1. התובע, מר שי חיים, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, הגב' חוי קלרמן, עובד סוציאלית המועסקת בעיריית פתח תקווה. במסגרת כתב התביעה, טוען התובע כי הנתבעת התרשלה עת חיוותה דעתה ביחס למסוגלותו ההורית ופעלה להוציא את בתו הקטינה למסגרת חוץ ביתית. לטענת התובע הנתבעת התבססה בהחלטותיה שניתנו ביחס לילדיו על שמועות ושקרים ללא ראיות מוצקות. הסעד המבוקש בכתב התביעה הינו כספי בסך 600,000 ₪ בגין הוצאת דיבה, הוצאת הילדים ללא צו, עוגמת נפש ושיהוי. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה, היא הבקשה שלפניי. המשיבה מתנגדת לבקשה.
2. כפי שיובהר להלן, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה , לא מצאתי לנכון להיעתר לה.
3. בית המשפט העליון עמד על הרציונליים שצריכים לעמוד בבסיס הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהחלטה הדנה בבקשה למתן פטור מאגרה במסגרת רע"א 7659/14 מדינת ישראל נ' רופל (11.2.15). באותו עניין נקבע, כי מתן פטור מאגרה למי שאינו מצוי ברשימת בעלי הדין הפטורים מאגרה (תקנה 19 לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז- 2007), או העניינים הפטורים מאגרה (תקנה 20 לתקנות), הריהו בגדר חריג, כשעל מבקש הפטור לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הכלכלי, לפיו נדרש המבקש להוכיח שאין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה; והתנאי המשפטי, לפיו נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה.
4. אשר לתנאי הכלכלי, כבר נפסק כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון ובטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית עליו לפנות למקורביו, לידידיו, לבנקים או לכל גורם אחר לצורך גיוס הכספים לשם מימון האגרה. העדר יכולת כלכלית, משמעה, לא רק העדר אפשרות מבקש הפטור לשלם האגרה מכיסו אלא גם העדר אפשרות לגייס הסכום ממקורות אחרים. לפיכך, על מבקש הפטור להוכיח כי נעשו על ידו כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אחרים, ואלה סרבו. כל עוד לא הוכח כי לא עלה בידיו של המבקש לגייס הכספים ממקורות אחרים יש לדחות הבקשה לפטור מאגרה.
5. אשר לתנאי המשפטי, לא נדרש, אמנם, בית המשפט בשלב הבקשה לפטור מאגרה אלא לבחון עילת התביעה כעילה לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי. ואולם, בצד האמור, הבחין בית המשפט בין עצם עילת תביעה לכאורית לבין היקפה הכלכלי של התביעה, כך שבית המשפט לא יאשר בהכרח כל סכום אותו יעמיד התובע בתביעתו, וזאת גם אם קיימת עילת תביעה הראויה להתברר.
6. מן הכלל אל הפרט; אני מוצאת כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה;
7. ראשית, המבקש לא צירף את כלל המסמכים שיש בהם כדי להעיד על יכולתו הכלכלית. בכלל זאת, לא צירף תדפיסי כרטיסי חיוב בהם החזיק ב-6 החודשים שקדמו להגשת הבקשה; תדפיסי הוצאות אחזקת הבית ב-6 החודשים שקדמו להגשת הבקשה; תצהיר המפרט מאלו מקורות ניסה לגייס הלוואות. משכך, לא פרס תשתית מלאה בנוגע למצבו הכלכלי ודי בכך, כדי להביא לדחיית בקשתו.
8. שנית, לא שוכנעתי כי המבקש עשה די מאמצים לפנות לגורמים אחרים לצורך גיוס כספי האגרה או נטילת הלוואה לצורך כך. בהקשר זה די להפנות לתדפיסי חשבון הבנק שצירף המבקש לבקשתו מהם עולה, כי יתרת חשבונו מצויה ביתרה, הגם שנמוכה, ומשכך לא מן הנמנע כי הבנק יאפשר למבקש ללוות את סכום האגרה, בין אם כהלוואה, בין אם באמצעות יצירת יתרה שלילית בחשבונו, וזאת במיוחד בשים לב לעובדה שהמבקש מחזיק בפיקדון פר"י בסך 1,380 ₪.
9. שלישית, המבקש צירף אישור מהמוסד לביטוח לאומי המלמד על כך שאינו עובד למחייתו, וכי הינו מקבל גמלת נכות כללית, אולם בה בעת צירף המבקש חוזה שכירות המלמד על כך שהינו שוכר דירה בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 4,120 ₪.
10. לאור קביעתי לעיל, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה, איני נדרשת לבחון התקיימותו של התנאי הנוסף למתן הפטור, היינו, האם ההליך מגלה עילה, שכן מדובר בתנאים מצטברים.
11. למעלה מן הדרוש אציין, כי לאחר עיון בכתב התביעה ובשים לב לטענות שהועלו בתגובה לבקשה לפטור מאגרה, לא שוכנעתי כי בחינה לכאורית של סיכויי ההליך מצדיקה פטור מתשלום אגרה. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה, שהינה עובדת עיריית פתח תקווה, כאשר המעשים המיוחסים למשיבה בוצעו במסגרת תפקידה כאמור. לא זאת אף זאת, בעניינו של המבקש ניתנו החלטות על ידי ערכאות שונות הנזכרות בכתב התגובה, אשר כפי הנטען, כולן עולות בקנה אחד עם המלצות המשיבה ואולם, לכתב התביעה לא צורפו כל מסמכים שיש בהם כדי לבסס את סכום התביעה שהועמד ע"ס 600,000 ₪. אף מבלי להתייחס לטיעונים המפורטים שהועלו בעניין זה בתגובת המשיבה, די באופן הכללי והסתמי בו נוסח כתב התביעה כדי לקבוע שהמבקש אינו עומד בתנאי השני כנדרש.

סוף דבר

1. הבקשה לפטור מאגרה, נדחית. האגרה תשולם עד ליום 28.2.21 שאחרת תמחק התביעה ללא צורך בהתראה נוספת.

תז"פ ליום 2.3.21.

ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"א, 31 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.