18 יולי 2021

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 12.11.20 (להלן – הוועדה לעררים), אשר דחתה את ערעור המערערת והותירה את דרגת אי כושרה להשתכר על 74%.

רקע

1. המערערת יליד 1975.
2. למערערת נקבעו 74% נכות רפואית, הכוללים בין היתר, 40% בגין פיברומיאלגיה לפי פריט ליקוי 35(1)(ד)-(ה) לחלק א' בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – "התוספת לתקנות"), 30% בגין חולשה לפי פריט 3(ג)-(ד) לתוספת לתקנות ו- 20% בגין הפרעת הסתגלות לפי פריט 34(ב)(3) לתוספת לתקנות.
3. עד ליום 31.8.20 אחוזי נכותה הרפואית של המערערת היו גבוהים יותר ואי כושרה להשתכר נקבע על 100%.
4. בעקבות הפחתת אחוזי נכותה, קבע פקיד התביעות כי אי כושרה של המערערת להשתכר עומד על 74%, החל מיום 1.9.20.
5. הוועדה לעררים הותירה על כנה את החלטת פקיד התביעות, תוך שקבעה כי:

"בת 45. עיקר נכותה פיברומיאלגיה, הפרעת הסתגלותית. רקע תעסוקתי עבדה בחברת החשמל או קוסמטיקה 12 שנות לימוד. מזה 8 שנים לא עובדת. ילדה פעמיים. במקביל הנ"ל סובלת מפיברומיאלגיה ומהפרעת הסתגלות וחולשה. עקב כך לא יכולה לחזור לעבודתה הקודמת. טוענת כי סובלת מכאבים חולשה, מרבה לשהות בבית. התובעת הוכרה עם נכות יחסית גבוהה ועקב מצב זה נקבע אובדן כושר השתכרות, אולם בוועדה חוזרת בקיץ 2020 נקבע כי במצבה הנמצא כי יכולה להשתכר באופן חלקי ולכך הצטרפה עובדת השיקום. הוועדה סבורה כי במצבה הנ"ל יכולה לעבוד 4-5 שעות ביום. כגון: זימון תורים, מוקדנית, טלמרקטינג. הוועדה מסתפקת בדחיית הערעור".

1. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
2. על פי הסכמת הצדדים, ולאחר שהתקיימה ישיבת הערכה מוקדמת בתיק והתקבלו מסמכים והבהרות נוספים שנתבקשו על ידי בית הדין, ניתן פסק הדין על יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין.

טענות הצדדים

1. עיקר טענת המערערת היא כי חרף מצבה הכולל שלל בעיות פיזיות, בשילוב הפרעה הסתגלותית חריפה, אשר גורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, החליטה הוועדה להפחית את דרגת אי הכושר שלה ל- 74%. בנוסף, טוענת המערערת כי, כפי שציינה אף בפני הוועדה, מצבה החמיר והיא נעזרת בביתה החיילת שמנקה את הבית ומבשלת וכי בשנה האחרונה אף נזקקה למקל לצורך הליכה. עוד טוענת המערערת כי החלטת הוועדה מהווה מסקנה ואינו מהווה נימוק או הסבר להחלטתה, וכי הוועדה לא התייחסה להשפעתם המצטברת של הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת על כושרה לעבוד. בנסיבות אלה, טוענת המערערת כי נפל בהחלטת הוועדה פגם, שבעטיו יש להורות על השבת עניינה לדיון מחדש בפניה.
2. המשיב, טען מנגד כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. לטענת המשיב, הוועדה מפרטת את הליקויים מהם סובלת המערערת ובסופו של דבר קובעת מהן העבודות אותן מסוגלת המערערת לבצע, המתאימות למגבלותיה. עוד לטענת המשיב, הוועדה התייחסה לגילה של המערערת ולעברה התעסוקתי, וכי גם עובדת השיקום קבעה במפורש שהמערערת איבדה מכושרה להשתכר באופן חלקי גבוה, והחלטת הוועדה לעררים תואמת להמלצת פקידת השיקום. יש לציין כי לכתחילה טען המשיב שלמערערת נקבעו 52% אחוזי נכות, וכי לאור העובדה שבענייננו מדובר ביחס הפוך בין אחוזי הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר שנקבעה לה (74%), הוועדה מילאה את חובת הנמקתה, שממילא מלכתחילה היתה פחותה. לאור הערת בית הדין, הבהיר המשיב כי אחוזי נכותה של המערערת עומדים על 74% ולא 52%, כפי שטען לכתחילה, אולם מסר כי – חרף עובדה זו – אין בכך כדי לשנות את עמדתו לפיה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה כאמור.

דיון והכרעה

1. מקריאת פרוטוקול הוועדה עולה כי היא מציינת את גילה של המערערת, את השכלתה ואת נסיונה התעסוקתי, מתייחסת למגבלותיה וכן מציינת את העובדה שלאחרונה נמצא כי חל שיפור במצבה הרפואי. כמו-כן, קביעת הוועדה אף תואמת את המלצת פקידת השיקום.
2. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלאחר שהוועדה קבעה שהיא סבורה שהמערערת מסוגלת לעבוד 4-5 שעות ביום היא הותירה את דרגת אי כושרה על 74%, אולם ציינה כי היא "מסתפקת בדחיית הערעור".
3. לאור האמור, וכן לאור העובדה כי אחוזי אי הכושר שנקבעו למערערת זהים לאחוזי נכותה הרפואית, ולאור הלכת אופנר [בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.7.16)], לא מצאתי כי נפל פגם בעבודת הוועדה אשר בגינו יש להשיב את עניינה של המערערת לדיון נוסף בפניה.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

1. משהמערערת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, איני עושה צו להוצאות.
2. רשות ערעור - על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשפ"א, (18 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.