1. לפני בקשה התובע לחשיפת כל ההתייעצויות הרפואיות שנערכו על ידי הנתבעת.

העובדות הצריכות לענייננו:

1. עניינה של התביעה בתאונת עבודה, אשר כתוצאה ממנה נפצע התובע, המבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. תקופת אי הכושר הזמני שנקבע לתובע בביטוח לאומי הינה ממועד קרות התאונה, קרי ביום 17.4.2018 וכלה ביום 31.12.2018.
2. הנתבעת אישרה ושילמה לתובע תגמולי אובדן כושר עבודה מסוג פיצוי שבוע מתום תקופת ההמתנה ועד ליום 12.9.2018. אך, בהתאם להתייעצות רפואית שערכה הנתבעת ודו"ח חקירה שעמד בפניה, קבעה הנתבעת שלא היה במצבו של התובע החל מיום 13.9.2018 כדי לגרום לאובדן כושר עבודה. משכך חדלה הנתבעת מלשלם את הפיצוי החל ממועד זה, כמפורט במסגרת מכתב "הפסקת תשלום מיום 16.9.18 ומכתב הדחייה מיום 26.11.18.
3. בתביעתו טען התובע שלא היה מקום לדחיית התביעה ולהפסקת התשלום בגין אובדן כושר עבודה עד ליום 31.12.18 שכן התובע לא עבד ולא היה מסוגל לעבוד בתקופה זו.

טענות הצדדים:

1. התובע הגיש בקשה למתן צווים כנגד הנתבעת לחשיפת כל ההתייעצויות הרפואיות שנערכו על ידה ושימשו לדחיית התביעה. התובע טען כי על הנתבעת להמציא לתובע את כל החומר הרפואי בעניינו, ואין הנתבעת רשאית להסתירו מהתובע. התובע המשיך וטען שגילוי המסמכים והעיון בהם בשלב ההכנה למשפט מבוסס על הרצון לגלות את האמת ולעשות צדק, כאשר יש בכך כדי לשרת את אינטרס המתדיין ואינטרס הציבור. על בעלי דין לפעול ב"קלפים גלויים" כדי שלא יופתע היריב וייכשל מחוסר אפשרות לבדוק ראיה ולהכין חומר ראיות לסתור, וכך כדי לחסוך משאבים ובמיוחד משאבים שיפוטיים. עוד טען התובע, כי מסמכים רפואיים ששימשו את הנתבעת לדחיית התביעה החל מיום 13.9.2018 ואילך, הם בגדר מסמכים רפואיים המנתחים את מצבו של התובע, בעת ההיא, ואינם חוסים תחת חיסיון, ושומה על הנתבעת להמציאם, גם אם מטרתם הייתה, בין היתר, לצרכי משפט וקידום פני הליך משפטי עתידי. זאת ועוד, לטענת התובע גם עפ"י תקנות 1-5 ו 57-60 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הנתבעת מחויבת לאפשר לתובע לעיין במסמכים הללו, על מנת לאפשר את קיום ההליך באופן ראוי וענייני תוך צמצום הפלוגתאות. התובע טען שמדובר בתשלום יתרת הפיצוי בשל אובדן כושר עבודה עד ליום 31.12.18 שעומד על סך של 30,000 ₪ בלבד ובנסיבות אלה אי חשיפת ההתייעצות תמשוך את הדיון.
2. הנתבעת טענה מנגד כי דין הבקשה להידחות באשר המסמך אותו מבקש לחשוף התובע הינו התייעצות פנימית ולא חוות דעת רפואית ומשכך אין לעשות בה שימוש בבית משפט. הנתבעת טענה כי התובע לא נבדק על ידה, ההתייעצות נערכה לצרכי הליך משפטי (שכן תביעתו של התובע נדחתה, בין היתר, על סמך ההתייעצות) וממילא חל על ההתייעצות חיסיון בהיותה התייעצות שנערכה לצורכי הליך משפטי. זאת ועוד, במסגרת מכתב הדחייה של הנתבעת מיום 26.11.2018 ציינה הנתבעת כי לאור חקירה שביצעה נמצא כי התובע עובד ולכן אינו זכאי לתגמולים מכוח הפוליסה. בנוסף נטען שהתייעצות הפנימית התבססה, בין היתר, על אישורים רפואיים שהועברו לידי הנתבעת ע"י התובע עצמו ומכאן כי הם מצויים בחזקתו, כאשר הנתבעת שטחה באופן גלוי בפני התובע את מכלול השיקולים לדחיית תביעתו בהתאם לדין ולפסיקה. הנתבעת טענה עוד כי טענות התובע לפיהן אם לא תומצא לו ההתייעצות הדבר ישהה/ישבש את הדיון ויטריד אותו אינן ברורות; התובע הוא שלא צירף חוות דעת תעסוקתית לביסוס טענותיו הרפואיות וטענותיו להשהיית הדיון סותרות את התנהגותו; כמו כן טענה הנתבעת כי בשוקלו האם יש להסיר חיסיון ממסמך, בית המשפט אינו לוקח בחשבון את תחושת המטרד שנגרמת לצד השני וזו אינה מצדיקה את בקשת התובע. בנוסף, הנתבעת טענה כי אינה מתכוונת להציג או לעשות כל שימוש בהתייעצות הפנימית בכל שלבי הדיון ועל כן לא יכול להיגרם לתובע כל נזק אם לא ייחשף לה, בעוד שאם ייעתר בית המשפט לבקשת התובע לנתבעת ייגרם נזק לאין שיעור לקו הגנתה שכן ברשותה ממצאים אובייקטיבים העומדים בסתירה מוחלטת לטענות התובע וגילוין או גילוי חלקי מהן לתובע טרם חקירתו, תביא לעיוות דין ולנזק של ממש.
3. התובע בתשובתו טען שהנתבעת מודה כי ברשותה מסמכים רפואיים, התייעצויות ו/או חוות דעת המתייחסים לאי כושרו של התובע, ברם פועלת להסתירם ואין מקום להתנהלותה הכוחנית של הנתבעת בין כתלי בית המשפט. הנתבעת ביטחה את התובע בפוליסת אובדן כושר עבודה ודווקא ביום פקודה, כאשר התובע זקוק לכל תשלום כדי לשרוד את התקופה שלאחר התאונה, מבכרת הנתבעת לנטוש אותו ולחמוק מהתחייבותה החוזית. התובע טען, כי ביום 6.12.2020 פורסם חוזר המפקח על שוק ההון והביטוח שמספרו ביטוח חיים 2020-1-22, אשר עתיד להיכנס לתוקף בחודש מאי 2021, אולם ניתן ללמוד ממנו על הרציונל שבפוליסת אובדן כושר עבודה. עפ"י החוזר, חובה על חברת ביטוח להמציא למבוטח את כל המסמכים הרפואיים המצויים ברשותה, שהביאו לדחיית התביעה לתשלום אובדן כושר עבודה. כמו-כן, טען התובע כי אנו מצויים בתביעה בסדר דין מהיר והנתבעת לא פעלה עפ"י תקנה 75(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ולא צירפה רשימת מסמכים, פירוט מסמכים המצויים ברשותה וכעת מנסה להסתירם. התובע טען כי מדובר בתביעה פשוטה; כל הקלפים מצויים על השולחן; טענות התובע גלויות וחוות דעת מטעמו ועל כן אין טעם בניסיונות הסתרה שיגררו את ההליך וימנעו את הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת. הנתבעת לא הגישה חוות דעת רפואית נגדית מטעמה, הגם שהיה עליה חובה להגישה בצוותא חדא עם כתב ההגנה, מנסה כעת להסתיר את ההתייעצות הרפואית שערכה, שעל יסודה נדחתה התביעה. התובע טען שההתייעצות הרפואית הינה לב המחלוקת ומסמך חיוני ועל כן יש להורות על חשיפתה.

המסגרת הנורמטיבית:

1. נקודת המוצא בהליכי גילוי מסמכים היא גילוי מרבי של ראיות, כאשר החריג הוא קיומו של חיסיון או אינטרסים וערכים נוגדים אחרים, המצדיקים אי גילוי (ראה: רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת פסקה 6 (פורסם בנבו, 4.9.2017)).
2. ההלכה והפסיקה שבאה בעקבותיה הכירה בחיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט (ראה: ע"א 327/86 שמחה בונים זינגר נ' ג'ון אדרד ביינון ואח', פ"ד כב(2) 602 (1968); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא(2) 634 (2006) (להלן: "פרשת שירי")).

החיסיון האמור נועד להגן על האוטונומיה של צד למחלוקת להכין את קווי עמדתו ולהיערך למשפט ללא הפרעה. כידוע, בכל דיון בנוגע לחיסיון קיים מתח בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להיערך כראוי להציג עמדתו במחלוקת מבלי לחשוף את חומר ההכנה שהכין לשם כך. עוד נקבע שביחס לחיסיון האמור, ערך חשיפת האמת גובר.

היקף החיסיון ההלכתי על חומר הכנה למשפט יושם לא רק במקרה שהמשפט תלוי ועומד, אלא גם על חומר שהוכן בעת שהייתה קיימת הסתברות של ממש כי יתנהל משפט בעתיד (ר' רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצנית הדסה נ' עפרה גלעד ואח', פ"ד מט(2) 516 (1995), פסקה 6) (להלן: "הלכת הדסה").

בפרשת שירי נקבע, בין היתר כי:

"13. ...התנאים לתחולת החיסיון על חומר הכנה למשפט הם, איפוא, קיום צפי לניהול משפט, והימצאות זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי. מסמך הנערך למטרה עניינית כלשהי שאינה קשורה במשפט או במשפט הצפוי אינו נהנה מחיסיון, גם אם הוא רלבנטי למשפט, וגם אם הוא עשוי לתרום לבירור סוגיות העולות בו."

בהתאם לכלל אשר נקבע, כאמור, החיסיון האמור לא חל על מסמכים שהיו נערכים ממילא וללא תלות בצפי לקיומו של משפט ואשר בעיקרם נועדו למטרות אחרות (ר' רע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 15.11.2005), פסקה 6). מן הטעם הזה נקבע כי מסמך אשר אדם מכין כחלק משגרת עיסוקו ותפקידו, אינו נכנס לגדר החיסיון (ר' רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995), פסקה 13).

ברע"א 3670/19 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.7.2019) ("להלן: פרשת קרנית"), נקבע בין היתר כי:

"9. ...על מנת להכריע אילו דו"חות חקירה הוכנו לקראת משפט ואילו הוכנו במהלך שגרת עיסוקו של מבטח, יש לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. לצורך כך ניתן לקחת בחשבון, בין היתר, את נסיבות הכנת הדו"חות, כולל השאלה אם הדו"חות הוכנו לפני שנודע על עילת תביעה אפשרית; את המצוין בדו"חות עצמם או במסמכים נלווים; ולעתים אף את הפרש הזמנים שבין המאורע הביטוחי לבין מועד הכנת הדו"ח ומועד הגשת התביעה..."

יצוין, כי השאלה האם חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא מוחלט או יחסי, טרם הוכרעה (ראה: פרשת קרנית, פסקה 7).

1. בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שמצאה ביטוי בתקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקבע שהמסמך שחסיונו שנוי במחלוקת, יוצג לעיונו של בית המשפט לשם הכרעה בשאלת החיסיון וזאת על מנת ליתן בידי בית המשפט כלי לעריכת איזון האינטרסים הנדרש לשם הכרעה בשאלת החיסיון. כך עיון במסמך שמבוקש לחסות מסיר את הלוט מעל המסמך ומאפשר לבית המשפט ללמוד על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו, התועלת הגלומה בו בהתחשב בראיות אחרות גלויות, הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפתו, המטרות שעמדו ביסוד הכנת המסמך והאפשרות לתחום את הגילוי (ר' רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו (פורסם בנבו, 13.6.2007), פסקה 11).

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמך שצורף במעטפה סגורה, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות, ואבאר:
2. הנני סבורה כי ההתייעצות הפנימית של הנתבעת שהוצגה בפני נופלת בבירור תחת חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת המשפט. ההתייעצות, המתפרסת על פני עמוד אחד בלבד ונושאת את התאריך 15.11.18, נוגעת ללב לבה של המחלוקת שהתובע העמיד בכתב הטענות מטעמו; מועד ההתייעצות הפנימית הינו לאחר מועד מכתב הפסקת התשלום, לאור מועד פניית ב"כ התובע לנתבעת ביום 31.10.18 ולקראת מכתב הדחייה ומכאן עולה בבירור כי לא הייתה סיבה לערוך ההתייעצות מלבד לעניין המשפט וכחלק מהיערכות הנתבעת לקראת תביעה אפשרית (מבחן המטרה הדומיננטית).
3. זאת ועוד, מדובר בהתייעצות הפנימית שאינה בגדר חוות דעת והתובע אינו נבדק על ידי הנתבעת לצורך בירור החבות הביטוחית ומכאן כי אין כל חובה מטעם הנתבעת להעביר לידי התובע את תוצאות הבדיקה והמסקנות העולות ממנה.

יפים לעניין זה דברי השופטת רחל ערקובי בת"א (ת"א) 41891-07 צביקה הורביץ נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (פורסם, 24.10.2010):

"להבדיל מחוות דעת, היינו בדיקתו של התובע על ידי מי מטעם הנתבעת לצורך בירור החבות הביטוחית, שאז, על הנתבעת להמציא את חוות הדעת לאור העובדה הפשוטה שנעשו למבוטח בדיקות והמבוטח זכאי לקבל את תוצאות הבדיקות והמסקנות שהוסקו על פיהם, בענייננו, לא נעשתה לתובע כל בדיקה. בנוסף, התובע תבע מחברת הביטוח את התשלום, ולכן כאשר ביקשה הנתבעת לדחות את תביעתו, על יסוד ההתייעצות, המדובר במסמך שהוכן לצורך הליך משפטי, שכן ההליך היה צפוי לנוכח העובדה שהתובע הגיש תביעתו לחברת הביטוח, ותביעה לביהמ"ש צפויה מקום, שהתביעה מחברת הביטוח נדחית. ניתן לטעון, כי לפני ההתייעצות לא היה ידוע לחברת הביטוח כי תדחה את התביעה של המבוטח, ולכן לכאורה עדיין לא היה ברור כי תוגש תביעה. אולם לטעמי, הכוונה כשנאמר שהמסמך הוכן מתוך צפייה להליך משפטי, צפייה שעשויה להתממש באופן סביר והגיוני את התביעה תידחה, ולא אם התביעה של המבוטח תתקבל, שאז לא יהא צורך בכל הליך דיוני. הנתבעת זכאית, לאסוף מסמכיה באופן אוטונומי שלא יפגע ביכולתה להתכונן למשפט, ולכן אני סבורה, כי התייעצות פנימית נופלת בגדר החיסיון. יש להדגיש כי המסמך אינו חלק מהמסמכים המוגשים בתיק, והנתבעת אינה מבקשת לבסס את טענותיה עליו, אלא הוגשו חוות דעת מטעם הנתבעת בנוסף לחוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש."

1. מעבר לצורך ומבלי לקבוע מסמרות לעניין זה אציין שלא מצאתי בחוזר המפקח על שוק ההון והביטוח שמספרו ביטוח חיים 2020-1-22 קביעה חד משמעית וברורה שיש בה כדי לסטות מההלכה ביחס לחסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי וממילא משהחוזר יכנס לתוקף רק במאי הוא איננו רלוונטי לתביעה ולבקשה שבפני ולא ניתן לשנות הלכה פסוקה עפ"י רציונל בלבד.
2. לאור האמור לעיל, ומשהצהירה הנתבעת כי אינה עומדת לעשות שימוש במסמך במסגרת ההליך, יש מקום לקבוע כי ההתייעצות הפנימית מטעם הנתבעת שהוצגה בפני חוסה תחת חיסיון מסמך שהוכן לקראת משפט ובהתאם אין מקום לחשיפתה.

סוף דבר:

1. בקשת התובע לחשיפת ההתייעצות הפנימית של הנתבעת שהוצגה בפני - נדחית.

המסמך יושב ע"י המזכירות במעטפה סגורה לידי ב"כ הנתבעת.

התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.