המ"ש 10069-12-20 בסול נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופטת מיכל דוידי

העתק החלטת בית משפט מיום 31 דצמבר 2020

לנוכח המבוקש, ולאחר שנתקבלה תגובת המשיבה, בה ניתנה התייחסות הן לשאלת התשלום והן לשאלת השיהוי, ומאחר שלדידי אכן תשלום הדוח במקרה זה מהווה פסק דין חלוט וסופי, ובעיקר לאור חלוף הזמן המשמעותי ואי מתן הסבר לתשלום, אלא רק ציון נסיבות כלליות, ובהתאם לאמור בעפ"ת 36580-03-19 בו מדובר על שיהוי של למעלה מ-4 שנים בצירוף טענה כללית בדבר אמינות המצלמה, ובו נדחתה הבקשה למתן ארכה להישפט וכן בהתאם לאמור בעפ"ת 52995-03-19 במסגרתו לא ניתנה הארכת מועד להישפט, בעיקר מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה מ-3 שנים לאחר ביצוע העבירה, ולנוכח העובדה כי במקרה דנן המדובר בשיהוי לתקופה של למעלה מ-6 שנים, ללא הסבר מניח את הדעת לעניין השיהוי המשמעותי, מורה על דחיית הבקשה.
יצווין, כי על מנת לבסס טענת היעדר המצאה כדין, טענת תשלום בנסיבות מיוחדות או טענה לעניין חשש לעיוות דין, יש לבסס את הדברים, בעיקר שעה שהמדובר בשיהוי כה ארוך, וכך לא נעשה במקרה דנן. להוסיף, כי אישור המסירה אינו מלמד על ספק בהמצאה כדין, וודאי לא כזה המצדיק קבלת הבקשה לאחר זמן כה ממושך.

בנוסף, טיעון לעניין רצון להסב את הדוח, שנטען לאחר כ"כ הרבה זמן, אינו יכול לעמוד.

ההחלטה תומצא לצדדים.