09 יוני 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 10.9.20 ו- 24.11.20 (להלן: "הוועדה") וקבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 5%, החל מיום 1.9.19 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

1. המערער, יליד 1965, עבד במוסך לרדיאטורים.
2. ביום 8.10.18 נדקר המערער מקוץ של עץ דקל ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היא: "חבלה בבוהן כף יד שמאל".
3. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 3.6.20 קבעה, כי לדעתה מדובר "בהפרעה תיפקודית מינימלית" וקבעה למערער נכות זמנית וכן נכות יציבה בשיעור 5%, החל מיום 1.9.19, לפי סעיף ליקוי מותאם 35(1)(א)-(ב) (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה). המערער השיג על החלטת הוועדה.
4. הוועדה התכנסה לראשונה ביום 10.9.20, שמעה את תלונות המערער לפיהן:

"כל פעם שאני מתאמץ לפתוח משהוא כואב האצבע. דומננטי ימין"

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיה בזו הלשון:

"נפגעה ההכנסה כי העובדה נפגעה כי לא יכול לעבוד כמו אז. הועדה מתבקשת לקבוע את הנכות המתאימה למערער אשר בעקבות החבלה באגודל כניסת קוץ באגודל שמאל האצבע הזדהמה, עבר ניתוח כתוצאה נשאר עם נכות בתנועה ברגישות האצבע מבקש להתייחס לחתך והתייחס לחוות הדעת של ד"ר אשרף."

1. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וכך רשמה את ממצאיה:

"בבדיקה כירוגית באגודל יד שמאל באספקט הרדיאלי צלקת עדינה שאורכה 3.5 רוחב 1 מ"מ ללא פיגמנטציה חריגה אינה דבוקה לרקמות העמוקות ואינה רגישה למישוש. באספקט האולנרי של האגודל צלקת באורך 4 ס"מ רוחב 1 מ"מ גם היא ללא פיגמנטציה אינה דבוקה ואינה רגישה למישוש. קיימת צלקת רוחבית בגב האגודל המחברת בין שתי צלקות אלו אורכה 3 ס"מ רוחבה 1 מ"מ ללא פיגמנטציה אינה דבוקה ואינה רגישה.

בדיקה אורטופדית – שתי כפות ידיים מיובלות במידה שווה עור הידיים צבוע שחור בעקבות לכלוך תעשיתי המעיד על עבודה. אגודל שמאל המיפרק הביגלילי בכיפוף של 30 מעלות יישור מלא אגודל ימי הכיפוף לצורך השואה הוא של 60 מעלות, מסוגל לבצע פינץ בין שאר האצבעות. היקף האמה השמאלית קטנה ב- 1ס"מ לעומת הימנית לציין כי ימין דומננטית.

סיכום ללא נוכחות והתייחסות לחוות דעת ד"ר אשרף."

1. ביום 24.11.20 התכנסה הוועדה לסכם את החלטתה. הוועדה עיינה בבדיקת CT מיום 24.6.20 וכך רשמה את ממצאיה:

"אין עדות להימצאות גוף זר ברקמות של אגודל שמאל".

לסיכום, קבעה הוועדה:

"מדובר בהגבלה קלה של המפרק הבין גלילי של אגודל שמאל. יש לציין שהצלקות שתוארו הם סביב המפרק הבין גלילי של האגודל ולכן אחוזי הנכות שקיבל בהגבלת התנועה במפרק הבין גלילי תואמים את שני המצבים לא מדובר כאן בקשיון אלא בהגבלה קלה של תנועות ולכן הסעיף שנבחר הוא 35. הועדה אינה מקבלת את אחוזי הנכות שקבע ד"ר אשרף מיום 28.7.20 מהסיבות שתוארו בפרוטוקול."

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, שעה שמצאה הוועדה עצמה בבדיקתה, כי קיימת פגיעה קלה בתנועות האגודל ומצאה, כי פריט ליקוי 35 הוא הסעיף המתאים למצב המערער, הרי שהיה עליה ליישם את פריט ליקוי 35(1)(ב) ולקבוע למערער נכות בשיעור 10%. עוד מצאה הוועדה בבדיקתה שלוש צלקות בגינן מגיעה נכות והוועדה אינה מוסמכת לקבוע, כי צלקות אלה אינן רגישות מקום שהמערער טוען במפורש לכאבים במגע וזו האינדיקציה שהיא סובייקטיבית במהותה. לדידי המערער, ד"ר אסרף מצא בחוות דעתו תמונה לקשיון נח והתאים פריט ליקוי 44 והתייחסות הוועדה לחוות הדעת לוקה בחסר. המערער ביקש, כי בית הדין ימנה מומחה מטעמו שיכריע במחלוקת בין הצדדים; לחלופין, ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתנמק היטב מדוע לטענתה הצלקות אינן רגישות ואיך לדעתה אין קשיון נוח, עת בחוות הדעת נקבע אחרת.
2. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, עת טענות המערער רובן ככולן מופנות כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשכך דינן להידחות. הלכה פסוקה היא, כי הוועדה היא המוסמכת לקבוע דרגת נכות ולהתאים את פריטי הליקוי, כאשר ממילא אין הגיון בטענת המערער, כי הגבלה קלה מקנה נכות זהה לזו הניתנת בגין קישיון נח. הוועדה רשאית לקבוע, כי הצלקות אינן רגישות שכן מדובר בעניין מקצועי המצוי בלב סמכות הוועדה. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר אסרף ודחתה את מסקנותיה, נוכח העדר ממצא של קישיון ונוכח שלילת קיומה של רגישות בצלקות.

דיון והכרעה

10. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).

11. נפסק לא אחת, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים חובת ההנמקה, שכן ההנמקה מאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60 (1983).

12. עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין, ככלל, אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.06).

13. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.

14. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי זו שמעה את תלונות המערער ודברי באת כוחו, עיינה בתיעוד הרפואי שעמד בפניה לרבות בצילום בדיקת CT ובחוות הדעת של ד"ר אסרף (צורפה לערעור); כן ערכה הוועדה למערער בדיקה אורתופדית וכירורגית וקבעה, כי מדובר בהגבלה קלה של המפרק הבין-גלילי של אגודל שמאל, ללא קישיון ומשכך פריט הליקוי המתאים לדעת הוועדה הוא פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב) מותאם, ולא פריט ליקוי 44 שכותרתו "קשיון אצבעות היד".

15. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה, סבירה ומנומקת הנסמכת על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה וממצאי בדיקתה הקלינית, בה לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות. בהקשר זה אוסיף, כי ניתן לעקוב אחר הלך מחשבת הוועדה ולהבין מדוע זו אינה מקבלת את מסקנות המומחה מטעם המערער, ד"ר אסרף, שכן ד"ר אסרף המליץ על קביעת נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 44(2) בגין קשיון נוח של אגודל שמאל – בעוד בבדיקת הוועדה כאמור לא נמצא קשיון.

16. אשר לצלקות: מעיון בהחלטת הוועדה למדים, כי נערכה למערער בדיקה כירורגית במסגרתה נמצא, כי קיימות שלוש צלקות באגודל שמאל כאשר לדעת הוועדה הצלקת הראשונה היא עדינה ואורכה 3.5 ס"מ, רוחבה 1 מ"מ, ללא פיגמנטציה, לא דבוקה לרקמות ואינה רגישה למישוש; בהתייחס לצלקת השנייה צוין, כי זו נמצאת באספקט האולנרי של האגודל, באורך 4 ס"מ, רוחב 1 מ"מ, ללא פיגמנטציה, לא דבוקה לרקמות ואינה רגישה למישוש; הוועדה הוסיפה, כי קיימת צלקת רוחבית בגב האגודל המחברת בין שתי צלקות אלו באורך 3 ס"מ, רוחב 1 מ"מ, ללא פיגמנטציה, לא דבוקה ולא רגישה. הוועדה לא מצאה מקום לקביעת נכות בגין הצלקות תוך שהוסיפה, כי הצלקות המתוארות לעיל הן סביב המפרק הבין גלילי של האגודל, כך שאחוזי הנכות שניתנו למערער בגין הגבלת תנועה במפרק הבין גלילי תואמים את שני המצבים. מעיון בחוות דעת המומחה מטעם המערער עולה, כי ד"ר אסרף קבע למערער נכות בשיעור 5%, לפי פריט ליקוי 75(1)(א-ב) "בגין צלקת רגישה"; בנסיבות בהן הוועדה מצאה, כי הצלקות אינן רגישות – הרי שניתן להבין מדוע היא לא מצאה מקום לקבל את מסקנותיו של ד"ר אסרף, כאשר נפסק לא אחת, כי בעת התאמת פריטי ליקוי למצב המבוטח "הוועדה הרפואית מחויבת לממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח. זאת, כל עוד שהוועדה מנמקת היטב את מסקנותיה" (ראו: בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי, 5.3.14). עוד נפסק, כי שוני בין ממצאי בדיקת הוועדה לבין ממצאי המומחה מטעם המבוטח מהווה התייחסות עניינית ומנומקת. בנסיבות אלה ועת ניתן להבין מהחלטת הוועדה, מדוע היא אינה מקבלת את קביעותיו של ד"ר אסרף – לא מצאתי בהתנהלות הוועדה או בהחלטתה פגם משפטי המצדיק התערבות.

סוף דבר

17. אשר על כן – הערעור נדחה.

18. אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"א, (09 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.