האם בתביעה מכוח פוליסות ביטוח, רשאי תובע לבקש להסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו באותו תחום, הגם שבתביעה מקבילה שהגיש קודם לכן מכוח חוק הפלת"ד, מונה מומחה בהסכמת הצדדים שקבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מאותה תאונה. האם חוות הדעת של המומחה המוסכם בהליך הפלת"ד מחייבת בהליך הנוכחי, והאם יש מקום חרף זאת להורות על מינוי מומחה מטעם בימ"ש בהליך הנוכחי.

להלן העובדות הדרושות לעניין בתמצית

1. בעקבות תאונת דרכים מיום 07.04.2019, הגיש התובע בתחילה תביעה לבית משפט השלום בחיפה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (ת"א 33547-01-20 אליאס סלמאן ואח' נ' איי.די.איי חברה לביטוח).
2. בהליך שם מונה בהסכמת הצדדים מומחה בתחום האורתופדי, ד"ר מיכה רינות, שקבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה (חוות דעת מיום 21.09.2020).
3. מאוחר יותר הגיש התובע את התביעה הנוכחית, במסגרתה ביקש פיצויים מכוח פוליסות הביטוח שרכש מהנתבעת כתוצאה מאותה תאונת דרכים, שלטענתו הותירה בו נכות צמיתה בתחום האורתופדי. התובע רכש מהנתבעת שלוש פוליסות ביטוח – פוליסת ביטוח חיים ופוליסות תאונות אישיות. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת מיום 25.09.2020 של מומחה מטעמו, ד"ר אליאס פאר, שקבע כי כתוצאה מאותה תאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19% (10% נכות צמיתה בעמ"ש מותני ו-10% נכות צמיתה בעמ"ש צווארי).
4. לטענת הנתבעת, בשעה שמונה בהסכמת הצדדים מומחה רפואי לבדיקת התובע בתחום האורתופדי במסגרת ההליך המקביל וביחס לאותה תאונה, כאשר המומחה שמונה קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, הרי שחוה"ד מחייבת את הצדדים גם בהליך הנוכחי.
5. התובע טען כי מאחר שהתביעה הנוכחית, היא תביעה מכוח פוליסות ביטוח, הכוללות כיסוי ביטוחי כתוצאה מנכות מהתאונה, הרי שהתובע רשאי לצרף חוו"ד רפואית מטעמו ולכן לכל היותר יש לראות בחוו"ד של ד"ר מיכה רינות כחוו"ד מטעם הנתבעת ואין מקום לקבוע כי חוו"ד מחייבת את הצדדים בהליך הנוכחי.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, מצאתי לקבל את טענות התובע ולפיה הוא רשאי לצרף חוו"ד של מומחה מטעמו ובשעה שהנתבעת מבקשת להסתמך על חוו"ד של מומחה שמונה בהסכמה בהליך אחר, יש מקום למנות מומחה מטעם ביהמ"ש בהליך הנוכחי.

למסקנה זו הגעתי על בסיס הנימוקים הבאים:

1. אין חולק כי על כל אחת מהתביעות חולש הסדר נורמטיבי שונה - באשר להליך המתנהל בבימ"ש השלום בחיפה, מדובר בתביעה שהוגשה עפ"י חוק הפלת"ד, כאשר בהליך זה הצדדים אינם רשאים להגיש חוות דעת מטעמם ואין להביא בפני המומחה מטעם ביהמ"ש חוו"ד של מי מהצדדים (ר' סעיף 6א לחוק הפלת"ד ותקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). בנוסף גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית (ר' רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 03.02.2019); רע"א 5978/18 דיאנה אלקנוב נ' גלקין ולדיסלב (פורסם בנבו, 13.09.2018); רע"א 1338/90  גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216)).  
2. מנגד בתביעה חוזית מכוח פוליסת ביטוח (או בתביעה נזיקית) רשאי ואף מחויב תובע לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית מטעמו, ככל שהוא טוען לקיומה של נכות צמיתה (תקנה 87 לתקנות סד"א, התשע"ט – 2018). זכות זו היא זכות מהותית כחלק מזכות הטיעון שנועדה לאפשר לתובע להוכיח, כי נותרה לו נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

על חשיבותה של זכות זו ר' למשל החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1941/19 אסותא – מרכזים רפואיים נ' פלוני (פורסם בנבו), שם פסל בית המשפט העליון חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בימ"ש, כאשר לאחר מכן צורף צד נוסף להליך מבלי שניתנה לו הזדמנות להציג למומחה שמונה חוות דעת מטעמו, טרם ניתנה חוות הדעת:

"ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית היא החלטה מהותית בהליך, שכן פעמים רבות לחוות הדעת מטעם המומחה השפעה מכרעת על גורל התביעה (ראו למשל: רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג, [פורסם בנבו] פסקה 12 (1.5.2012); רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 6 (9.2.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 465 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). בהתאם, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו רק לאחר ש"נתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם" (ההדגשה הוספה, י.ו.). לא בכדי, אפוא, הודגש לא אחת בפסיקה כי יש לקבל את ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט רק לאחר שנשמעו טענות כל בעלי הדין (ראו: רע"א 751/01 כהן נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (31.12.2001); עניין וינברג, שם)."

מכאן עולה, כי זכות זו של התובע לצרף חוות דעת מטעמו וזאת עוד טרם ימונה מומחה מטעם בימ"ש, היא זכות דיונית מהותית. משום כך ובהתאם להחלטה של ביהמ"ש העליון בפרשת אסותא, גם אין מקום להסתפק בכך שהתובע יפנה למומחה שמונה ד"ר מיכה רינות שאלות הבהרה או יחקור את המומחה על בסיס חוות הדעת של המומחה מטעמו.

אמנם בפרשת אסותא דובר בצירוף צד שלישי, שכלל לא היה צד להליך קודם להחלטת המינוי ולכן לא הייתה לו הזדמנות להציג מסמכים רפואיים וטענות בפני המומחה שמונה, וזאת בשונה מהמקרה שלפני, אך עדיין היא מדגימה מדוע ישנה חשיבות גבוהה לאפשר לבעל דין להגיש ולצרף חוות דעת רפואית מטעמו, טרם תנתן חוות דעת של מומחה מטעם בימ"ש, וכדי שתהא בפני המומחה תמונה מלאה ככל הניתן.

אוסיף ואציין, כי אמנם תקנה 88 לתקנות סד"א התשע"ט – 2018, המסמיכה את בית משפט למנות מומחה מטעמו, אינה קובעת במפורש כי על בימ"ש ליתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם עוד קודם להחלטת המינוי, כפי שקבעה תקנה 130 לתקנות סד"א הישנות (אליה גם הפנה ביהמ"ש העליון בפרשת אסותא), אך אין מדובר בהסדר שלילי לאור חשיבותה של זכותה הטיעון, והמשקל המכריע של חוות הדעת מטעם בעלי דין כחלק מאותה זכות טיעון (בכל מקרה מכוח תקנה 88(ב) לתקנות החדשות, על בימ"ש לשקול את היקף וסוג המחלוקת שבין בעלי הדין, וזו נגזרת בין היתר מחוה"ד של הצדדים).

1. ככל שביקשה הנתבעת, או הצדדים לקבוע, כי חוות הדעת של המומחה שמונה בהליך הפלת"ד תחייב את הצדדים גם בהליכים אחרים, היה עליהם לקבוע זאת מראש, במסגרת ההסכמות על מינוי מומחה מוסכם בהליך הפלת"ד, ובהעדר הסכמות כאלה, אין לחסום את התובע מזכותו לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו.

זאת ועוד, גם הסכמת התובע למינוי מומחה מוסכם בהליך הפלת"ד, ניתנה מתוך ידיעה שבאותו הליך, התובע אינו רשאי לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו.

1. באשר לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת, הרי שחוו"ד שניתנה בהליך האחר אינה מהווה מעשה בית דין או השתק פלוגתא, שכן ההליך שם נמצא רק בראשיתו וגם ביהמ"ש לא מצא עדיין לאמץ את מסקנות המומחה. בכל מקרה כאמור, מדובר בשתי תביעות נפרדות עם מערכת דינים שונה. בנוסף, בהליך האחר בימ"ש לא הורה על מינוי המומחה, אלא הצדדים הגיעו להסכמות על מינוי מומחה מוסכם, מבלי שניתנה החלטה בעניין (הגם שלעניין זה משקל משני).
2. כמו כן, לא חל בענייננו השתק שיפוטי, שכן אין מדובר במצב שבו התובע טוען טענות סותרות בשני הליכים נפרדים. התובע אינו טוען לנכות שונה בכל אחד מההליכים, ואין מדובר בשתי חוות דעת שונות שהתובע מבקש להסתמך עליהן.
3. באשר לטענת הנתבעת, כי לאור הוראות תקנה 5 לתקנות סד"א התשע"ט – 2018, יש לשאוף לניהול הליכים באופן יעיל, תוך מניעת הכרעות סותרות, הרי שאין בהוראה זו כדי להגביל ולמנוע כאמור מהתובע את זכותו המהותית והדיונית להוכיח את שיעור הנכות שנותרה לו בתביעה שאיננה לפי חוק הפלת"ד, כך שבפני המומחה שימונה מטעם בימ"ש תונח חוות דעת של מומחה מטעם התובע וזאת טרם תינתן חוות דעת בעניינו.

בנוסף, האפשרות לפיה יקבעו נכויות שונות בשני הליכים מקבילים כתוצאה מאותה תאונה, קיימת גם כיום בתאונות המהוות תאונות עבודה.

בענייננו גם אין מדובר בתביעות שיבוב של המל"ל מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שבה המל"ל נכנס בנעלי הנפגע לצורך תביעת השיבוב (בעניין זה ר' למשל רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו), עם ההפניות שם).

1. התובע גם ביקש להסתמך על החלטה שניתנה בביהמ"ש המחוזי בחיפה בת"א 27834-03-15, ר"ע נ' עיריית ט' ואח' (פורסם בנבו), אלא שנסיבות המקרה שם שונות מענייננו והשאלה שביהמ"ש נדרש להכריע שם הייתה האם רשאי תובע להגיש שתי חוו"ד רפואיות של שני מומחים שונים, גם אם מדובר באותו תחום מומחיות.
2. לא נעלמה מעיניי העובדה שהתובע אינו טוען להחמרת נכות וכי גם המומחה מטעמו וגם ד"ר מיכה רינות בדקו את התובע במועדים סמוכים (ד"ר רינות בדק התובע ביום 12.08.2020, ואילו ד"ר אליאס פאר בדק התובע ביום 24.09.2020) אלא שכאמור ובשים לב לזכותו של התובע להגיש חוות דעת מטעמו אשר תונח בפני מומחה שימונה מטעם בימ"ש עוד קודם להחלטת המינוי, אין לשלול ממנו זכות זו, מקום שהדין אין שולל או מגביל זכות זו במפורש.
3. התובע לא התנגד לכך שהנתבעת תסתמך על חוות דעת של ד"ר מיכה רינות שמונה בהסכמה בהליך בבית משפט השלום בחיפה. גם בכתב התביעה גילה התובע כי קיים הליך מקביל במסגרתו מונה ד"ר מיכה רינות כמומחה מוסכם ואשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

התוצאה:

התובע רשאי להגיש ולהסתמך על חוו"ד מומחה מטעמו בהליך הנוכחי.

הנתבעת רשאית להסתמך על חוו"ד של ד"ר מיכה רינות, מבלי שזו תחשב כחוות דעת מטעמה, וכדי שתהא בפני המומחה שימונה תמונה מלאה ככל הניתן.

בנסיבות אלה, יש מקום למנות מומחה מטעם ביהמ"ש כדי שיכריע במחלוקות.

החלטת מינוי תצא בנפרד.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשפ"ב, 19 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.