטח שבבעלות החברה.
11. לדבריו בנכס מתגורר אחד בשם משה בדרה, דייר מוגן, שהשתלט על הנכס ולא מאפשר לאיש להיכנס. ציין שלא ניתן להכנס למקום מבלי שמזיזים את הכלב השומר על השער.
12. טענתו המרכזית היא שיש לו בעלות בחלק בנכס אך אין לו שליטה בנכס.
13. כשנשאל בחקירה נגדית כיצד ניסה לפעול על פי דרישת המפקח לניקוי המגרש ענה

"אין עם מי לדבר קיבלתי את ההתראה , פניתי אליו ואמרתי לו שצריך לנקות את החצר . אין לי את המספר שלו." (עמ/6 שו/28 ואילך)

והוסיף

"כשהוא זלזל לא היה מה לפנות אליו שוב" ( עמ/7 שו/2 ואילך)

1. בחקירתו הנגדית רמז הנציג שייתכן והתמונות צולמו במגרש אחר וזאת כי אי אפשר להיכנס למגרש שהיה בבעלות החברה.
2. הנאשמת נמנעה מזימון עדי הגנה נוספים.
3. התביעה בסיכומיה הפנתה לעדות הפקחית, ציינה שמדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה . כמוכן ציינה שהנאשמת לא הוכיחה שהנכס תפוס על ידי מחזיק " הדייר המוגן".
4. נציג הנאשמת בסיכומיו חזר וטען שהנכס מוחזק על ידי אחר שאינו מאפשר כניסה לנכס . לגישתו לא הייתה אפשרות לנאשמת לבצע את הצו בשל האחר , משה בדרה, ושליטתו בשטח.

דיון והכרעה

1. שלוש שאלות עומדות על הפרק לצורך הכרעה.
2. הראשונה היא השאלה אם הנכס המונצח בצילומים הוא בבעלות הנאשם.
3. השאלה השנייה האם הוכח שהנכס המדובר מוחזק על ידי אחר.
4. ולבסוף יש להכריע בסוגיה האם בהילקח שמדובר בעבירה שרמת הכוונה הנדרשת להוכחתה היא של אחריות קפידה, , עמדה הנאשמת בנטל להראות שעשתה " כל שניתן" כדי למנוע את העבירה – כדרישת סעיף 22 (ב) לחוק העונשין.
5. ככל שנוגע לשאלת הבעלות נראה שמדובר בטענה שאין בה ממש. הנאשם בשלב ההקראה לא העלה כל טענה בנוגע לנכס המונצח בדוח. הוא מאשר בשלב ההקראה שמדובר ב"חצר" . כמוכן בעדותו אישר כאמור שהקירות המונצחים בת/1/ה הם חלק מהשטח שבבעלות החברה. לכן לטעמי רמזיו של הנאשם שהתמונות צולמו בשטח שאינו שלו אין בהן ממש .
6. ככל שנוגע לשאלת המחזיק בנכס- משה בדרה. הנאשמת נמנעה מלהביא עדים או ראיות להוכחת חזקה בלעדית של אחר בנכס. נתתי אמון בדברי הפקחית לפיהם נכנסה לנכס וצילמה אותו. דומה שטענת הנאשמת לפיה התמונות צולמו מבחוץ לנכס מבעד לסורגי השער אין בהם ממש בהתחשב בזויות הצילום המונצחות בת/1.
7. כמוכן הצילום שהוצג ע"י הנציג בדבר הגדר בחצר והכלב נלקח ב22/2/21 וההתראה המקורית נשלחה על פי ת/1 /ג בינואר 2020.לפיכך הנאשמת לא עמדה בנטל להוכיח שאחר החזיק בנכס בעת ביצוע העבירה.
8. לכן אנו נשארים עם השאלה המרכזית והיא מתמקדת כאמור באחריותו של הנאשם.
9. האחריות הפלילית לצידה של העבירה המיוחסת לנאשמת היא אחריות קפידה לפי סעיף 22 לחוק העונשין. מרגע שהוכיחה המאשימה שהנכס המדובר הוא בבעלות הנאשמת, ולאחר שהוכיחה באמצעות ת/1 שניתנה הודעה לנאשמת שלאחריה הוצאה הדרישה , שלא קוימה, עובר הנטל לנאשמת להוכיח שעשתה כל מה שביכולתה כדי למנוע את העבירה.
10. נראה שהנאשמת במקרה זה לא עמדה בנטל.
11. נציג הנאשמת העיד שהסתפק בכך שעבר ליד הנכס ראה את משה בדרה שאל אותו אם יודע על הדוח שקיבלה הנאשמת. המענה שלו זכה הסתכם בתנועת יד מזלזלת. ובשל היחס המזלזל הזה הבין שאין מה לעשות מול משה בדרה, ולכן כדבריו : "לא היה לי מה לפנות אליו שוב".
12. מעשיו של נציג הנאשמת אינם עונים על התנאי לפיו כדי להתחמק מאחריות קפידה על הנאשם להוכיח שעשה כל מה שיכול היה לעשות. ייתכן שהיה עליו לכנס את שאר בעלי הנכס לטכס עצה כיצד לפעול . ייתכן והיה צריך לפנות לבית המשפט בעתירה כנגד משה בדרה לצו עשה בנוגע לפינוי האשפה. ייתכן והיה אמור לחזור לנכס פעם אחר פעם ולהתריע בפניו על חובת הניקוי ורצונו שיאפשר לנאשמת לעמוד בדרישת המפקח. אולם נציג הנאשמת כאמור הסתפק בפנייה חד פעמית למשה בדרה.
13. נזכור שלא גזירת גורל כפתה על הנאשמת להיות חלק מהבעלים של הנכס המדובר. מדובר בחברת השקעות שאוחזת בנכסים נוספים. הנאשמת רכשה 5% מהנכס מתוך תקווה (שנכזבה לגירסתה) להוציא פירות כלכליים מהנכס. הבעלות בנכס אינה כוללת רק את האפשרות להניב פירות מהנכס אלא כוללת גם את החובות הנובעים ממנו. ובמקרה זה הנאשמת לא עשתה כל מה שיכולה הייתה לעשות כדי לעמוד בדרישת המפקח.
14. לפיכך לאחר עיון בחומר החקירה ושמיעת העדים בתיק אני מוצא שהתביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. הנאשמת לא הוכיחה טענת הגנה של ממש הפוטרת מאחריות ולפיכך אני מרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה .

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשפ"א, 03 יוני 2021, במעמד הצדדים