בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט ישראל פת בבית המשט לתביעות קטנות ברחובות בת"ק 6329-12-19 במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש להשבת הסך של 6,990 ₪ אשר שולמו על ידו כשכר לימוד במוסד אותו מפעילה המשיבה.

במסגרת כתב התביעה טען המבקש כי לאחר שחרורו משירות צבאי, בשנת 2013, שוכנע להירשם לקורס ללימודי שוק ההון, ואף מסר המחאות לצורך כיסוי מלוא שכר הלימוד.

עם הגעתו לשיעור הראשון התברר למבקש, להפתעתו, כי עליו להוסיף ולגייס סך נוסף בשקלים השווה ל- 2,000 דולר ארה"ב לצורך ההכשרה, וזאת מעבר לשכר הלימוד ולשם המסחר בניירות ערך.

המבקש שקל לבטל את ההתקשרות ולקבל את כספו חזרה, אלא כי אז נאמר לו על ידי נציג המשיבה כי לאחר שיגייס את הסכום הנקוב, יוכל תמיד לשוב לקורס.

בחודש אוקטובר 2019 פנה המבקש טלפונית למשיבה מתוך מטרה לשוב לקורס, אך נאמר לו כי חלה התיישנות והוא אינו זכאי להשתתף בקורס או לקבל את כספו בחזרה. בהמשך נמסר לו כי המשיבה מחזיקה באישור בכתב בדבר ויתורו על הכספים כמו גם שובו לקורס, הגם שלא היה ממש בדברים.

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי בניגוד לטענות המבקש על פיהן שקל לבטל את התקשרותו עמה כבר במועד השיעור הראשון, הוא פנה לראשונה כחודשיים לאחר תחילת הקורס. בנוסף, כשנה לאחר אותו מועד הוא שב ופנה למשיבה פעם נוספת מתוך מטרה לבחון את אפשרות ביטול הקורס והשבת הכספים ששולמו על ידו. לשיטתה, מקום בו לא פנה המבקש לביטול ההתקשרות בין הצדדים בתוך 14 יום ממועד רישומו ואף לא לאחר שהחל הקורס בפועל, אין מקום למתן הסעדים אשר התבקשו בכתב התביעה.

ביום 30.11.2020 התקיים דיון בבית המשפט קמא, ובסיומו ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא אשר דחה את התביעה, וזאת מקום בו מצא כי המבקש לא עמד במועדים הקבועים בהוראות הדין לצורך ביטול ההתקשרות. עוד מצא בית המשפט קמא שיהוי בהתנהלות המבקש אשר לא פנה במשך כשש שנים למשיבה, תוך שהוא מפנה לסוגיית העלויות בהן נשא המשיבה ביחס לאותו קורס.

במסגרת בקשת רשות הערעור טען המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן דעתו להצהרת המבקש בדבר שיחתו עם סמנכ"ל המשיבה אשר דחה את בקשתו להשבת הכספים מחמת התיישנות, מקום בו לא דן בית המשפט בטענות המבקש בדבר הטעייתו באשר לצורך בגיוס הסך של 2,000 דולר ארה"ב ולא הוסיף וחקר ביחס לכך.

הוסיף המבקש וטען כי שגה בית המשפט קמא מקום בו לא בירר עד תום את סוגיית אי חתימתו של המבקש על מסמכי ביטול ההתקשרות, תמלול השיחה אשר צרופה לכתב ההגנה ואי הצגתה של מדיניות המשיבה בשנת 2013.

לבסוף טען המבקש כי שגה בית המשפט קמא מקום בו לא נתן דעתו למשמעות של התחייבות המשיבה כלפיו, ואשר על פיה יוכל לשוב וללמוד בקורס, בכל עת.

לבסוף ביקש המבקש להפנות לטיעון שהועלה על ידו ואשר על פיו פנה למשיבה בשנת 2019 לאחר שהיה בידו הסך של 2,000 דולר ארה"ב.

בתשובתה ביקשה המשיבה לסמוך ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא, וטענה כי לא קמה כל הצדקה לביטול או שינוי פסק הדין. לשיטת המשיבה התייחס בית המשפט קמא למכלול טענותיו של המבקש, ומצא לדחותן לגופן. עוד ביקשה המשיבה להתנגד לכל הרחבת חזית וטיעון אשר לא נמצא לו מקום במסגרת כתב התביעה המקורי.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובת המשיבה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן;

בהתאם להוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור אלא מקום בו טעותו של בית המשפט קמא ברורה על פניה מתוך הפסק. זאת ועוד, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות וממצאים עובדתיים, תוך מתן הדעת לעדיפותה של הערכאה הדיונית, המבררת, ביחס לאלו.

מתוך בקשת רשות הערעור עולה כי המבקש עותר למעשה לדיון מחודש בכלל טענותיו כפי שהועלו בפני בית המשפט קמא, כמו גם לדיון בטענות אשר לא הועלו על ידו בפני בית המשפט קמא. ואולם, אין ערכאת הערעור מהווה מסלול חלופי לבירור הסכסוך מחודש, והיא אינה נדרשת לבירור טענות אשר לא הועלו בהליך בפני בית המשפט קמא.

במסגרת בקשת רשות הערעור נבחנת סבירות ההכרעה של בית המשפט קמא, כמו גם שאלת התקיימותם של התנאים לצורך התערבות בהכרעה זו.

בעניינם של בעלי הדין אשר בפני, ותוך שנתתי דעתי לכל טענות המבקש, אני לא מוצאת כי מתקיימים תנאי הוראות הדין והפסיקה לצורך התערבותה של ערכת הערעור.

למעלה מכך, מצאתי כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס כדבעי על הראיות אשר הוצגו בפניו וכי הקביעות השיפוטיות עומדות בקנה אחד עם אותם ממצאים ראייתיים.

בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואבהיר בית המשפט קמא מצא כי המבקש לא עתר לביטול הקורס במועדים הנקובים בהוראות הדין, וחשוב מכך גם לא במועד בו התברר לו, לשיטתו, כי הוא נדרש להעמיד סכום נוסף של 2,000 דולר ארה"ב, וזאת בניגוד למצגים שהוצגו לו קודם לכן.

קביעות אלו מעוגנות היטב בראיות.

מאידך, חלק לא מבוטל מטענות המבקש באשר למועדים, כמו גם מצגי או התחייבויות המשיבה כלפיו ומשמעותן, לא נתמכו כדבעי בראיות, והראיות אשר הונחו בפני בית המשפט קמא, אינן עומדות בקנה אחד עם גרסתו.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות בקשה זו בסך של 1,000 ₪ אשר יועברו למשיבה מתוך העירבון שהופקד על ידי המבקש. היתרה תושב למבקש.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים את העתק פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, 16 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.