1. בפני בקשה להשפט באיחור בגין 8 הודעות קנס שנשלחו למבקש בגין עבירות של נסיעה בנתיב ציבורי.
2. המבקש פירט בבקשתו על הנסיבות בהן גילה את דבר קיומם של הודעות הקנס (שיחת טלפוון אקראית עם עיריית תל אביב בנוגע לדוחות אחרים) ,והוסיף לעניין העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו בגין החוב שצבר בגין הודעות הקנס שלא שולמו.
3. התביעה בתגובתה מצביעה על כך ש-8 הודעות הקנס המדוברות נשלחו בדואר רשום לכתובת המגורים הרשומה במשרד הפנים(הערבה 5/8 חולון).
4. המבקש בבקשתו ובתגובות הנוספות המאוחרות לה , אינו נותן טעם של ממש לסיבה מדוע לא קיבל אף אחת משמונה הודעות הקנס שנשלחו לכתובתו.
5. לעניין הכתובת המבקש ציין זה בתגובתו מ24/3/21 שכתובתו במשרד הפנים עודכנה במשרד הפנים רק ב 11/10/20.
6. נדגיש שהודעות הקנס נשלחו למבקש בגין ארועים שהתרחשו 28/5/2019 ל27/01/2020.
7. המשיבה צירפה לתגובתה את אישורי המשלוח באמצעות דואר רשום למבקש.
8. הפסיקה הענפה קובעת שדי באישור משלוח זה להוכחת המשלוח לצורך הקמת חזקת חזקת המסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד 1974.
9. במקרה זה אין למבקש שום הסבר של ממש מדוע לא קיבל אף אחת מהודעות הקנס. לאור העובדה שהמבקש מאשר שעידכון הכתובת נערך אך ורק ב11/10/20 אני מגיע למסקנה שהנאשם לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי להצביע על פגם כלשהו במשלוח הודעת הקנס ולפיכך לא הצליח לסתור את חזקת המסירה .
10. לפיכך אני מוצא שלפי סעיף 229 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שנמנע ממנו להגיש בקשה להשפט במועד מסיבות שאינן תלויות בו והבקשה להשפט הוגשה כשמניעה הוסרה.
11. כמוכן אינני סבור שיגרם עיוות דין בדחיית הבקשה. הודעות הקנס שצורפו לתגובת המשיבה מלמדות על נהיגה חוזרת בנתיב התחבורה הציבורית. אינני סבור שהמבקש בתגובתו מגלה הגנה של ממש כנגד הודעות קנס אלו.
12. עיון בבקשה ובתגובות מגלה שהיה נסיון של המשיבה להגיע להסדר תשלום בין המבקש למשיבה.
13. המבקש בתגובתו מ24/2/21 מפרט שסירב להתפשר עם המשיבה "רק על הפחתת הריביות". משמע, להבנתי, שהבקשה להשפט מונעת מרצון להפעיל "לחץ" על המשיבה לצורך התמקחות על הסדר פשרה כספי, ולא רצון כן לעמוד ולהשפט בשל קיומן של טענות הגנה של ממש.
14. לסיכום בקשת המבקש להשפט באיחור- נדחיית.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשפ"א, 30 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.