07 יוני 2021

1. המשיב הודיע כי הוא נכון להסכים לקבלת הערעור באופן חלקי, ואף זאת מטעמי שמא וספק, ורק לגבי טענה אחת מתוך מספר טענות.
2. המערער ביקש בתגובתו ליתן תוקף של פסק דין להצעת המשיב וכן לבטל הדיון, אולם עמד על חיוב המשיב בהוצאות בגובה כפל תעריף הסיוע המשפטי.
3. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נ"ע) מיום 15.10.20 (להלן: "הוועדה") על מנת שזו תידרש לאמור במסמך ביקור בקופת חולים מיום 4.1.15 בו צוין – "3 שבועות לאחר תאונת דרכים בדרך לעבודה. היו כאבים בגב התחתון. כעת קלים." ותבהיר אם יש בו כדי לשנות מקביעתה ביחס לקש"ס בין התאונה הנדונה לבין הפגימה בגב התחתון.
4. המערער וב"כ יוזמנו לוועדה.
5. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

סוגיית ההוצאות

1. המערער הודיע כי הוא עומד על פסיקת הוצאות לזכותו "בהתאם לפסיקה הנוהגת בבית הדין הנכבד" (ההדגשה במקור, א.ש.) וזאת בגובה כפל שכר הטרחה של תעריף הלשכה לסיוע משפטי. המערער לא הפנה לפסיקה התומכת בעמדתו, ולא בכדי. הפסיקה הקובעת פיצוי בגובה כפל תעריף הסיוע המשפטי אינה נוגעת להליכי ועדות רפואיות, ואינה מדברת על הסכמה שהושגה במקרה כדוגמת המקרה דנן – עוד לפני הדיון. המשיב הציע הצעת הפשרה מטעמו קודם לדיון, באופן שייתר את הצורך של המערער ובאי כוחו להתייצב לדיון. אדרבה, בהתאם לפסיקת בית הדין  הארצי, בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי המסתיימים בהסכמה, ככלל אין מקום לפסיקת הוצאות וזאת על מנת לעודד את הצדדים להגיע להסכמות (עב"ל (ארצי) 384/03 רפעת עודה – המוסד לביטוח לאומי (21.10.2003); בר"ע (ארצי) 373/09 מיכאל מגרה נ' המוסד לביטוח לאומי (9.11.2009). המערער לא נימק בקשתו לפסיקת הוצאות מדוע מצדיקה היא פסיקה בניגוד לכלל הנוהג. בבר"ע (ארצי) 27013-04-21 רוזנברג – המל"ל (החלטה מיום 6.6.21) מתייחס כב' השופט אילן איטח להלכה וקובע כי יש לבחון אם מתקיימת תכליתה של ההלכה. כך למשל, מקרה בו התקבל בהסכמה נימוק אחד מתוך שלושת נימוקי הערעור, כדוגמת המקרה שם, אין בו כדי להצדיק חיוב המשיב בהוצאות. אף בענייננו המשיב עמד בכתב התשובה המנומק על חולשת טיעוני המערער ברובם – כגון העדר רלוונטיות של אחד המסמכים משאינו נוגע להנמקת הוועדה באשר לתקופת העדר התיעוד, מסמך המאוחר למועד הוועדה, קביעת קשר סיבתי בדרג הראשון בניגוד לנטען. הסכמתו ניתנה רק לגבי מסמך אחד, וגם זאת לפנים משורת הדין. לא הובאה כל הצדקה לחריגה מהכלל הקובע אי פסיקת הוצאות. נראה כי דרישת המערער לפסיקת הוצאות במקרה זה היא בגדר עזות פנים ממש.
2. בנסיבות העניין אין אפוא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"א, (07 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.