1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית-גת בת.א 69922-01-17, שניתן ביום 2.12.20 על ידי כבוד השופט משה הולצמן, אשר חייב המערערת לשלם למשיבים הסך של

5,036 ש"ח (2,036 ש"ח בשל תיקון ליקויים בדירה שרכשו מהמערערת ו- 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש), החזר אגרות ותשלום שכרו של המומחה מטעמם, כמו גם חלקם בתשלום שכרו של מומחה בית המשפט.

טענות הצדדים

1. בהודעת הערעור נטען, כי פסק הדין משנה את המקובל והמעוגן בפסיקה - בין קבלן לרוכש דירה - בכל הנוגע לתיקון ליקויים בדירה שיש בו כדי לעודד התנהלות פסולה של רוכש דירה, הסותרת את הוראות חוק המכר (דירות) המאפשר לקבלן לתקן הליקויים בדירת מגורים. האינטרס של כולם בהקפדה שהקונים לא יגישו תביעה בגין ליקוי בניה, טרם הודיעו למוכר על הליקויים ויאפשרו לתקנם עד תום שנת הבדק, דבר שלא נעשה וכאשר לקראת סוף ביצוע התיקונים, נותר מספר זניח ביותר להשלמה, הודיעו המשיבים כי אינם מסכימים לאפשר המשך ביצוע התיקונים.

עוד נטען, כי המשיבים לא באו בידיים נקיות, עת לא טרחו לפנות למערערת טרם הגשת התביעה ולהביא לידיעתה קיומה של חוות הדעת שהיתה ברשותם כחמישה חודשים; ומכיון שהמשיבים היו זכאים לביצוע תיקונים בהיקף מצומצם, היה על בית המשפט לחייבם בהוצאות הנלוות.

המערערת מיוזמתה פנתה למשיבים טרם מסירת הדירה שיבואו לבדוק באם יש צורך בביצוע תיקונים ובעקבות הערותיהם ביצעה התיקונים, וזאת עוד טרם מסירת הדירה. כך גם ביצעה התיקונים לאחר פרוטוקול המסירה ולקראת סוף שנת הבדק פנתה שוב מיוזמתה למשיבים וביקשה למסור את רשימת הליקויים ואלה תוקנו. אין מדובר במערערת המתעלמת מהפניות אליה, אלא יוזמת אותם בעצמה.

1. בנסיבות אלה טוענת המערערת שלא היה מקום להטיל על המערערת פיצוי בשל עגמת נפש והיה נכון להטיל את הוצאות המשפט על המשיבים וגם לחייבם בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט שאימץ במלואה את חוות הדעת של המומחה מטעמם. גם לא היה מקום להשית מלוא האגרה על המערערת, שעה שהמשיבים זכו בסכום מזערי של תביעתם, ומשכך גם לא היו זכאים לשכר טרחת עורך דין, עת ניהלו תביעה מיותרת ומוגזמת וגרמו נזק מיותר למערערת.
2. מנגד טוענים המשיבים, כי בסמכות בית המשפט לחייב בפיצוי תחת ביצוע תיקונים, מה גם, שהמערערת לא השיגה על החלטת בית המשפט מיום 19.10.17 שלאחר ביצוע התיקונים תינתן חוות דעת משלימה לבחינת עלות התשלום. הפסיקה אף קובעת שעדיף פיצוי כספי תחת המשך ביצוע תיקונים ופיקוח בית המשפט, וגם שנפסק לא אחת - שגם במקרה של סירוב רוכשי דירה לאפשר ביצוע התיקונים - ניתן ליתן פיצוי כספי. המערערת קיבלה מספר הזדמנויות לתיקון הליקויים אך כשלה בהם וחוק המכר אינו מקנה זכות בלתי מוגבלת לביצוע התיקונים. עוד נטען, כי בית המשפט חייב רק בגין עלות התיקונים ללא תקורות ופיקוח בניגוד לפסיקה ולכן כבר הביא בחשבון את עלויות התיקונים למערערת.

בית המשפט גם לא אישר פיצוי בגין אבדן ימי עבודה ואף זאת בניגוד לפסיקה והסכום נקבע בגין עגמת נפש הוא נמוך במיוחד, כך גם סכום שכר הטרחה שנפסק.

דיון

1. בערעור זה מדובר בסכומים זניחים של ממש שלא היה מקום להגיש ערעור בגינם, אך באותה מידה ניתן לומר אותו דבר על התביעה שהוגשה והאופן בו ניהלו המשיבים את ההליך.
2. מדובר בתיק פשוט של ליקויי בנייה ברף הנמוך של ממש. המשיבים הגישו תביעה על סך של 78,883 ש"ח בגין ליקוי בניה, מתוכם סך של 35,719 ש"ח עבור עלות תיקונים 20,000 ש"ח פיצוי בגין עוגמת נפש ו - 12,000 ש"ח פיצוי בגין החלפת דלתות בדירה.
3. מומחה המערערת העריך התיקונים בסכום של 3,050 ש"ח בצירוף מע"מ, ללא צורך בפינוי הדירה. המומחה, שמונה ע"י בית המשפט העריך התיקונים בסכום של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ; ככל והתיקונים יבוצעו ע"י בעלי הדירה, יש תוספת של 20% ובמהלך התיקונים ניתן להתגורר בדירה.

בחוות דעת משלימה מיום 28.4.19, לאחר ביצוע התיקונים, עת סירבו המשיבים לאפשר השלמת התיקונים, העריך המומחה מטעם בית המשפט את התיקונים בסכום של 1,350 ש"ח, בצירוף מע"מ וככל והתיקונים יבוצעו ע"י המשיבים יש להוסיף 35%; כאשר עלות התיקונים היא 1,050ש"ח ובנוסף 300ש"ח עבור כיוון דלת חדר ילדים פירוק והרכבה תקינה של הידית.

1. אין ספק שמדובר בתיקונים מינוריים ביותר וזאת בלשון המעטה ולא היה כל בסיס למנוע כניסה של עובדי המערערת, כאשר ספק בעיני אם המשיבים יטרחו בכלל לתקן ליקויים אלה.

לציין שלמעשה העלות היא בסך 1,050 ש"ח בלבד בצירוף מע"מ, שכן ידית בעלות של 300 ש"ח תוקנה (ראה נספח 24 לתצהיר המערערת בבית משפט קמא - אישור של רב בריח על החלפת המנעול, כאשר בעל הדירה מאשר התיקון שבוצע לאחר חוות דעת המומחה) כך שעלות התיקונים נותרה על סך של 1,050 ש"ח בצירוף מע"מ.

מדובר בליקויים שוליים לחלוטין והיה צריך לאפשר השלמתם. המשיבים, אינם מדייקים בטענתם, שהמערערת שלוש פעמים לא צלחה בתיקונים, כיון שהביקור הראשון היה עוד טרם מסירת הדירה, בה התבקשו המשיבים לבחון הדירה באמצעות מומחה מטעמם אך בחרו שלא לעשות כן ומסרו רשימת ליקויים שתוקנה על ידי המערערת, עוד טרם מסירת הדירה, למעט מספר סעיפים שפורטו בפרוטוקול המסירה.

כחודש לאחר מסירת הדירה ביום 24.8.14, שלחו המשיבים רשימת תיקונים נוספת שבוצעה על ידי המערערת (נספח 6 לתצהיר המערערת).

ביום 19.1.15, התקבלה שוב רשימת ליקויים.

ביום 14.7.15, התבקשו המשיבים להודיע באם קיימים ליקויים בדירה לקראת שנת הבדק. התקבלה שוב רשימת ליקויים ולראשונה באה תלונה לגבי קילוף בדלת מקלחת שלא היתה קודם. התיקון בוצע בהתאם.

1. מכאן ניתן ללמוד שכל פעם שפנו המשיבים בתלונה כלשהי, הנושא טופל. כאשר רוכשים דירה, גם אם היא חדשה, מטבע הדברים יש ליקויים הדורשים תיקון, הדבר מצא ביטויו גם בהסכם המאפשר לקבלן לבצע התיקונים; כאשר רוכשים דירה מגלים מעת לעת ליקויים או פגמים, הדרך הנכונה היא לפנות לקבלן על מנת שזה יתוקן.

מטבע הדברים הליקויים אינם מתגלים בבת אחת ועם השימוש בדירה נחשפים הדיירים לליקוי כזה או אחר, שלא היו מודעים לו בעת מסירת החזקה או בעת שבוצעו כבר תיקונים אחרים.

המערערת בשום שלב לא ניערה חוצנה מהתחייבות לתקן הנדרש, גם אם נדרשה לכך במהלך התקופה ואף פנתה מיוזמתה למשיבים כדי לתקן הנדרש בשנת הבדק.

1. בית המשפט קבע בפסק הדין שמן הראוי היה להציג בפני המערערת את חוות הדעת מטעם המשיבים טרם פנייתם לבית המשפט, לאור הסכמתה לבצע תיקונים בדירה. בית המשפט גם סבר שמן הראוי היה לאפשר השלמת תיקונים בשים לב לכך שנותרו מעט תיקונים להשלמה ועל כן העמיד תוספת האומדן לביצוע העבודות על ידי המשיבים על 20% תחת 35% שקבע המומחה.

לאור סירוב המשיבים לאפשר סיום העבודות המינוריות בעלות של כ - 1,050 ש"ח אין מקום כלל לתוספת בגין ביצוע התיקונים על ידם. על כן, הפיצוי יעמוד על סך 1,050 ש"ח בתוספת 100 ש"ח לתיקון הרווחים בין האריחים בחדר הרחצה הכללי והכל בצירוף מע"מ.

תיק זה כלל לא היה צריך להגיע לבית המשפט ובוודאי שלא היה מקום לניהול הוכחות בו לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

התביעה שהוגשה בגין ליקויים עמדה על 35,713 ש"ח, כאשר חוות דעת המומחה העריכה עלות התיקונים בסכום של 6,000 ש"ח, דהיינו, 16.8% מהסכום הנתבע הסכום שנפסק הוא בסך של 6% מסכום התביעה, משכך אין מקום לחייב המערערת בתשלום מלוא סכום האגרה והמערערת תישא בהחזר אגרה רק על הסכום שנפסק כאן, בסך 4,350 ש"ח.

לאור הפער בין חוות הדעת מטעם המשיבים וזו של מומחה בית המשפט אין מקום להשית על המערערת את עלות חוות הדעת של המשיבים, כאשר אלה כלל לא טרחו להמציאה למערערת; ולאור הפער שבין חוות הדעת מטעם המשיבים לבין זו של מומחה בית המשפט, לא מצאתי להשית על המערערת את תשלום חלקם של המשיבים בשכרו של מומחה בית המשפט.

לא מצאתי להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בפסיקת עוגמת נפש ושכר טרחת עורך דין, עת מדובר בשיקול דעת והתרשמות בית המשפט..

1. סוף דבר –המערערים ישלמו למשיבים את הסך של 4,350 ש"ח, תחת הסכום של 5,036 ש"ח. (1,350 ש"ח עבור תיקונים, תחת הסכום של 2,036 ש"ח שבסעיף 29 לפסק הדין של בית משפט קמא, ו- 3,000 ש"ח בגין עגמת נפש), זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
2. החזר אגרת בית המשפט תשולם על הסך של 4,350 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.

בהינתן העובדה שחלק מהערעור התקבל, אני מחייבת המשיבים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח להיום.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"א, 02 מאי 2021, בהעדר הצדדים.