ניתנה ביום 25 דצמבר 2020

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופט יוחנן כהן; ב"ל 29227-03-20) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.3.2020 (להלן – הוועדה) שקבעה לו בגין תאונת עבודה מיום 26.9.2014 דרגת נכות יציבה בשיעור של 5%, לפי סעיף 51(8)(א) (במחציתו) לתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

הרקע לבקשה

1. המבקש, שחקן כדורסל במקצועו.
2. ביום 29.11.2016 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון, אבחנה אצל המבקש "קרע שריר התאומים מימין", וקבעה לו נכויות זמניות שונות וכן דרגת נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי תקנה 51(8)(א) במחצית לתוספת שבתקנות, בתחולה מיום 1.3.2015.
3. על החלטת הועדה מדרג ראשון ערער המבקש, וביום 19.4.2017 התכנסה ועדה רפואית לעררים, בדקה את המבקש ועיינה בחוות דעתו של ד"ר ברנשטיין מיכאל מיום 14.4.2017 שהגיש מטעמו. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"לאור הממצאים בבדיקה פיזיקלית אין הוועדה מוצאת את הנכות שנקבעה לו על ידי ד"ר ברנשטיין במכתבו מיום 14.4.2017. לא נותרה נכות סביב הסובך הימני. הוועדה דוחה את הערר ומותירה את הנכות שנקבעה בוועדה מדרג ראשון ב-29.11.2016."

יצוין כי הרכב ועדה לעררים זו כלל אורטופד – פרופ' ביקלס, רופא עור – פרופ' פרידמן ופסיכיאטר – ד"ר ברוך.

1. על החלטת ועדה לעררים זו ערער המבקש, וביום 27.5.2018 ניתן תוקף של פסק דין (ב"ל 31732-06-17) להסכמת הצדדים, ולפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתשקול את "פריט הליקוי אשר הוענק, תוך התייחסות לבדיקת האולטרסאונד מיום 28.9.2014" (להלן – פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה

1. ביום 6.3.2020 התכנסה הוועדה מכוח הוראות פסק הדין המחזיר וקבעה כך:

"בדיקת US מתאריך 28/9/2014 מדגימה קרע אורכי באורך 5 ס"מ, רוחב 6 מ"מ. לקרעים אורכיים בשריר התאומים אין כל משמעות תפקודית, כיוון שאינם פוגעים ביכולתו של השריר לבצע מטלות גופניות. קרעים אלה מחלימים באופן ספונטני מבלי להותיר כל נכות תפקודית כפי שנצפה ותועד בבדיקת הוועדה. הוועדה הייתה מודעת לכך שנגרם קרע לשריר, כיוון שהדבר צוין במפורש, כיוון שנכתב במכתבו של ד"ר ברנשטיין אשר עמד בפני הוועדה. בנתונים הללו שבה הוועדה וקובעת שלא נגרמה נכות תפקודית מעבר למה שנקבע, אשר היא בעצמה הערכת יתר של נכותו הריאלית.

על כן, הוועדה דוחה את הערר ומותירה את הקביעה על כנה."

יצוין כי הרכב הוועדה כלל את פרופ' ביקלס, ואילו שני המומחים הקודמים הוחלפו – פרופ' פרידמן בשל פרישתו לגמלאות וד"ר ברוך בשל נבצרות, ובמקומם ישבו מומחים אחרים – ד"ר א. אביגד וד"ר טרבס.

1. על החלטת הוועדה ערער המבקש לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, בקבעו כי –
2. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר
3. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה שהוועדה התייחסה לבדיקת האולטרסאונד מיום 8.9.2014 המדגימה קרע אורכי בשריר התאומים, פירטה את ממצאיה בהחלטתה, והסבירה כי לקרע ממנו סובל המבקש אין משמעות תפקודית ולכן לא נגרמה נכות. הוועדה ציינה כי קרעים אלו מחלימים באופן ספונטני מבלי להותיר נכות תפקודית, כפי שנצפה ותועד בבדיקה. הוועדה הוסיפה כי היתה מודעת לכך שהמבקש סובל מקרע בשריר, כיוון שאבחנה זו צוינה במפורש במכתבו של ד"ר ברנשטיין מיום 27.2.2020, אשר עמד בפניה. בנוסף, ובשולי החלטתה, הוועדה אף ציינה כי דרגת הנכות שנקבעה למבקש היא כשלעצמה הערכת יתר לנכותו הריאלית.
   
4. אין חולק על כך שבפסק הדין המחזיר הוועדה לא נדרשה להתייחס למכתבו של ד"ר ברנשטיין, במיוחד לאור העובדה שמדובר במסמך שהונפק זמן רב לאחר מועד מתן פסק הדין. על כן, קבע בית הדין כי מדובר בחריגה מהוראות פסק הדין המחזיר שניתן כשנתיים קודם למכתב האמור, ולכן אין מקום לקבל את טענות המבקש במישור זה. התייחסות למכתב האמור היתה מהווה חריגה מהוראות פסק הדין המחזיר.
5. נדחתה טענת המבקש ולפיה גם אם סברה הוועדה כי אין הגבלות תנועה, עדיין היה מקום לשקול מתן 10% נכות בגין השפעה קלה על כושר הפעולה לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, או הקניית מלוא הסעיף כפי שהמליץ ד"ר ברנשטיין (ולא בחלקו).

באשר לטענה זו, קבע בית הדין כי הוועדה אינה כבולה בהחלטתה לבחינת תוצאות בדיקת האולטרסאונד, והוסיף שהלכה היא כי סיווג חומרת הפציעה בשריר הסובך לפי סעיף 51(8) לתקנות על ידי הוועדה צריכה להיעשות באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר, ולא רק באמצעות היקף הפגימה שהתגלתה בבדיקה.

עוד נקבע בעניין בחירת סעיף הליקוי כי עסקינן בטענה רפואית, ובחירת סעיף הליקוי המתאים נתון לשיקול דעתה וסמכותה הבלעדית של הוועדה.

1. דין טענות המבקש בעניין שינוי הרכב הוועדה להידחות
2. אין מקום לקבל את טענת המבקש שהועלתה רק כעת ולפיה שינוי הרכב הוועדה משמעותו אי קיום אחר הוראות פסק הדין המחזיר, שכן המבקש ובאת כוחו אשר הופיעו בפני הוועדה לא העלו כל טענה כנגד שינוי הרכבה "בזמן אמת", בעת התכנסות הוועדה. אדרבא, המבקש חתם בסעיף 5 לפרוטוקול הוועדה על הסכמתו להיבדק על ידי חברי הוועדה הרפואית בהרכבה החדש.
3. הוועדה התכנסה בחלוף שנתיים ממועד פסק הדין המחזיר, בין היתר בשל התנהלות המבקש שיצא את הארץ לתקופה ממושכת וביקש להשהות את פעילותו בוועדות. בית הדין קבע שבהתנהלות זו יש תרומה לכך שסוכלה האפשרות שהוועדה בהרכבה המקורי תתכנס בסמוך לאחר מתן פסק הדין המחזיר. בהקשר זה, עוד צוין כי המבקש לא הכחיש טענות אלו במעמד הדיון.
4. שני המומחים שישבו בוועדה הקודמת לא יכלו להמשיך בחברותם בועדה. פרופ' פרידמן פרשה לגמלאות וד"ר ברוך מנוע מפעילות בוועדות רפואיות, כך שלא ניתן היה להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב. עוד צוין כי מפרוטוקול הוועדה עולה שהפוסק הרפואי הוא פרופ' ביקלס. פרופ' ביקלס הוא זה אשר בדק את המבקש במסגרת הוועדה עובר לפסק הדין המחזיר. משכך, קבע בית הדין שלא נפל פגם בהפנייתו לאותה בדיקה ("כפי שנצפה ותועד בבדיקת הוועדה").
5. משנדחה הערעור על ידי בית הדין קמא, הוגשה בקשה זו שבפני.

טענות המבקש

1. המבקש סבור שיש להיעתר לבקשתו מהטעמים להלן:
2. שינוי רוב הרכב הוועדה מהווה הפרה של הוראות פסק הדין המחזיר, ואשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים לפיה עניינו יוחזר לאותו הרכב.
3. החלפת הרכב הוועדה מכרסמת בטיבה של ההנמקה עליה ביססה הוועדה את החלטתה. לטענת המבקש, הרישום בפרוטוקול הוועדה עובר לפסק הדין המחזיר מעלה כי הוועדה לא הייתה ערה לקיומו של קרע או לממצאים של ד"ר ברנשטיין, שכן הוועדה התייחסה רק לנכות שעליה המליץ ד"ר ברנשטיין. מכאן כי הוועדה לא עיינה בממצאי הבדיקה, וספק אם היתה מודעת לאמור, כלשונה. עוד לטענתו, ניתן ללמוד זאת גם מהסבריה של הוועדה בעניין שניתנו רק בשלב זה.
4. שגתה הוועדה בקביעת דרגת נכותו של המבקש ובהתאמת ליקוי הפריט. לטענתו, גם אם סברה הוועדה כי אין הגבלות תנועה, היה מקום לשקול לכל הפחות מתן 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, המאפשר הענקת נכות במקרים שאין הגבלת תנועה, אך קיימת השפעה על כושר הפעולה, ובפרט כאשר מדובר בפציעה של שריר, שזהו עניינו של המבקש. המבקש מוסיף וטוען כי דווקא סעיף הליקוי שבחרה הוועדה סותר את קביעתה כי הקרע מחלים באופן ספונטני, שכן קרעים מסוג זה מותירים נכות בתלות לחומרת הפציעה או הנזק בשריר.
5. שגה בית הדין בפסק דינו עת קבע שהמבקש הסכים לשינוי ההרכב, משום שחתם על הסכמה להיבדק על ידי הפוסקים. לטענתו, ההסכמה להיבדק אינה טומנת בחובה הסכמה לשינוי ההרכב, ואין לכך ביטוי בפרוטוקול או לעדכונו ומי מטעמו אודות החלפת ההרכב. לטענתו, על מזכיר הוועדה או הוועדה בעצמה מוטלת החובה לוודא את זהות הפוסקים, ובפרט במקרה שלפנינו, בו התכנסה הוועדה מכוח הוראות פסק דין מחזיר המורה להשיב את עניינו לאותו הרכב.
6. שגויה קביעתו של בית הדין בפסק דינו ולפיה למבקש "אשם" ותרומה לסיכול התכנסותה של הוועדה, בשל נסיעתו למשחק קבוצה בחו"ל, בעטיה ביקש להקפיא את זימונו לוועדה. לטענתו, המשיב הוא שהתעכב בזימונו לוועדה שכן הודיע למזכיר הוועדות כבר בחודש נובמבר 2018 ששב לארץ, וממילא שאלת סיכול הזימון לוועדה לא רלבנטית, בעת בחינת הליקויים בהתנהלות הוועדה ומי מטעמה.
7. שגה בית הדין בפסק דינו עת קבע כי הפוסק הרפואי, פרופ' ביקלס, הוא שבדק את המבקש, ומשום שעדיין נמנה עם חברי הוועדה, אין קושי בכך שהוחלפו שניים מההרכב, שכן לדעתו היוו "חותמת גומי". לטענת המבקש, לא ברור כיצד הסיק בית הדין שנבדק על ידי פרופ' ביקלס, שכן הדבר לא עולה מפרוטוקול הוועדה. בנוסף, לטענתו, ועדה רפואית היא תמהיל של דעות ולא רק של פרופ' ביקלס.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא קבלת תגובת המשיב, וזאת מהנימוקים הבאים:
2. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין

עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (נא/29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

הוועדה פעלה כמצוות פסק הדין המחזיר. מעיון בפרוטוקול הוועדה, הוועדה עיינה בבדיקת ה-US, הסבירה את ממצאיה, ומדוע לדעתה אין בתוצאתה כדי לשנות את קביעתה. הוועדה הסבירה כי לקרע ממנו סובל המבקש "אין כל משמעות תפקודית", שכן קרע מסוג זה מאופיין ככזה שאינו מותיר "כל נכות תפקודית", כך שאינו פוגע ביכולתו של השריר. קביעותיה אלה של הוועדה הינן קביעות רפואיות מובהקות, המבוססות על שיקול דעתה המקצועי, ובהיעדר פגם, אין בית הדין מוסמך להתערב בהן (ראו עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213, 1999). הוא הדין באשר לטענות המבקש במישור זה ובמישור קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים המצויים בלב סמכות הוועדה.

אוסיף כי שעה שכך סברה הוועדה ואף ציינה, כלשונה, "שלא נגרמה נכות תפקודית מעבר למה שנקבע, אשר היא בעצמה הערכת יתר של נכותו הריאלית", הרי שגם אין ממש בטענת המבקש כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה עם הפנייתו של פרופ' ביקלס, מומחה לאורתופדיה, לבדיקה שכן ברי כי הוא זה שביצע את הבדיקה למבקש בוועדה הקודמת מבין חבריה, ואשר התכנסה עובר למתן פסק הדין המחזיר. גם באשר לטענת המבקש לעניין התייחסותה של הוועדה למכתבו של ד"ר ברנשטיין, אין כדי לשנות, שכן מובן מאליו כי הוועדה הייתה מודעת לאבחנה ממנה סובל המבקש.

1. באשר לטענות המבקש בעניין שינוי הרכב הוועדה, אני סבור שאין אלא להצטרף לטעמים המפורטים בהרחבה של בית הדין האזורי בפסק דינו, ואשר עולים בקנה אחד עם פסיקתו של בית דין זה בנסיבות שתוארו לעיל.

אוסיף כי טענה זו ראוי היה שלא תועלה כלל, שכן מאליו מובן כי בשעה שחברי ועדה אינם יכולים להמשיך בחברותם בועדה, הרי שמינוי מומחים אחרים במקומם הוא כורח המציאות.

1. סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא היה מקום להגשתה, יישא המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"א (25 דצמבר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.