1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכב על רקע תאונת דרכים.

2. תאונת הדרכים ארעה ביום 28.10.2020 בין כלי רכב, מ"ר 64-009-74 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד 1 ונהוג בידו (להלן: "רכב ציון") לבין כלי רכב, מ"ר 63-142-74 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 הם התובעים שכנגד אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 בתביעה העיקרית (אשר התביעה נגדה נדחתה) והנתבעת 2 בתביעה שכנגד (להלן: "רכב לאה") (ולהלן: "התאונה").

3. לטענת התובע, רכבו עמד, לנוכח אור אדום ברמזור, בנתיב הנסיעה האמצעי מבין שלושה נתיבי נסיעה לאותו כיוון הנסיעה, על מנת להמשיך בנסיעה ישרה, ואילו רכב לאה עמד בנתיב השמאלי, כאשר לפני רכב ציון עמדו רכבים נוספים. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק התחיל רכב ציון בנסיעה אלא שאז רכב לאה סטה ימינה לנתיב נסיעתו ופגע בו עם חלקו הקדמי הימיני של רכב לאה בצדו השמאלי הקדמי של רכב ציון. לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לרכבו נזקים אשר הוערכו בידי שמאי רכב מטעמו ועתה הוא תובע את נזקיו והפסדיו בגין כך.

מנגד, טוענים הנתבעים כי נסיבות התאונה היו שונות. לטענתם, רכב ציון נסע במהירות גבוהה ומופרזת כאשר רכב ציון היה הרבה מאחורי רכב לאה. והוא האיץ את מהירות נסיעתו בכוונה על מנת שלא יוכל לעצור וגרם לאירוע באופן מכוון. עוד טוענים הנתבעים כי רכב לאה היה על נתיב נסיעה השמאלי ואותת לעבור לנתיב הימיני. לטענת הנתבעים, שני רכבים שהיו בנתיב הימיני עמדו לנוכח אור אדום ברמזור וחסמו את רכב ציון ועם התחלפות האור ברמזור לירוק רכב ציון שעמד זה עתה, לפתע האיץ במהירות ולא התאפשר לו לעצור את רכבו לנוכח הסטייה של רכב לאה ופגע ברכב לאה באזור הדלת הימינית הקדמית. עוד טוענים הנתבעים כי התובע בתביעה העיקרית מבקש לעשות עושר ולא במשפט כאשר בחר לשפץ את כל רכבו על חשבון הפגיעה הקטנה בגין התאונה. לטענת הנתבעים רכב ציון היה דהוי ומוזנח ולאחר תיקון רכבו בעקבות התאונה שופץ ושיפר את מצבו של הרכב. כמו כן, הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען שנגרם לרכב ציון ואת הפסדיו של התובע.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד כנגד התובע העיקרי על בסיס אותן טענות בגין נזקי רכב לאה והפסדי התובעים שכנגד. אולם, התביעה שכנגד הוגשה גם כנגד מבטחת רכב לאה, היא הנתבעת שכנגד 2, ובמסגרתה היא טוענת כי יש לחייב אותה במתן כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה הואיל והיה כיסוי ביטוחי. לטענת התובעים שכנגד, התובעת שכנגד 2 מסרה למבטחת כי היא נשואה וברשות בני הזוג שני כלי רכב וזו הודיעה לנציגת המבטחת כי היא ובעלה נוהגים על שני כלי הרכב. עוד מבקשים התובעים שכנגד לטעון כי בפוליסה של הכלי הרכב השני שבבעלותם, אשר מבוטח גם הוא אצל הנתבעת שכנגד 2, רשומים שני בני הזוג כמורשים לנהוג ברכב. כלומר, לטענת התובעים שכנגד, הנתבעת שכנגד 2 יודעת כי בשני כלי הרכב שבחזקת בני הזוג שניהם נוהגים.

מנגד מבטחת רכב לאה, היא הנתבעת שכנגד 2, טוענת בכתב ההגנה שכנגד כי דין התביעה שכנגד להידחות בשל היעדר כיסוי ביטוחי, לאור הפרת תנאי הפוליסה כפי שהתבקשה והונפקה, אשר כיסתה את נהיגתה של נהגת נקובה בשם, התובעת שכנגד 2 בלבד, ובהתאם לכך חושבו דמי הפרמיה. כמו כן, מכחישה הנתבעת שכנגד 2 את הנזק הנטען שנגרם לרכב לאה ואת היקפו.

הנתבע שכנגד 1 הוא התובע העיקרי, חוזר בכתב הגנה שכנגד מטעמו על טענותיו לעניין האחריות לקרות התאונה והוא מכחיש את הנזק הנטען שנגרם לרכב לאה ואת היקפו.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה, לעניין הנזק הנטען שנגרם לשני הרכבים המעורבים בתאונה ובתביעה שכנגד קיימת גם מחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי.

4. יובהר כי ביום 07.08.2021 ניתנה החלטת בית המשפט להיעתר לבקשתם המוסכמת של התובע והנתבעת 3 בתביעה העיקרית לדחות את התביעה נגדה. ביום 11.10.2021 שבעה עשר יום לפני מועד ישיבת ההוכחות הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. באין כל הוראה אחרת של בית המשפט שלערעור, לא הייתה כל מניעה להמשיך עם בירור התובענה. גם טענותיו של הנתבע 1 בתביעה העיקרית לפיה לא היה ידוע לו כי התיק נקבע להוכחות לא התקבלה (עמ' 5, שורות 24-18 לפרוטוקול).

לפיכך, נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו בפניי נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

בתום שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות, מהנימוקים וכפי שיפורט להלן:

האחריות לקרות התאונה

5.1. נהג רכב ציון העיד כי מדובר בכביש בעל שלושה נתיבי נסיעה כאשר הנתיב הימיני פונה ימינה ללא רמזור (עמ' 6, שורה 4 לפרוטוקול). נהג רכב לאה אישר זאת בעדותו (עמ' 8, שורה 9 לפרוטוקול). וזאת בניגוד לטענתו בכתבי טענות מטעמו כי מדובר בכביש בעל שני נתיבי נסיעה.

נהג רכב ציון מוסיף כי לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק החל לשחרר את הרגל מדוושת הבלם, לא הספיק לשים את רגלו על דוושת ההאצה, ורכב לאה "חתך" אותו משמאל (עמ' 6, שורות 7-6 לפרוטוקול). נהג רכב ציון אומר כי לאחר התאונה נהג רכב לאה אמר לו כי הוא התכוון לפנות ימינה ואף בפועל לאחר המפגש בין הרכבים המשיכו שני הרכבים ימינה כדי להחליף פרטים (עמ' 6, שורה 10 לפרוטוקול).

נהג רכב ציון שלל בתוקף את טענת נהג רכב לאה כי במקום לתת לרכב לאה להיכנס הוא האיץ את מהירות נסיעתו ואמר כי אם היה מבחין ברכב לאה מבקש להיכנס לנתיבו לא היה מאיץ (עמ' 6, שורות 16-15 לפרוטוקול). בהקשר זה אומר נהג רכב ציון על מנת להתקדם בנסיעתו היה חייב לאחר הורדת רגלו מדוושת הבלם ללחוץ עם רגלו על דוושת ההאצה על מנת להתקדם בנסיעתו, אין פירוש הדבר כי עשה זאת במכוון כדי למנוע מרכב לאה להקדים אותו. על פי עדויות הצדדים ומוקדי הנזק ברכבים אני סבור כי היה זה נהג רכב לאה שסטה באחת ימינה, ככל הנראה, על מנת להשתלב לנתיב הימיני ביותר ולפנות בו ימינה. חיזוק לכך אני מוצא בדבריו של נהג רכב ציון לפיהם בפועל לאחר המפגש שני הרכבים פנו ימינה כדי להחליף פרטים.

כמו כן, התרשמתי כי בחקירתו הנגדית של נהג רכב ציון על ידי נהג רכב לאה, שהוא עו"ד במקצועו, ביקש האחרון להציג לראשון מידע חלקי (עמ' 6, שורות 30-29 לפרוטוקול), ניסח שאלות מטעות (עמ' 7, שורות 5-4 לפרוטוקול), או שאל שאלות לא רלוונטיות (עמ' 7, שורות 17-13 לפרוטוקול) בניסיון להפריך את גרסתו של נהג רכב ציון. ברור כי ניסיונות אלו של נהג רכב לאה לא עלו יפה.

ביחס לטענה כי התובע העיקרי ביקש לשפר את מצבו של רכבו על חשבון תיקון נזקי התאונה, השיב התובע העיקרי כי הפוליש שנעשה נעשה לחלק החדש שהחליף חלק שניזוק ברכבו ובשל הבדלי גוונים בין חלקי מעטפת החיצונית של הרכב צבעו את כל הרכב (עמ' 7, שורות 25-24 לפרוטוקול).

5.2. נהג רכב לאה העיד בעדותו כי עמד בנתיב השמאלי, אותת, ולאחר שכל הרכבים שהיו לפניו לפני הכניסה לצומת נסעו, הוא ביקש להיכנס לנתיב לידו, הנתיב האמצעי (עמ' 8, שורות 13-9 לפרוטוקול), אלא שרכב ציון שהגיח מאחור בנתיב שמימינו נסע במהירות מופרזת ונכנס בו (עמ' 8, שורות 15-14 לפרוטוקול). עוד מספר נהג רכב לאה כי רצה לנסוע ישר ולא ימינה ומאחר שהנתיב השמאלי איפשר פנייה שמאלה בלבד היה צריך לעבור לנתיב שמימינו כאשר הנתיב היה ריק (עמ' 8, שורות 16-15 לפרוטוקול). לטענת נהג רכב לאה, נהג רכב ציון סבר שהאור ברמזור יתחלף לאדום לכן האיץ את מהירות נסיעתו ונכנס ברכב לאה (עמ' 8, שורות 18-17 לפרוטוקול).

לטענת נהג רכב לאה, כאשר הסתכל על הנתיב שמימינו טרם הסטייה הבחין כי הנתיב הימיני פנוי, אולם מאחר שנהג רכב ציון רצה להספיק לחצות את הצומת הוא נסע מהר מאוד ולכן התנגש ברכב לאה (עמ' 9, שורות 15-11 לפרוטוקול).

גרסתו של נהג רכב לאה הייתה מהוססת מאוד, מבולבלת, לא יציבה, מתפתחת והתרשמתי שהוא נמנע באופן מכוון מלפרט את כל אשר ארע בתאונה.

5.3. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב ציון אשר הייתה ברורה, קוהרנטית, סדורה, אינטואיטיבית, והקרינה אמינות, על פני גרסתו של נהג רכב לאה שלא הותירה בי רושם דומה והייתה מהוססת, בלתי עקבית, מתפתחת ומתחמקת.

5.4. רכב ציון לא היה במרחק גדול מרכב לאה בעת שהאחרון ביקש לסטות ימינה, אחרת לא הייתי מצפה לראות את מוקדי הנזק הקדמיים בשני הרכבים. אם רכב ציון היה במרחק גדול מרכב לאה עת נהג רכב לאה בחן את הכביש וראה כי הוא פנוי, הרי שהמפגש בין שני הרכבים היה מוביל לפגיעה בדופן הימינית האחורית של רכב לאה, ולא בדופן הימינית הקדמית כפי שארעה בפועל.

5.5. מכל האמור לעיל, השתכנעתי כי בזמן שרכב ציון נסע במהירות סבירה בדרכו להיכנס לצומת, רכב לאה שהיה משמאלו סטה באחת ימינה מבלי שנהגו נותן את דעתו לרכב ציון, ועל ידי כך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.

5.6. נהג רכב לאה הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר נהג רכב לאה את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

5.7. בנסיבות העניין, מאחר שהסטייה ימינה של רכב לאה נעשתה באחת, מבלי לתת את הדעת על רכב ציון ולסמיכות בין הרכבים, לא היה באפשרותו של נהג רכב ציון למנוע את התאונה. משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב לאה.

הנזק

5.8. אשר למחלוקת בעניין הנזק שנגרם לרכב ציון ולהפסדיו של התובע בתביעה העיקרית, הואיל והנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 התקפות להליך זה שנפתח ערב כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

אבהיר כי לא מצאתי בתמונות שהציגו הנתבעים בתביעה העיקרית כל אינדיקציה לכך שהתובע שיפר את נראות רכבו על חשבון תיקון נזקי התאונה. בעניין זה אומר כי אני מקבל את טענתו של התובע בתביעה העיקרית כי לנוכח הבדלי הגוונים בין חלקי המעטפת החיצונית של רכב ציון לאור צביעת החלקים שהוחלפו, היה צורך לבצע התאמת גוונים גם ביתר חלקים. מה עוד שהנתבעים לא הביאו חוות דעת של שמאי נגדי שיכולה לשלול את הצורך בהתאמת גוונים במעטפת החיצונית של רכב ציון.

אשר למחלוקת בעניין הנזק בתביעה שכנגד, הרי שלאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

הכיסוי הביטוחי במסגרת התביעה שכנגד בלבד

5.9. אפתח ואומר כי התובעים שכנגד לא הביאו ראיות, אף לא ראשית ראיה, המעידות על כך שהם ביקשו ממבטחתם לרשום את התובע שכנגד 1 כנהג מורשה לנהוג ברכב לאה.

5.10. התובעים שכנגד טוענים כי מסרו למבטחתם, היא הנתבעת שכנגד 2, כי הם בני זוג נשואים וברשותם שני כלי רכב ושניהם נוהגים על שני כלי הרכב. עוד מבקשים התובעים שכנגד לטעון כי בפוליסה של הכלי הרכב השני שבבעלותם, אשר אף הוא מבוטח אצל הנתבעת שכנגד 2, רשומים שני בני הזוג כמורשים לנהוג ברכב. כלומר, לטענת התובעים שכנגד, הנתבעת שכנגד 2 יודעת כי בשני כלי הרכב שבחזקת בני הזוג שניהם נוהגים.

אלא שהתובעים שכנגד לא צירפו את פוליסת הביטוח של כלי הרכב השני שברשותם, על מנת לבחון את טענתם בכתב התביעה שכנגד, לפיה בכלי הרכב השני שבבעלות בני הזוג שניהם מופיעים כנהגים מורשים לנהוג בו. זאת, בניגוד לטענתם בסעיף 24 לכתב התביעה שכנגד. ברור כי על התובעים שכנגד להעמיד ראשית ראיה בעניין על מנת לתמוך בטענתם, ורק לאחר מכן יכולה הייתה הנתבעת שכנגד 2 לסתור זאת.

5.11. יובהר כי העובדה שמדובר בבני זוג וכי באחד הרכבים רשומים שניהם כנהגים מורשים אינה הופכת אותם אוטומטית כנהגים מורשים בכל כלי הרכב שברשותם.

5.12. יש לציין כי לישיבת ההוכחות לא התייצבו כל עדים מטעם התובעים שכנגד היכולים לשפוך אור על סוגיית הכיסוי הביטוחי שבמחלוקת. כך למשל, התובעת שכנגד 2 שהיא רשומה כבעלת רכב לאה והמבוטחת נמנעה מהתייצבות לדיון.

5.13. מכאן, שלא עלה בידי התובעים שכנגד להוכיח את תביעתם לעניין הכיסוי הביטוחי אל מול מבטחתם הנתבעת שכנגד 2.

התביעה העיקרית

6. הנתבעים, ישלמו ביחד ולחוד, לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 11,781 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט, לרבות אגרת בית המשפט, בסך כולל של 3,000 ₪.

התביעה שכנגד

7. התובעים שכנגד ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לכל אחד מהנתבעים בסך של 1,250 ₪.

8. הסכומים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ב, 08 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.