לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נהיגה ושימוש בטלפון בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 11.2.18.

הדו"ח שולם, על פי המשיבה ביום 17.3.19; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור; ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו למשל עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל); ועפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20)).

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

בענייננו, טוען המבקש כי הדו"ח שולם באתר התשלומים הממשלתי מבלי שהמבקש הבין את עצם מהות התשלום מבחינת השלכותיו העתידיות על אופן חידוש רישיון נהיגתו. אלא שבית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח. וראו והשוו לרע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל ורעפ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל - מקרים בהם נדחו בקשות להארכת מועד להישפט הגם שבקשה להישפט הוגשה במועד ושולם הקנס ללא ידיעת המבקש. והלוא אם בעניין פלדמן ומילר נדחו בקשות להארכת מועד להישפט, קל וחומר בענייננו, שבענייננו הבקשה הוגשה באיחור של כמעט שלוש שנים, והדו"ח שולם על ידי המבקש. כך גם נדחתה בקשה להארכת מועד להישפט בטענה כי החלטה לשלם את הקנס נעשתה מתוך הבנה שגויה לפיה לא ירשמו לחובת המבקש נקודות (רע"פ 2304/19 ויסאם חאטר נ' מדינת ישראל (14.04.2019)). וראו גם רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל, שם נדחתה טענה לתשלום דו"ח בטעות בשל היות המבקש עולה, ונקבע כי "המבקש נימק טענתו בהיותו עולה לארץ – ואולם הוא קיבל את הדו"ח ושילם אותו, כלומר – ידע, ועל סימן השאלה היה להתעורר אז. דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש"חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו". הוא הדין בענייננו.

הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שעה שבנסיבות המקרה בדו"ח תיאר השוטר, כי ראה את המבקש מחזיק טלפון נייד ביד בצבע שחור וטלפון בגובה הידית הילוכים והנל מביט על הטלפון, וזאת כאשר השוטר נוסע במקביל אליו בנתיב שמאלי מבין שניים, והשוטר מציין ראות טובה, וקשר עין רצוף.

על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ועל הטוען לקיומה של עילה זו להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

בענייננו, כפי שפורט לעיל, מדובר במצב שהשוטר ראה את ביצוע העבירה כשהוא במקביל לרכב והיתה לו אפשרות ברורה להבחין באחיזה ובשימוש בטלפון. לפיכך, אני סבורה, כי אין בתצהיר המבקש כדי לתמוך את טענות ההגנה בראיות מספיקות; "ולא די שכל פעם תונח בפני בית משפט גרסה נוגדת לאמור בדוח, הדבר יקנה עילה לביטול או להארכת מועד להישפט." (עפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20).

וגם בדברים שנרשמו מפיו של המבקש במעמד רישום הדו"ח, ולפיהם אמר לשוטר "רק נתקתי את השיחה" יש משום ראשית הודאה.

אין גם בטענה לקיומו של נזק בשל אמצעי תיקון על ידי משרד הרישוי כדי להצדיק קבלת הבקשה, ו"מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015)). וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018).

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"א, 10 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.