1. לפניי תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 05.05.2018 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 241-73-301 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 89-484-67 שבעת התאונה היה רכוב בידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

2. התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על הנתבע, אשר נכנס לצומת בניגוד לאור אדום הדולק בכיוון נסיעתו, פגע בפרטית שנכנסה בנסיעה ישרה כדין ובהתאם לאור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתה, וגרם ברשלנותו לקרות התאונה. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב והתובעת נשאה בנזקים אלו בתוספת הוצאות נלוות (הוצאות שומה וכד'), ועתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בהשבת הפסדיה.

מנגד, טוען הנתבע בכתב הגנתו כי עת הוא נסע בצומת התחילה הפרטית את נסיעתה "לפני הזמן המותר", נכנסה לצומת ופגעה בנתבע, והסבה לו ולאופנוע נזקים. הנתבע מבקש לומר כי בית המשפט לתעבורה הרשיעה את הנתבע בכניסה לצומת בניגוד לאור כתום, משמע שהפרטית החלה את נסיעתה לפני שהרמזור בכיוון נסיעתה הראה ירוק. הנתבע מבקש להדגיש כי הוא הורשע בכניסה לצומת בניגוד לאור כתום ולא בכניסה לצומת בניגוד לאור אדום. הנתבע טוען כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג הפרטית. כמו כן, מכחיש הנתבע את הנזק הנטען שנגרם לתובעת בגין התאונה ואת היקפו. לטענת הנתבע, הפרטית ניזוקה בהיקף קטן ולא כפי שנטען על ידי התובעת.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ואשר לנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה חוות דעת מטעם המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם שני הצדדים וחוות דעת שמאי הרכב מטעם התובעת. כמו כן, העידו נהג הפרטית והנתבע ונחקרו בחקירה נגדית וגם נחקר המומחה לחקר תאונות דרכים מטעם התובעת.

4. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, מהנימוקים וכפי המפורט להלן:

האחריות לקרות התאונה

5.1. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את כללי הכניסה לצומת מרומזר קבועה בתקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בזו הלשון:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

5.2. אין חולק כי הצומת בו ארעה התאונה הוא צומת "צלב" בין הרחובות קפלן – דה וינצ'י בתל אביב, כאשר הפרטית הגיחה לצומת מכיוון צפון לדרום והמשיכה בנסיעה ישרה מהנתיב השמאלי ואילו האופנוע הגיח לצומת מכיוון מערב למזרח בנסיעה ישרה. על מנת לפשט את כיווני הנסיעה אציין כי מנקודת מבטו של נהג הפרטית, האופנוע הגיע מימין לפרטית ומנקודת מבטו של רוכב האופנוע, הפרטית הגיעה משמאלו.

אין חולק כי הרכבים נפגשו בצומת, כאשר מוקד האימפקט בפרטית הוא באזור הכנף הימינית הקדמית ובאופנוע בחזיתו.

5.3. הראיה המרכזית האובייקטיבית הקיימת בתיק היא סרטון ממצלמת אבטחה שהייתה מותקנת בצומת אשר מראה את התרחשות התאונה ואת התנועה בצומת לפני התאונה ואחריה. הסרטון הועלה לפלטפורמת צפיית סרטונים באתר "יוטיוב" וניתן לאתרו על ידי הקלדת מספר ההליך בשורת החיפוש באתר, על פי הודעת התובעת מיום 25.07.2021. כמו כן, ישנה התייחסות מפורטת לסרטון בחוות דעתו של המומחה לחקר תאונות דרכים מטעם התובעת.

בסרטון התאונה ניתן לראות ולדלות בין היתר את הנתונים הבאים:

הסרטון מתחיל בשעה 17:45:37;

לפני שהפרטית נכנסת לצומת, ניתן לראות אותה ממתינה בנתיב השמאלי, הראשונה בקו העצירה לפני הצומת, כאשר מימינה רכב נוסף;

הפרטית מצויה בנתיב המסומן לפנייה שמאלה כאשר הנתיב שמימינו הוא לנסיעה ישרה;

בשנייה הראשונה של הסרטון בשעה 17:45:37 ניתן לראות רכב בודד הנכנס לצומת מכיוון נסיעתו של האופנוע בנסיעה ישרה;

בשעה 17:46:30 ניתן לראות את הפרטית ואת הרכב שלידה בכיוון נסיעה ישרה אל תוך הצומת כאשר הפרטית נוסעת מעט מהר יותר ממהירות נסיעתו של הרכב שמימינה, כך שכשנייה וחצי שתיים לאחר מכן הפרטית כבר מקדימה את הרכב שמימינה שגם הוא כבר בתוך הצומת. כמו כן, ניתן לראות את הרכבים שמאחוריהם בתנועה נסיעה ישרה לכניסה לצומת;

מספר מאיות השנייה לאחר מכן ניתן לראות את האופנוע נכנס לצומת בנסיעה ישרה ורציפה ללא האטה או סטייה;

האימפקט בין כלי הרכב מתרחש בשעה 17:46:33, שכתוצאה ממנו חלקו הקדמי של הפרטית נדחף מעט שמאלה והאופנוע מוטח לצדה הימיני של הפרטית והנתבע עף בסיבוב מעל הפרטית ונופל ארצה;

הרמזור לרכבים שנוסעים על רחוב דה וינצ'י מדרום לצפון (הכיוון המנוגד לכיוון נסיעתה של הפרטית) נותר אדום מתחילת הסרטון ועד 12 שניות לאחר המפגש בין הפרטית לאופנוע, כלומר כדקה ושמונה שניות מתחילת הסרטון בשעה 17:46:45;

5.4. בסרטון התאונה ניתן לראות היטב כי עם תנועת הפרטית (שהייתה ראשונה בנתיב השמאלי מבין שניים) לכניסה לצומת, ישנה תנועה של הרכב שמימינה (גם הוא ראשון בנתיב הימיני מבין שניים) שמתחיל בנסיעה ישרה לצומת וכך גם הרכבים שהיו מאחוריהם.

מנתון זה ניתן ללמוד כי הפרטית לא נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום בכיוון נסיעתה, כפי שמתאר הנתבע. אם הפרטית הייתה נכנסת באור אדום לצומת ואף באור אדום וכתום (לפני התחלפות לירוק) לא היה מצופה לראות את כל הרכבים שבכיוון נסיעתה של הפרטית מתחילים גם הם להיכנס לצומת. אם נהג הפרטית טעה לא סביר כי כל נהגי הרכבים האחרים שבכיוון נסיעתו טעו גם הם.

יתירה מזאת, שני המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם שני הצדדים התייחסו לעדה הניטרלית, שאין לה כל היכרות מוקדמת עם מי מהמעורבים, אשר נסעה ברכב שמימין לפרטית, אשר בעדותה במשטרה מסרה גרסה לפיה גם היא וגם הפרטית שמשמאלה עמדו ברמזור אדום ורק כאשר התחלף האור לירוק היא והפרטית שמשמאלה החלו בנסיעה ישרה אל תוך הצומת.

די בנתונים אלו כדי להוכיח כי הפרטית נכנסה לצומת בחסות אור ירוק.

5.5. אם הפרטית והרכבים שבכיוון נסיעתה החלו להיכנס לצומת בחסות אור ירוק אזי יש להניח כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו של האופנוע היה אדום.

5.6. בהקשר זה, יש להביא בחשבון כי בתיק התעבורה שנפתח כנגד הנתבע בגין אותה תאונה, הומר האישום מכניסה לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור לכניסה לצומת באור כתום, וזאת בשל קשיים פרוצדוראליים ומטעמים טכניים כאלו ואחרים, שככל הנראה הקשו על התביעה להוכיח ברמת ההוכחה שמעל לספק סביר את האישום כנגד הנתבע. אלא שכאן עוסקים אנו בהליך אזרחי. בהליך אזרחי, רמת ההוכחה הנדרשת היא מעל למאזן ההסתברויות, באופן שהכף תיטה לטובת התובע, קרי מעל ל- 50%. בית המשפט כאן אינו מחויב לאמץ את עסקת הטיעון שבהליך התעבורה שקבע כי האופנוע נכנס לצומת בניגוד למופע אור כתום בכיוון נסיעתו. במיוחד כאשר לא נעשתה בחינה עניינית של בית המשפט לתעבורה לאחר שמיעת ועדים ובחינת הראיות.

5.7. בנוסף, מעיון בתוכנית הרמזורים שצורפה לשתי חוות דעת המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם הצדדים ניתן להבין כי מדובר במחזור בן 100 שניות. כאשר מופע 2 (כיוון נסיעתו של האופנוע) מקבל ירוק בשנייה ה- 0 ומתחלף לאדום בשנייה ה-37, ואילו מופע 3 (כיוון נסיעת הפרטית) מקבל ירוק בשנייה ה-42 ומתחלף לאדום בשנייה ה- 53. לאחר מכן, מופע 4 (כיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הפרטית, כלומר על רחוב דה וינצ'י מדרום לצפון) מקבל ירוק בשנייה ה- 59 ומתחלף לאדום בשנייה ה-71. במילים אחרות, מאחר שבסרטון התאונה ניתן לראות בבירור כי ברמזור שבכיוון נסיעת רכבים על רחוב דה וינצ'י מדרום לצפון (מופע 4 – כיוון הנסיעה המנוגד לכיוון נסיעת הפרטית) מופיע אור אדום עד כ-12 שניות לאחר התאונה בין הפרטית לאופנוע, בהתאם לתוכנית הרמזורים המוזכרת לעיל, הרי שהדבר אף מחזק את גרסת נהג הפרטית כי נכנס לצומת בחסות אור ירוק בהתאם למופע 3 בתוכנית הרמזורים. אם כך הרי שבהכרח האור ברמזור בכיוון נסיעתו של האופנוע היה אדום.

5.8. למעלה מזאת, ועל יסוד יתר הנימוקים הנוגעים לעניין המופע שהיה בכיוון נסיעת כלי הרכב, ההסתברות כי הפרטית תיכנס באור אדום לצומת הנה קלושה ביותר ואף אינה קיימת. לעומת זאת, ההסתברות כי האופנוע ייכנס לצומת באור אדום תוך כדי ביצוע 'מחטף רמזור' היא גבוהה.

אזכיר כי ביצוע 'מחטף רמזור' משמעותו היא כניסה לצומת בניגוד לאור אדום המופיע בכיוון נסיעתו, וזאת במטרה להספיק לחצות את הצומת לפני שרכבים מכיוון החוצה את כיוון נסיעתו יכנסו לצומת.

עוד אומר כי הגם שהנתונים המובאים בחוות דעתה של המומחית לחקר תאונות דרכים מטעם הנתבע הם נכונים, מסקנתה הסופית מאולצת ושגויה, בלשון המעטה. המסקנה לפי חוות דעתה כי הפרטית נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום בכיוון נסיעתה, לא מתיישבת עם יתר הנתונים בתיק לרבות סרטון התאונה ועם עדותה של העדה הניטרלית, כפי שצוין לעיל.

5.9. אף אם צודק הנתבע כי לפני שהגיע לצומת הכביש היה חסום ושוטר שהיה במקום הרים את הסרט ואמר לו לנסוע ישר (עמ' 6, שורות 23-19 לפרוטוקול), הרי שגם אז היה עליו לציית לכללי התעבורה, ולא לנסוע בנסיעה רציפה וישרה בדהירה אל תוך הצומת, בניגוד לאור האדום שבכיוון נסיעתו ומבלי לוודא כי הצומת פנוי.

5.10. תשובתו של הנתבע, לפיה הוא מרגיש אשם "טיפה" (עמ' 7, שורה 1 לפרוטוקול) הנה עזות מצח של ממש לאור הנתונים המובהקים לרעתו כפי שציינתי לעיל. ניכר כי עדותו בעניין זה הייתה מהוססת ומבולבלת מאוד שהיא תוצאה של ניסיון להרחיק עצמו מהאחריות לתאונה.

5.11. לא מצאתי לקבל את גרסתו של הנתבע לפיה הפרטית פתאום "הביאה גז" כאשר היא נוסעת במהירות של 3-2 קמ"ש (עמ' 7, שורות 7-6 לפרוטוקול). הדבר נסתר לחלוטין על ידי הסרטון שמראה בבירור כי הפרטית נכנסה באיטיות ואז הגבירה במעט את מהירות נסיעתה עוד לפני שהאופנוע בכלל עבר את קו העצירה בכיוון נסיעתו. לכן לא היה כל דבר מפתיע בהתנהגותו של נהג הפרטית כלפי הנתבע. פרט להפתעה של הנתבע לגלות כי הוא נכנס לצומת לא פנוי ובניגוד לאור אדום בכיוון נסיעתו.

5.12. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לא הזכיר בעדותו הראשית את צבע האור ברמזור שבכיוון נסיעתו החל מתפתל ואומר "הרמזור יכול להיות אני היה.. הרמזורים לא פעלו וכשאני באתי לשם.. היה שם בלבלה של הרמזורים לא פעלו כן פעלו. הרמזור נדלק ונכבה" (עמ' 7, שורות 14-11 לפרוטוקול). מדובר בעדותו מגומגמת ומהוססת מאוד אשר סותרת לחלוטין את גרסתו במשטרה שם אמר כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, כלומר הרמזורים כן פעלו באופן תקין.

5.13. לכן, די בכל האמור לעיל כדי להגיע למסקנה כי האופנוע נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו.

5.14. בניגוד לגרסתו של הנתבע בחקירתו במשטרה, כפי שהובאה בחוות דעת המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם שני הצדדים, לפיה ניסה לחמוק מהמפגש עם הפרטית אך ללא הצלחה (סעיף 2.2. לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים), בסרטון התאונה לא נראה כל ניסיון של הנתבע לחמוק מהמפגש עם הפרטית, לא האטה ולא סטייה.

צפיתי בסרטון מספר לא מבוטל של פעמים ואף עקבתי שנייה אחר שנייה מרגע כניסתו של האופנוע לצומת ועד המפגש עם הפרטית, אך לא ראיתי כל ניסיון למנוע את התאונה מצדו של הנתבע. בסרטון התאונה ניתן לראות בבירור כי האופנוע נוסע נסיעה רציפה וישרה עד רגע המפגש עם הפרטית.

רוצה לומר כי איני מקבל את גרסתו של הנתבע, לפיה ניסה למנוע את התאונה. סבורני כי הנתבע רכב על האופנוע בנסיעה ישרה ורציפה אל תוך הצומת, תוך שהוא נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור מתוך מטרה שיספיק לחצות את הצומת לפני שהרכבים מכיוון נסיעתה של הפרטית ייכנסו לצומת. לכן, רכב על האופנוע במהירות גבוהה יחסית לכניסה לצומת ובנסיעה רציפה. זו הסיבה שגם לא רואים את הנתבע מאט את מהירות נסיעתו.

5.15. יתירה מזאת, גרסתו של הנתבע ביחס למהירות הנסיעה שלו באופנוע הייתה בלתי עקבית ומתפתחת. בעדותו במשטרה, כפי שהובא בחוות דעת המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם שני הצדדים, הוא מסר גרסה לפיה נסע במהירות של 50 קמ"ש ואילו בעדותו בבית המשפט העיד כי נסע במהירות של 40 קמ"ש (עמ' 6, שורות 27-26 לפרוטוקול).

נראה כי חוסר העקביות בגרסתו של הנתבע לגבי מהירות נסיעתו מלמד על אי ידיעה בדבר מהירות נסיעתו או על ניסיון מכוון להפחית את מהירות נסיעה מחשש כי תיוחס לו עבירת תעבורה.

5.16. לא מצאתי כי לנהג הפרטית היה אשם כלשהו בכך שהסיע את הפרטית בנסיעה ישרה מנתיב המיועד לפנייה שמאלה וזאת משתי סיבות מרכזיות: האחת, חיזוק לגרסתו כי מכווני תנועה שהיו עוד לפני שהגיע לצומת הורו לנהגי הרכבים בכיוון נסיעתו להמשיך בנסיעה ישרה בלבד (עמ' 3, שורות 23-21 לפרוטוקול), ניתן למצוא בגרסתה הניטרלית של הנהגת ברכב שמימינו אשר אישרה כי מהנתיב השמאלי (נתיב נסיעתה של הפרטית) ניתן היה להמשיך בנסיעה ישרה בשל המחסומים (סעיף 2.3 לחוות דעת המומחים לחקר תאונות דרכים מטעם הצדדים). השנייה, גרסתו של נהג הפרטית בעניין זה, אשר העיד בפניי והתרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי, הקרינה אמינות רבה, ולא נראה כי ניסה להסתיר פרט כזה או אחר.

5.17. אף אם אניח כי נהג הפרטית המשיך בנסיעה ישרה מנתיב ממנו היה אמור לפנות שמאלה בלבד ומבלי שנאמר לו על ידי מכווני התנועה כי עליו לנסוע רק בנסיעה ישרה בצומת – למרות ששוכנעתי כי אין זה המקרה – הרי שגם אז אין בכך כדי להפחית מאחריותו של הנתבע. זאת, משום שכפי שציינתי לעיל הוכח כי האופנוע נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו. משכך, ולאור מהירות נסיעתו הגבוהה של האופנוע ובהיעדר כל ניסיון מצדו של הנתבע למנוע את המפגש עם הפרטית, הרי שאף אם הפרטית הייתה פונה שמאלה בצומת, האופנוע בהכרח היה מתנגש בפרטית. חיזוק לכך ניתן למצוא גם בתצלום הצומת מלמעלה המובא בעמוד 4 לחוות המומחה לחקר תאונות מטעם התובעת, שם ניתן לראות הכיצד כיוון הנסיעה של האופנוע מהנתיב האמצעי בכיוון נסיעתו, וכיוון הנסיעה של הפרטית לו הייתה פונה שמאלה, נפגשים.

5.18. נהג הפרטית פעל בהתאם להוראת מכווני התנועה שהיו במקום, כפי שגם אושר על ידי גרסתה של העדה ניטרלית במשטרה. וזאת בהתאם לתקנה 23(א) לתקנות התעבורה, כאשר הוראת מכוון תנועה המוגדר בתקנות התעבורה (בין היתר שוטר או עובד רשות מקומית) גוברת על כללי התעבורה לרבות תמרורים המוצבים במקום, בהתאם לתקנה 23(ב) לתקנות התעבורה.

5.19. אשר על כן, הנתבע הפר את הוראת תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה כפי שמובאת לעיל.

בנוסף לכך, הנתבע הפר את החובה להיכנס לצומת לאחר שהוא וידא כי הצומת פנוי. בניגוד לגרסתו של הנתבע בחקירתו בבית המשפט, לפיה הסתכל לוודא שאין רכבים בצומת (עמ' 7, שורות 6-5 לפרוטוקול), אני סבור כי מדובר בטענה בעלמא. אם הנתבע אכן הבחין בפרטית בצומת לא ברור מדוע בסרטון לא נראית כל פעולה בה נקט כדי למנוע את התאונה. סבורני כי הנתבע נכנס לצומת מבלי לוודא כי הוא פנוי.

5.20. משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על הנתבע.

הנזק

5.21. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע לעניין שיעור הנזק שנגרם לפרטית. רואים בסרטון התאונה את האופנוע לאחר האימפקט בין הרכבים כי הוא ניטח לעבר צדה הימני של הפרטית. לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע כי בפועל מדובר בנזק קטן שנגרם לפרטית. הנתבע אינו מומחה לשמאות ככל שרצה לסתור הרי שהיה עליו להביא חוות דעת נגדית.

5.22. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לפרטית נתמך בתמונות נזק, ובתיעוד מסרטון התאונה בו ניתן לראות הכיצד האופנוע פוגע בדופן הימינית של הפרטית, הרי שאני לא מקבל את טענת הנתבע להיעדר קשר בין הנזקים לתאונה.

5.23. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק, אומר שהיקף הנזק שנגרם לפרטית נתמך בחוות דעת שמאית מטעם התובעת ומאחר שהנתבע לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהנתבע אף לא הודיע על רצונו לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שהייתה נהוגה בעת הגשת התובענה, בהתאם להוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הרי שסכום הנזק לפרטית בדין יסודו.

5.24. לא כל שכן לגבי סכום התביעה.

לאור גובה הנזק ביחס לשוויה של הפרטית החליט שמאי הרכב כי הפרטית איבדה מערכה להלכה (ייעודה לשיקום) לכן הפרטית נמכרה, כפי שהיא, בעלות של 74,151 ₪. סכום זה יש לקזז משוויה של הפרטית. אלא שמשום מה שוויה של הפרטית כפי שנקבע בחות דעתו של השמאי מטעם התובעת, בסך של 171,890 ₪ לא הובא בכלל חישוב במסגרת הוראות התשלום, אשר צורפו לכתב התביעה. בפועל, בהוראות התשלום נקבע כי שווייה של הפרטית הוא 194,621 ₪ ובתוספת של 1,591 ₪. לא ברור מה פשר סכומים אלו. אולם, סכומים אלו אינם מתיישבים עם שוויה של הפרטית כפי שנקבע בחות דעת השמאי. מקום שהתובעת צירפה את חוות דעתו של השמאי מטעמה שקבע שווי מסוים ויש להניח על בסיס מחירון מקובל, הרי שיש להסתמך עליה.

5.25. לכן, יש להפחית את גובה השרידים 74,151 ₪ משוויה של הפרטית, כפי שנקבע בחוות דעת שמאי התובעת, בסך של 171,890 ₪, ועל כך יש להוסיף את ההוצאות הנלוות הנוספות המצויינות בהוראת התשלום בסך של 662 ₪.

כך שהסכום המתקבל הוא 98,401 ₪ וזה סכום התביעה המוכח.

סוף דבר

6. הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה המוכח, בסך של 98,401 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 10,000 ₪.

6.3. שכר העד (300 ₪) ושכר המומחה (1,170 ₪) מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

7. לאור מצבו של הנתבע, כפי שהתרשמתי מדברי אביו, וכפי שגם עולה מטענות ב"כ הנתבע בהליך התעבורה שהתנהל נגדו, ומאחר שאופן התשלום הוא עניין לשיקול דעתו של בית המשפט, הרי שהנתבע ישלם את הסכום הכולל באופן הבא:

התשלום הראשון ע"ס 3,871 ₪ ישולם לא יאוחר מיום 01.10.2021.

יתרת הסכום ע"ס 106,000 ₪, תשולם בשלושים וששה (36) תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, החל מיום 01.11.2021.

איחור של 7 ימים במועד התשלום לא יהווה עילה להגשת בקשה למימוש יתרת סכום החוב.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אלול תשפ"א, 10 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.