1. בפניי תביעה לפיצוי בגין איחור במסירת דירה בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 (להלן: חוק המכר (דירות) או החוק).

רקע והעובדות שאינן במחלוקת

1. ביום 11.9.2015 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו רכשו התובע ובת זוגו מהנתבעת דירה בת חמישה חדרים בחדרה (להלן: הדירה).
2. על פי הסכם המכר היה על הנתבעת למסור לידיהם את הדירה בתוך 30 חדשים מיום תחילת העבודות, ביום 28.11.2019 (להלן: מועד המסירה החוזי). בפועל נמסרה הדירה לתובע ביום 1.10.2020, קרי, באיחור של עשרה חדשים.
3. הנתבעת פיצתה את התובע בגין שלושה חדשי איחור במסירה לפי בסיס של 5,250 ₪ לחודש, סך הכל 15,750 ₪. הצדדים אינם חלוקים על בסיס פיצוי זה.

תמצית טענות התובע

1. לטענת התובע בכתב התביעה, על הנתבעת לפצותו בגין יתרת תקופת האיחור, על פי אותו בסיס חדשי, סך הכל 31,500 ₪, הוא סכום התביעה.

תמצית טענות הנתבעת

1. ראשית טוענת הנתבעת, כי האיחור במסירה נגרם, בין השאר, בגין משבר הקורונה והסגרים שבאו בעקבותיו, מה שהביא לדחייה בקבלת אישורים מהרשויות השונות, כגון חברת החשמל, כיבוי האש והרשות המקומית.
2. בדיון טען מנהלה של הנתבעת ואחד מבעליה, כי יש להפחית מתקופת האיחור 40 יום, זאת בהתבסס על נייר העמדה של ממונה חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון שהתפרס ביום 24.5.2021, קרי, לאחר הגשת כתב ההגנה, והנוגע לאיחור במסירת דירות, בין השאר בשל משבר הקורונה (פורסם באתר הממשלה במרשתת, להלן: נייר העמדה). בנייר עמדה זה הובאה המלצה, לפיה בכל הקשור למשבר הקורונה, כלל מרכיבי חוזה המכר הקשורים למועד מסירת הדירה יידחו, בהסכמת הצדדים, ב - 40 ימים זאת לגבי דירות שמועד מסירתן החוזי היה בין 18.3.2020 ל - 31.12.2020.
3. עוד טענה הנתבעת, כי נוכח קשרי ידידות ומשפחה בין התובע ובין אחד מבעלי הנתבעת, נערכה בין הצדדים התחשבנות סופית, במסגרתה נלקחו בחשבון הפרשי הצמדה וריבית שהיה על התובע לשלם על פי הסכם המכר (להלן: ההפרשים) ותשלומים שהיה עליו לשלם עבור תוספות ושינויים שונים שביקש (להלן: התוספות), וכל אלו קוזזו כנגד יתרת התשלום בגין האיחור במסירה, כאשר הנתבעת באה לקראת התובע ונוקטת כלפיו ויתורים מפליגים; בסופו של דבר, נטען, נפרדו הצדדים בלחיצת-יד, כאשר הם מסכימים כי אף צד אינו חייב דבר למשנהו. חרף הסכמה זו, טענה הנתבעת, הגיש התובע תביעתו זו; על כן, טענה, יש לראות את ההסכמות בין הצדדים כבטלות ומבוטלות, ויש לחייב את התובע בתשלום מלוא התשלומים שהיה עליו לשלם לנתבעת בגין ההפרשים והתוספות, עליהם ויתרה במסגרת ההסכמה האמורה.

דיון והכרעה

1. אציין, כי כיוון שההסכמות הנטענות בין הצדדים לא עוגנו במסמך כתוב, זאת עקב קשרי המשפחה בין הצדדים, וכיוון שהצדדים הציגו נתונים חלקיים בלבד, התקיימו, בניגוד למקובל, שני דיונים בתובענה, כאשר בין דיון לדיון, ואף לאחר הדיון השני, הותר לצדדים להגיש מסמכים נוספים שייתמכו בטענותיהם. זאת ועוד, נוכח קשרי המשפחה האמורים הוצע לצדדים שוב ושוב להגיע להסכמות שייתרו מתן הכרעה שיפוטית במחלוקות ביניהם; ואולם על אף שהצדדים נפגשו לאחר הדיון הראשון, כפי שעולה מתכתובת הוואטסאפ שהוגשה לתיק, לא עלה בידם ליישב את המחלוקות, ועל כך יש להצר.
2. בנסיבות אלו, אין מנוס ממתן פסק דין; ויובהר: פסק הדין ניתן על יסוד הנתונים שהציגו הצדדים, הגם שמדובר בנתונים חלקיים בלבד; אולם אין לו לבית המשפט אלא מה שהצדדים מביאים בפניו.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה ועיינתי במסמכים שהגישו, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן בלבד. להלן טעמיי.

חישוב תקופת האיחור במסירה

1. סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע כי:

"(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו ששים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה - המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום המפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה [...]"

1. בענייננו, סעיף 4.5 להסכם המכר בין הצדדים קובע כי מועד המסירה יוארך במקרה של עיכובים בעבודות הבניה, כתוצאה מתוספות או שינויים שיבקש הקונה או מסיבות שאין לנתבעת שליטה עליהן, כגון מלחמה, סגר בשטחים, מחסור ארצי בפועלי בניין או בחומרי בניין, שביתות וכדומה.
2. הנתבעת לא טענה כי האיחור במסירה נובע מתוספות אותם ביקש התובע, כאשר אין חולק כי תוספות כאלו התבקשו ובוצעו, אלא בשל עיכובים בעבודות הפיתוח ובקבלת אישורים מהרשויות הרלוונטיות, זאת עקב משבר הקורונה.
3. מתוך תקופה זו טענה הנתבעת, כאמור, כי יש להפחית 40 יום על פי ההמלצה בנייר העמדה. מצאתי לנכון לקבל טענה זו. אכן, מועד המסירה החוזי של הדירה קדם לתקופת המסירה אליה התייחס נייר העמדה; ואולם, סבורתני כי לא ניתן להתעלם ממשבר זה, ראשון מסוגו בתקופה המודרנית, בלתי צפוי ובעל השלכות קשות על כל תחומי החיים כמעט, ומהשפעותיו גם על ענף הבנייה. זאת ועוד, למעשה, בדיון לא חלק התובע על כי יש להפחית 40 יום מתקופת האיחור במסירה בגין משבר הקורונה. מכל אלו אני מקבלת טענה זו של הנתבעת וקובעת כי יש להפחית מתקופת האיחור 40 יום, קרי, חודש ושליש.
4. מובהר, כי הפחתה זו לוקחת בחשבון גם את טענות הנתבעת בדבר עיכובים בפעולות הרשויות שנגרמו, לטענתה, עקב משבר הקורונה. לא נטען לעיכובים שנבעו מגורמים אחרים פרט למשבר הקורונה, וממילא עיכובים אלו לא הוכחו. יוזכר, כי בנייר העמדה עליו ביקשה הנתבעת עצמה להסתמך הומלץ כי התנהלות רשות ציבורית בקשר לפרוייקט או התקשרות בין מוכר הדירה ובין גורמי מקצוע שונים, לא ייחשבו כגורמים המאריכים את תקופת המסירה ואין בהם כדי לפטור את מוכר הדירה מתשלום פיצויים בגינם בשל איחור במסירה.
5. כיוון שאין חולק כי תקופת האיחור במסירה היא בת עשרה חדשים, הרי שיש להעמיד את תקופת הפיצוי על 8 חדשים ו - 20 יום (עשרה חדשים בהפחתת חודש ושליש).
6. לפי תעריף הפיצוי המוסכם של 5,250 ₪ לחודש מדובר, איפוא, בפיצוי של 45,500 ₪ במעוגל.

טענות הקיזוז של הנתבעת

1. כאמור, לטענת הנתבעת, משהפר התובע את ההסכמות בין הצדדים, יש לשוב ולחייבו בגין ההפרשים והתוספות עליהם ויתרה לו הנתבעת באופן חלקי כנגד ויתורו על יתרת הפיצוי בגין האיחור במסירה.
2. הצדדים נחלקו בשאלה האם שילם התובע על הפרשים ותוספות אלו, ואם שילם, כמה שילם.
3. הנתבעת הציגה חמש קבלות בסך כולל של 1,820,000 ₪ ששילם התובע, הוא סכום המכר החוזי. על כל הקבלות הללו נכתב, בניסוחים דומים פחות או יותר, כי הן עבור רכישת דירה מס' 10 בפרוייקט קדמת ים בגבעת אולגה.
4. בנוסף הציגה הנתבעת שתי קבלות נוספות: האחת על סך של 16,849 ₪ מיום 24.5.2020, ובה נכתב "עבור רכישת דירה מס' 10 פרוייקט גבעת אולגה"; והשניה על סך של 70,625 ₪ מיום 1.10.2020, בה נכתב "עבור רכישת דירה מס' 10 בפרוייקט קדמת ים (גבעת אולגה)".

[בנוסף הוצגה קבלה על סך של 3,900 ₪ מיום 14.10.2020, אשר אין חולק כי היא מתייחסת לתשלום התובע עבור רישום הבית כבית משותף, ואין היא שנויה במחלוקת.]

1. לטענת התובע, שתי הקבלות, שסכומן הכולל הוא 87,474 ₪, הוצאו כנגד תשלומים ששילם הן בגין הפרשי ההצמדה והן בגין התוספות שביקש, לאחר ניכוי הפיצוי בסך של 15,750 ₪.
2. מנגד טען מנהל הנתבעת, כי הקבלות הוצאות כנגד תשלומים עבור הפרשי הצמדה בלבד. חיזוק לכך מצא בכך שנכתב עליהן "עבור רכישת דירה" וגו', בדיוק כפי שנרשם על גבי חמש הקבלות המתייחסות לסכום המכר החוזי, שכן תשלום עבור הפרשי הצמדה הינו חלק בלתי נפרד ממחיר הדירה; לו היה מדובר בתשלום עבור תוספות ושינויים, טען, היה הדבר נכתב במפורש על גבי הקבלה.
3. מפירוט ההפרשים ומהמסמך שכותרתו "מועדי מסירת דירות" שהוגשו על ידי התובע עולה, כי עבור הפרשי ההצמדה, נכון לחודש אוקטובר 2019, היה על התובע לשלם 84,775 ₪: כיוון שהדירה נמסרה כשנה לאחר מכן, לאחר שנוספו הפרשי הצמדה נוספים, אזי יש טעם רב בטענתה של הנתבעת, לפיה הסכום הכולל בשתי הקבלות, בסך של 87,474 ₪, משקף את התשלום עבור ההפרשים בלבד, ולא עבור התוספות. הדבר מתיישב גם עם הכיתוב על גבי הקבלות, קרי, כי המדובר בתשלום עבור הדירה; כאמור, מנהל הנתבעת הסביר, ומצאתי לנכון לתת בעדותו בעניין זה אמון מלא, כי לו היה זה תשלום עבור תוספות ושינויים, היה מצויין כך במפורש על גבי הקבלה.
4. עולה, איפוא, כי התובע לא שילם עבור התוספות והשינויים שקיבל, וזאת כפי שטען מנהל הנתבעת. אלו מסתכמים, כפי שעולה מהמסמכים שהגישה הנתבעת לתיק ביום 13.9.2021, וכפי שהתובע עצמו אישר זאת בדיון מיום 4.11.2021, בסך של 32,514 ₪.
5. מסכום זה יש לקזז את ההחזר עבור המטבח בסך של 6,500 ₪, כפי שהעיד מנהל הנתבעת.
6. עולה, איפוא, שיתרת חובו של התובע לנתבעת מסתכם בסך של 26,014 ₪.
7. מנגד, על הנתבעת לשלם לתובע עבור האיחור במסירה סך של 45,500 ₪; סך של 15,750 ₪ כבר שולם, כך שהיתרה הינה 29,750 ₪.
8. מקיזוז חובות הצדדים זה כנגד זה עולה, איפוא, כי על הנתבעת לשלם לתובע 3,736 ₪.
9. אכן, התוצאה הסופית קטנה באופן ניכר מסכום התביעה; בנוסף, יש בה כדי לתמוך בטענתה המקדמית של הנתבעת, לפיה התשלומים עבור ההפרשים והתוספות קוזזו כנגד הפיצוי בגין האיחור במסירה, והצדדים נפרדו בלחיצת-יד תוך הסכמה כי איש אינו חב עוד דבר לרעהו. מכל אלו אינני מוצאת לנכון לפסוק לתובע הוצאות משפט.
10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,736 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.