א - הצדדים, התביעה וההליך

1. בפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו (רכב מסוג מרצדס, מ.ר 915-17-201, להלן: "רכב התובע"), בגין תאונה שאירעה ביום 11.6.2020, בכביש 6533, בין גבעת נילי לרגבים (להלן: "התאונה").

2. ברכב השני אשר היה מעורב בתאונה (רכב מסוג סוזוקי, מ.ר: 99-169-67, להלן: "רכב הנתבע"), נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

3. במועד אירוע התאונה בוטח רכב הנתבע על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

4. כעולה מהתמונות שהוצגו, נפגע רכב התובע בפינתו האחורית שמאלית.

רכב הנתבע נפגע בפינתו הקדמית שמאלית.

5. ב"כ התובע פנה לנתבעת במכתב מיום 6.9.2020 במסגרתו תבע את נזקיו.

בתשובה מיום 24.9.2020 דחתה הנתבעת את התביעה. במכתב הדחיה נכתב שהתובע בצע פניית פרסה ופגע ברכב הנתבע.

6. משכך, הגיש התובע תביעה לחברת הביטוח שביטחה את רכבו במועד אירוע התאונה (חברת הביטוח מנורה).

בהתאם למכתב מיום 30.11.2020 שלמה מנורה לתובע את הסכומים הבאים: נזק ישיר: 84,257 ₪ (בהתאם לחוות דעת השמאי אבי רוזנבלט מיום 16.8.2020); שכר טרחת שמאי: 468 ₪; ירידת ערך (15,180 ₪; הפרשי הצמדה 323 ₪. מסכומים אלה נוכו כינון בסך 999 ₪; השתתפות עצמית בסך 4,100 ₪ והשתתפות עצמית מירידת ערך בסך 4,141 ₪.

סך הכל שילמה מנורה לתובע 90,988 ₪.

בתביעתו עותר התובע לחיוב הנתבעים בסכומים שנוכו (השתתפות עצמית, כינון, הפרש שכר טרחת שמאי, השתתפות עצמית בירידת ערך) – סך הכל 11,452 ₪.

7. ביום 26.10.2021 שמעתי את נהגי הצדדים.

כן הוגשו תמונות המציגות את מצב הרכבים לאחר אירוע התאונה, מקום התאונה והמיסעה (נ/1, נ/2, נ/3, ת/1) עוד הוגש דוח חקירה מיום 17.2.2021 שערך מר צחי עזר (ת/2).

ב - גרסאות הצדדים

8. לטענת התובע, במהלך נסיעתו הבין שהוא נוסע בכיוון הלא נכון. משכך, המשיך בנסיעה עד שהגיע למקום בו ראה שוליים משני צדי המיסעה, אותת וירד לשוליים. לדבריו, שדה הראיה באותה נקודה היה רחב והשתרע כדי 300-400 מ' (עמ' 1, ש' 26-27). למרות זאת, לא נראה כל רכב באופק. משכך, החל בביצוע פניית פרסה. משהגיע למסלול הנגדי, בעוד רכבו מאונך לכיוון הנסיעה, פגע בו רכב הנתבע (עמ' 1, ש' 11-25; עמ' 3, ש' 14-15; ). רכב הנתבע פגע ברכבו עת היה רכב התובע במסלול הנגדי וכמעט השלים את פניית הפרסה (עמ' 1, ש' 28-29). לדבריו, הנתבע נסע במהירות גבוהה מאד (עמ' 3, ש' 3-5).

9. הנתבע העיד כי נסע אחרי רכבו של התובע. בשלב מסוים הבחין כי רכב התובע סוטה מעט וגולש לשוליים. הנתבע חשב שהתובע מתכוון לעצור בשוליים ולכן האיץ את נסיעתו ויצא לעקיפה. בדיעבד הסתבר כי התובע התכוון לבצע פניית פרסה, ולכן ניסה הנתבע לחזור לנתיבו, אך לא הספיק (עמ' 5, ש' 18-24; ש' 26-28). עוד העיד הנתבע כי למיטב זכרונו נסע אחר רכב התובע כברת דרך (עמ' 5, ש' 29-35). לדבריו "הוא לא חנה או עבר (צ"ל עמד – ס.מ.) בשוליים, הוא רק סטה לכיוון השוליים, ואז חשבתי שהוא עוצר בצד, ולכן יצאתי לעקיפה, מתברר שטעיתי והוא יצא לפניית פרסה. אני ראיתי שהוא יוצא לפניית פרסה, ישר ניסיתי לחזור ולא הסתפקתי" (עמ' 6, ש' 32-34; עמ' 7, ש' 12-14; ש' 16-18).

הנתבע אישר כי קיבל את המלצת סוכנת הביטוח שלו והסכים לקחת אחריות על אירוע התאונה (עמ' 6, ש' 2-10).

ג - המסגרת הנורמטיבית

ג.1 - פניית פרסה מנתיב לנתיב הנגדי

10.         תקנה 44 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת הוראות לעניין ביצוע פניית פרסה כדלקמן:

"(א)  לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

(ב)  בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה, ולעניין תקנת משנה זו, יראו תמרור או סימון המחייב נסיעה בכיוון מסוים בלבד, שאיננו פנייה שמאלה או פניית פרסה, כתמרור או סימון האוסר על פניית פרסה."

11. בספרו של עדי סומך, "תאונות פח ושיבוב רכב", נבו הוצאה לאור, התשע"ג-2013 צוין כי מפסיקת בתי המשפט עולה כי פניית פרסה אסורה מקום בו הוצב תמרור מיוחד האוסר על ביצוע פנייה כאמור (תמרור ב-6), וכי בהיעדרו ניתן לבצע פניית פרסה מכל נתיב, גם כזה שאינו מיועד לפנייה שמאלית - ובלבד שאין בפנייה בכדי להפריע לתנועה או לסכן עוברי דרך (שם, עמ' 256-261 והאסמכתאות המובאות שם).

12.      עוד אציין כי איני סבורה כי תקנה 43 לתקנות התעבורה, המתייחסת לפניה שמאלה ומחייבת לבצעה כאשר הרכב מצוי קרוב לאמצע הכביש, חלה על פניית פרסה, אשר ברי כי קשה לבצעה אם מתחילים בפניה קרוב לאמצע הכביש.

13. בנסיבות אלה אני קובעת כי עצם ביצוע פניית הפרסה לא בוצע תוך סטייה מהוראות תקנות התעבורה.

ג.2 - חובת הזהירות המוטלת על נהג המבצע פניית פרסה

14. גם אם רשאי היה התובע לבצע פניית פרסה בכביש דו סטרי במקום שאין בו פנייה שמאלה, מותנה ההיתר בכך "שאין בכך משום הפרעה לתנועה או סיכון עוברי דרך" (לעניין זה ראו האסמכתאות בעמ' 259-260 וכן תקנות 40-41 לתקנות התעבורה).

לעניין זה ראו דברי בית המשפט בת.א. (מח' חי') 1197/95 מנדלבאום נגד סבן (25.3.1999) נקבע:

"מי שבוחר לעשות פניית פרסה נוטל על עצמו אפוא אחריות מוגברת לגבי המשתמשים האחרים בדרך".

15. אכן, פניית פרסה מחייבת משנה זהירות מנהג המבקש לבצעה (ראה ע"פ (מחוזי-ת"א) 70494/04 אינדיצקי נגד מדינת ישראל (27.12.2004)). על הנהג המבקש לבצע פניית פרסה לבחון את תנאי הדרך, לא רק בטרם ביצוע פניית הפרסה, אלא גם במהלך ביצועה, על מנת לוודא שפניית הפרסה אינה מפריעה ואינה מסכנת את המשתמשים בדרך.

ג.3 - עקיפה

16. לבסוף, גם על מבצע עקיפה חלה חובת זהירות.

17. לעניין זה קובעת תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה כי:

"נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא".

ומכאן לענייננו.

ד - דיון והכרעה

18. לאחר ששקלתי את העדויות ששמעתי, את התמונות שהוצגו בפניי, ואת כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי שני הצדדים נושאים באחריות מסוימת לאירוע התאונה. ואסביר.

19. עדותו של הנתבע הייתה מהימנה עלי ביותר. אני מקבלת את עדותו כי ראה את רכב התובע יורד לשול המיסעה, סבר כי בכוונתו לעצור, ולכן האיץ והחל בביצוע עקיפה של רכב התובע.

איני מקבלת את טענת התובע כי רכב הנתבע לא היה בשדה הראיה שלו. ראשית, משראה הנתבע את רכב התובע יורד לשול הכביש ומשמדובר בשטח פתוח, חזקה כי גם התובע יכול היה להבחין ברכב הנתבע. שנית, קבלת הגרסה מחייבת קבלה טענה נוספת של התובע, שאינני מקבלת, לפיה נהג הנתבע במהירות פראית. שלישית, כפי שצוין לעיל, גם בעת ביצוע פנית הפרסה על הנוהג לשים לב למשתמשי הדרך האחרים. כאמור, על המבצע פנית פרסה שלא בצומת מוטלת חובת אחריות גבוהה ביותר להבטיח כי אינו מפריע לשאר משתמשי הדרך.

20. משכך, אני קובעת כי התובע בצע את פניית הפרסה תוך הפרעה מסוימת למשתמשים בדרך. עוד היה על התובע לצפות כי הנתבע לא ידע על כוונתו לבצע פניית פרסה בשים לב לכך שאותת ופנה לשול ימין. בהקשר זה יצוין כי התובע לא ציין כי אותת בדבר כוונתו לבצע פניה שמאלית (להבדיל מדבריו כי אותת בטרם ירד לשול).

21. יחד עם זאת, בשים לב לכך שלולא יצא הנתבע לעקיפה על סמך מסקנה (שגויה) ביחס לכוונת התובע והיה ממשיך בנסיעה במסלולו, יתכן והתאונה הייתה נמנעת. בהקשר זה יצוין כי הנתבע העיד כי התובע לא עצר או עמד בשול ימין, אלא סטה ימינה. בנסיבות אלה היה על הנתבע להבין כי כוונתו של התובע ביחס להמשך הנסיעה אינה נהירה לו ולהאט.

עוד לא ניתן להתעלם מכך שהתאונה אירעה לאחר שרכב התובע הגיע למסלול הנגדי. בנסיבות אלה, גם לו לא אותת התובע, חזקה כי הנתבע הבין כי התובע מבקש לבצע פנית פרסה והייתה בידיו שהות, ולו של מספר שניות, להאט את רכבו או להסיטו חזרה למסלולו. לו עשה כן, הייתה התאונה נמנעת או נזקי התובע מועטים יותר.

22. לאחר ששקלתי את הדברים, אני קובעת כי התובע נושא ב-30% מהאחריות לאירוע התאונה והנתבע נושא ב-70% מהאחריות לאירוע התאונה.

ה – בקשה לפיצול סעדים

23. במהלך הדיון ביקש ב"כ התובע כי ינתן לתובע היתר לפיצול סעדיו כך שיוכל לתבוע בעתיד פיצוי בגין היעדר הנחות.

24. הנתבעת התנגדה לבקשה, בטענה כי לא הייתה כל מניעה כי התובע יתבע את מלוא סעדיו במסגרת התביעה שהגיש (תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

25. בפסק הדין שניתן בע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי, פ''ד מה(1) 177 עמד בית המשפט על השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בעת הדיון בבקשה לפיצול סעדים:

"... גיבושו של הנזק אינו אמת המידה היחידה לשיקול הדעת של בית המשפט הבא להחליט בבקשת פיצול הסעדים. השיקול הדומינאנטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשווא."

26. בשים לב לכך שניתן פסק דין מנומק הקובע את חלקם היחסי של הצדדים באחריות לאירוע התאונה, איני סבורה כי מתן היתר לפיצול סעדים כמבוקש יטריח את הנתבעת או יהא לא יעיל – בוודאי לא במידה המצדיקה שלילת סעדים מהתובע.

משכך, ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

ו – סופו של דבר

27. אשר על כן ישלמו הנתבעים, על-ידי הנתבעת, לתובע, את הסכומים הבאים:

א. דמי נזק – 8,016 ₪;

ב. הוצאות התובע – אגרת בית משפט בסך 760 ₪;

ג. שכר טרחת עו"ד – 2,000 ₪.

28. התובע ישלם לאלתר את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.