31 יולי 2022

1. לפנינו תביעת התובע לקבלת תביעתו לדמי אבטלה. הנתבע דחה תביעה זו ביום 17.7.2019 בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), בנימוק כי לא התקיימו יחסי עובד- מעסיק בין התובע לבין מעסיקו הנטען, חברת נווה אציל (להלן –העסק), הנמצאת בעיקרה בבעלות אביו ודודתו של התובע, שכן לא הוכח ביצוע עבודה בפועל שכן פעילותו של התובע בעסק מהווה לכל היותר עזרה משפחתית המקובלת בין בני משפחה.
2. ביום 2.2.22 התקיים דיון הוכחות שבמסגרתו העידו התובע, אביו מר מאיר דהן, מר נועם קובו, נציג העסק שהוא גם דודו של התובע וכן מר יגאל ורונל נציג חברת 'פרומוט' - מטעם התובע. מטעם הנתבע העיד מר אריאל אציל, בעלים של 10% ממניות העסק (ראה סעיף 3 לתצהירו של מר מאיר דהן).
3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב והגיעה העת ליתן פסק דין. נציין כי הנתבע הגיש את סיכומיו באיחור משמעותי והתובע טען כי יש בכך להביא למחיקת סיכומיו, נתייחס לכך בהמשך.

התשתית העובדתית

1. לתובע הונפקו תלושי שכר מהעסק מיום 1.12.2016 ועד ליום 31.12.2018 (נספח 2 לתצהיר התובע).
2. בתלושי השכר מפורט שכר יסוד בשווי 10,000 ₪ ברוטו וכן רכיב נסיעות שערכו משתנה מחודש לחודש.
3. לאחר שקיבל מכתב פיטורין מהעסק (נספח 1 לתצהיר התובע), הגיש ביום 2.5.2019 תביעה לדמי אבטלה (נת/1).
4. במכתב מיום 17.7.2019 דחה הנתבע את תביעת התובע לדמי אבטלה כמפורט לעיל. במכתב פורט כי התובע רשאי לערער על הקביעה תוך 12 חודשים מיום קבלת המכתב (נספח 4 לתצהיר התובע).
5. בשל שינוי מעמדו של התובע נוצר לו חוב אצל הנתבע ובגין כך שלח הנתבע לתובע מכתב ביום 25.12.2019 על הטלת עיקולים בגין חוב בסך 6,128 ₪ (נספח 5 לתצהיר התובע).
6. בעקבות זאת שילם התובע את החוב שנוצר.
7. ביום 27.8.2020 שלח הנתבע מכתב נוסף בגין חוב בסך 12,163 ₪ בנוסף לסכום ששולם על ידי התובע זה מכבר (נספח 5 לתצהיר התובע).
8. בעקבות זאת הגיש התובע את תביעתו לבית הדין, וזאת ביום 28.12.2020.

תמצית טענות הצדדים

1. התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו במלואה ולדחות את טענת ההתיישנות על אף שהתביעה הוגשה בחלוף המועד להגשתה ובהתאם לסמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת תביעתו וזאת מאחר ועבד בעסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין, כמנהל פרויקטים בשכר חודשי, חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל-16:00 כאשר מרבית העבודה בוצעה מהבית במחשב הנייד שלו (סעיף 6 לתצהיר התובע). לאחר שפוטר הגיש תביעה לדמי אבטלה. שהנתבע ערך בדיקה לרבות חקירות ביחס לתביעה ודחה את התביעה לדמי אבטלה. כאשר התקבלה דרישה לתשלום חוב שילם אותו התובע. עם קבלת דרישת התשלום השניה לחוב נוסף, הגיש התובע את תביעתו לאחר המועד שנקבע לכך. קודם לעבודתו בעסק, עבד כמנהל רכש בחברת 'איתילק' אשר בבעלות אביו כעובד שכיר בשכר חודשי בסך 7,000 ₪ בתקופה שבין 15.7.2013 ועד לחודש 10.2016. התובע טען כי הקדיש שעות וימים בעבודה בעסק והיה בקשר ישיר עם ספקים וחלק מלקוחות העסק אשר הכירו אותו. עוד טען כי המסגרת עבודתו גם הסתובב באתר הבניה ביוקנעם ופיקח על שלבי העבודה ואילולא ביצע את המטלות שביצע, היה נדרש שעובד אחר יעשה כן במקומו. העסק דיווח על התובע כשכיר לרשויות.
2. הנתבע טוען כי פעילותו של התובע בעסק היוותה לכל היותר עזרה משפחתית בלבד בפעילות מביתו במחשבו האישי. עוד טען כי עיון בתדפיסי עובר ושב של התובע מעלה כי אין הלימה בין השכר שדווח בתלושים לבין ההפקדות שבוצעו בפועל עבור התובע בחשבון הבנק על ידי העסק. הנתבע טען כי לא שולמו לתובע זכויות סוציאליות כנהוג לשלם עבור עובדים שכירים. בנוסף על כל אלה, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות שכן מכתב הדחייה נושא תאריך 17.7.2019 והתביעה הוגשה לבית הדין בחודש דצמבר 2020 בחלוף המועד להגשת תביעה בהתאם לסעיף 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.
3. הפלוגתאות שהובאו להכרעתנו הן האם התובע הניח תשתית עובדתית לקיום יחסי עובד- מעסיק בינו לבין העסק המקנים לו זכאות לדמי אבטלה וכן שאלת ההתיישנות.

התשתית המשפטית

1. סעיף 160(א) לחוק קובע כי דמי אבטלה ישולמו למבוטח שצבר את תקופת האכשרה המוגדרת בסעיף 161 לחוק.
2. הגדרת "מבוטח" לצורך זכאות לדמי אבטלה נקבעה בסעיף 158(1) לחוק לפיו נדרש שיתקיים בו, בין היתר, התנאי של היותו "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".
3. סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" כמפורט להלן: "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".
4. משמע, החוק קובע שני תנאים מצטברים להכרה בהעסקה של קרוב משפחה: התנאי הראשון, הוכחת עבודה סדירה והתנאי השני- אילו לא בוצעה העבודה על ידי בן המשפחה היא היתה מבוצעת על ידי עובד אחר.
5. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, קרבה משפחתית אינה מונעת לבדה אפשרות של קיום יחסי עבודה בין הצדדים. יחד עם זאת, כאשר הצדדים ליחסי העבודה הם קרובי משפחה על בית הדין לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו ולקבוע האם לפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שנוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות כפי שנהוג ביחסי עבודה. בעת ביצוע הבחינה האמורה על בית הדין לתת דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכיוב' (ראה: עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ו 603 (2001)).
6. התשובה לשאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים היא מסקנה משפטית הנגזרת ממערכת עובדות המקרה כהווייתן, ונבדקת מבחינה מהותית ולא על פי המוסכם בין הצדדים או הכינוי שנתנו למערכת היחסים ביניהם. שכן, היותו של אדם עובד הינו דבר הקרוב לסטאטוס (ראו סעיף 15 לע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן נגד עו"ד אורי פרייס (13.9.12)).
7. הנטל להוכיח כי מערכת היחסים בין הצדדים היא בגדר יחסי עובד ומעסיק ולא בגדר עזרה משפחתית, מוטל על התובע (ראו עניין יהלום שהובא לעיל).
8. בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נגד המוסד לביטוח לאומי (19.4.17) סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בעניין שאלת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי משפחה לעניין זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי :

"בעניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוונטיים לסיווג בן משפחה כ"עובד", כמפורט להלן:

"..., ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד.

...

ניתן אפוא לסכם את האמור לעיל ולומר כי שעה שמדובר בהתקשרות בין קרובי משפחה יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין העסק בתקופה הרלוונטית לתביעה. להלן נפרט קביעתנו זו.
2. בפתח הדברים נציין כי הנתבע העלה טענת סף ביחס למועד הגשת התביעה, שהרי אין חולק כי הוגשה לאחר המועד שנקבע לכך. התובע טען כי על בית הדין להשתמש בסמכותו להאריך את המועד האמור אולם לא ניתנה הנמקה ממשית ביחס לכך. התובע כן פירט כי תחילה בשל גובה החוב שנוצר לו בחר לשלם את החוב ולא לתקוף את החלטת הנתבע לאחר שמצא כי העלויות המשפטיות יהיו גבוהות יותר מתשלום החוב (ראה סעיף 12 לתצהירו). מכך עולה כי בחן את הדברים וביצע בחירה מושכלת. רק לאחר שהנתבע שב עם דרישה לתשלום חוב נוסף בסכום כמעט כפול הבין התובע כי אין מנוס מתקיפת ההחלטה גופה. במצב בו במכתב הדחייה נרשם מפורשות כי המועד לערער על ההחלטה הוא 12 חודשים ממועד קבלת המכתב והתובע הגיש את התביעה לאחר חלוף המועד האמור ואף לאחר שבדק עלויות של ייצוג משפטי, נדמה כי אין הנמקה ממשית לאיחור. לבית הדין סמכות להאריך את המועד שנקבע להגשת תביעה מטעמים מיוחדים שירשמו. נציין כי סיכוייו המשפטיים של הערעור יכולים להוות טעם מיוחד להארכת מועד על אף שבדרך כלל אינה עומדת לבדה. יתר על כן, עת בחנו את התביעה לגופה מצאנו כי יש לדחותה לגופה כפי שנפרט להלן, כך שסיכוי משפטי אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד במצב זה.
3. בבואנו לבחון את התביעה לגופה כדי לבחון את סיכוייה המשפטיים, מצאנו כי גרסת התובע ביחס למהות עבודתו והמיקום בו ביצע את עבודתו היא גרסה מתפתחת. בטופס התביעה (נת/1) רשם התובע כי עבד כמנהל פרויקט. בחקירתו אצל חוקרת הנתבע (נת/2) טען כי תפקידו היה מפקח בניה (עמ' 4 ש' 88) וכי ביצע את העבודה בפועל באתר ביוקנעם (עמ' 3 ש' 68 לחקירה) וזאת ללא הכשרה מקצועית מתאימה לפיקוח על בניין, למעשה טען כי הוא מפקח על הקבלנים עצמם (עמ' 5 ש' 99 עד 106). עוד טען כי במסגרת תפקידו ביקש מהנהלת חשבונות לבצע תשלומים לספקים (עמ' 5 ש' 118-119), קיבל הצעות מחיר במייל, טבלאות של חישובי בניה ועבודתו בוצעה ממחשבו הנייד האישי (עמ' 6 ש' 137-145). עוד אישר התובע כי לפניו לא בוצעה העבודה על ידי אף עובד אחר (עמ' 10 ש' 238-240).
4. בתצהירו העיד כי שימש כמנהל פרויקטים כאשר מרבית העבודה התבצעה מביתו ממחשבו האישי (סעיף 6 לתצהיר התובע). עניין עבודתו מהבית כלל לא עלה בחקירתו אצל חוקרת הנתבע.
5. בחקירתו הנגדית בבית הדין העיד כי מר קובו ניהל את הפרויקט והוא פיקח על העבודה והכין את הפרויקט הבא בחיפה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 14-17). לאחר מכן העיד כי חלק מהתקופה ביצע עבודה דומה למנהל רכש (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1-18). וכי בתחילת עבודתו היה 70% בשטח ו-30% בבית (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 9-18).
6. כמו מצאנו כי עדותם של עדי התובע לא חיזקה את גרסתו, כמפורט להלן.
7. אביו בשאלון לבדיקת יחסי עובד מעסיק (נת/3) ציין כי עבודתו של התובע בפועל היתה ניהול ופיקוח על פרויקט בניה (סעיף 3 לטופס).
8. בתצהירו העיד כי כאשר זכו במכרז ביוקנעם היה צורך במנהל פרויקט שיפקח על האתר ותפקידו היה בין היתר ניהול משא ומתן עם ספקים (סעיף 5 לתצהירו).

בחקירתו אצל חוקרת הנתבע מסר כי התובע לא עסק בפיקוח על אתרי בניה, אלא היה בהרבה תפקידים שונים שחלק מהם היה פיקוח (עמ' 13 ש' 341-344). עוד ציין כי התובע היה גם אחראי על ניהול משא ומתן עם כל הספקים (עמ' 4 לחקירה ש' 77) וכי ביצע את עבודתו חלק מהבית, חלק מהשטח (עמ' 4 ש' 86-89). הפיקוח על עבודתו של התובע התבצעה על ידי אביו והוראות העבודה ניתנו על ידי אביו ודודו (עמ' 7 ש' 155, עמ' 8 ש' 181). עוד חזר בחקירה כי חלק נכבד מעבודת התובע היתה ניהול משא ומתן ובמקביל הכין טבלאות של עלויות פרויקט (עמ' 8 ש' 196-199). כמו כן, השיב כי טרם העסקת התובע הוא ודודו של התובע, מר קובו, ביצעו את העבודה של התובע וכי התובע הועסק במועד בו הועסק מאחר והיה צורך בעזרה לקראת קבלת היתר בניה בפרויקט גני המושבה בחיפה אולם מאחר וטרם התקבל היתר בנייה שם ומשהפרויקט ביוקנעם הסתיים, הסתיימה העסקתו של התובע ולא הועסק עובד אחר במקומו (עמ' 12 ש' 294-299, ש' 303-309).

1. בחקירתו הנגדית באולם בית הדין העיד אביו של התובע כי הסיבה שהתובע הועסק בעסק היא כי היה צורך בעובד נוסף שיהיה עם נועם קובו והתובע היה מובטל בבית (עמ' 28 ש' 35-36) וכי היה צורך בעבודה בפיקוח צמוד לנועם קובו (עמ' 29 ש' 24-26). עוד העיד כי הפרויקט בחיפה החל ב-2016 (עמ' 30 ש' 10-11) והיה צורך בעובד נוסף (עמ' 31 ש' 11-15).
2. מר קובו העיד בחקירתו הנגדית בבית הדין כי התובע הגיע כדי ללמוד את עבודת הפיקוח, לפיקוח עצמו התובע לא נדרש מאחר ומר קובו מנהל עבודה מקצועי מוסמך אבל היה פרויקט נוסף בחיפה שעבורו נדרשה עזרת התובע שהיה לו ידע בהתנהלות מול ספקים (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 13-17) עוד העיד מר קובו שהתובע היה חצי בשטח וחצי בעבודה מהבית (עמ' 42 ש' 13).
3. בתצהירו מר קובו העיד כי התובע שימש כמנהל רכש וניהל משא ומתן עם ספקים (סעיף 3-4 לתצהירו).
4. מטעם התובע העיד גם מר ורונל שהוא נציג של חברה עמה התקשר העסק לצורך רכישת מכפילי חניה לפרויקט בחיפה. מר ורונל העיד בתצהירו כי התנהל מול התובע שהיה נציג העסק בכל הנוגע לאספקת מכפילי החניה לפרויקט בחיפה, מולו ניהל משא ומתן על תנאים מסחריים (סעיפים 3-4 לתצהירו). בחקירתו הנגדית בבית הדין העיד כי בפגישות נכחו התובע ומר קובו יחד וכי המשא ומתן ביניהם התנהל לפחות חודשיים במהלך חודשים נובמבר ודצמבר 2019 ולאחר מכן גלש המשא ומתן לינואר -פברואר 2020 ואז נפגשו שוב (עמ' 6 ש' 14-17). נראה כי נפלה טעות בתאריכים לגביהם העיד מר ורונל שכן המיילים שצירף לתצהירו הם מחודש נובמבר 2018. גם אם נתקן את התאריכים, הרי שחודשים ינואר פברואר לאחר מכן הם לשנת 2019. נציין כי לפי גרסתו של התובע והמסמכים בתיק, התובע סיים העסקתו ביום 31.12.2018.
5. לאור כלל המפורט לעיל מצאנו שהגרסה ביחס למהות עבודתו של התובע אינה קוהרנטית. כאמור תחילה מסר שניהל פרויקט ואכן סביר כי חלק מניהול פרויקט כולל ניהול משא ומתן עם ספקים, אולם בכל הנוגע לפיקוח על הבניה הובהר כי לא בוצעה עבודת פיקוח בבניין שכן לתובע לא היתה הכשרה מקצועית לכך. יתר על כן, עלה כי לא הועסק עובד קודם לכן שביצע עבודה זו והצורך בהעסקתו עלה עם תחילת הפרויקט בחיפה בשנת 2016. כמו כן מאחר והפרויקט ביוקנעם התנהל קודם להעסקתו של התובע וחלק מהיחידות כבר היו בנויות לא הובהר מדוע עלה הצורך בהעסקת התובע דווקא במועד זה לצורך הפרויקט ביוקנעם. כן הובהר שהתובע התלווה למר קובו כדי לרכוש ידע לסייע בפרויקט בחיפה אולם, תחילה בחקירתו אצל חוקרת הנתבע לא עלה שהעבודה בוצעה מהבית. בתצהירו העיד כי מרבית העבודה בוצעה מביתו אך בחקירתו באולם בית הדין עלה כי מדובר בעבודה שבוצעה גם מהבית וגם ממחשבו. כי לא היה משרד של החברה ממנו עבד, המחשב ממנו ביצע את העבודה היה מחשבו האישי שנרכש עוד קודם לתחילת עבודתו בעסק.
6. זאת ועוד, מחקירתו של התובע אצל חוקרת הנתבע עלה כי קודם לעבודתו בעסק עבד בחברה אחרת של אביו בשם 'איתילק' ומאחר והדברים שם לא הסתדרו עם השותף של אביו, הוא עזב שם ולא הצליח למצוא את עצמו, ואז אביו לקח אותו לעבוד בעסק (עמ' 12 ש' 295-298). התרשמנו מכלל העדויות והחומר המצוי בתיק כי עבודתו בחברת איתילק הסתיימה שלא מרצונו או מרצון אביו ולאחר מכן הועסק על ידי העסק כאשר כאמור לא החליף אף עובד.
7. לתובע הונפקו תלושי שכר חודש בחודשו אולם כפי שצוין על ידי הנתבע, ההעברות לחשבונו של התובע לא תאמו את הסכום שצוין בתלוש השכר. ההסבר שניתן ביחס לכך על ידי בא כוחו בקדם המשפט היה כי מדובר בהחזר הוצאות בסכומים משתנים בנוסף לשכר ולכן הסכומים אינם תואמים. התובע אף העיד על כך בסעיף 8 לתצהירו. יחד עם זאת לא הוצג תיעוד להחזרי ההוצאות, לא הוצגו דפי החשבון כדי שנוכל לעמוד על הפערים ואף לא הובא רואה החשבון להעיד ביחס לכך על אף שבקדם המשפט נמסר כי ייעשה כן (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 18-23).
8. בתלושי השכר יש תיעוד לצבירת ימי חופשה וכן לניכוי חלק העובד ל'פוליסל משלמת' בשיעור 6%. עוד יש תיעוד לתשלום דמי הבראה בחודשים יולי 2017 ואוגוסט 2018. מחודש יולי 2018 לא מופיע תשלום נסיעות. בחלק מתלושי השכר מופיע תשלום החזר הוצאות. ביחס לאי תשלום נסיעות מסר התובע לחוקרת הנתבע כי שכח למסור אישורים על הוצאות ולכן לא קיבל אותם (עמ' 13 שורות 322-333) אולם יש שני חודשים בהם יש גם יש גם תשלום החזר הוצאות וגם תשלום נסיעות (ראה חודשים מרץ 2018, נובמבר 2017). עניין זה לא הובהר. עוד נציין כי בתלוש האחרון שהוצג על ידי התובע לחודש דצמבר 2018 (התובע סיים העסקתו ביום 31.12.2018) נותרו לו 20 ימי חופשה לפדיון שלא נפדו באותו חודש על אף שמסר בטופס התביעה (נת/1) כי סיום ההעסקה הודע לו ביום 1.12.2018 (סעיף 7 שם), ואף לא הוצג תלוש גמר חשבון ממועד מאוחר יותר בו כן בוצע התשלום האמור לתובע.
9. מהראיות עלה כי החברה לא העסיקה עובדים שכירים וההתקשרויות שלה היו עם קבלני משנה. התובע היה העובד השכיר היחיד שעבד בה, הוא אף לא החליף עובד אחר.
10. עוד נציין כי מעדותו של מר ורונל התחוור כי נפגש עם התובע לאחר סיום העסקתו וההתקשרות מולו החלה בחודשיים האחרונים להעסקתו. התובע לא הביא לעדות כל ספק אחר שהיה עמו בקשר בתקופה קודם לכן.
11. הוצגו על ידי התובע מיילים ששלח בתקופת עבודתו הנטענת עבור העסק, המייל המוקדם ביותר שהוצג הוא מנובמבר 2017. לאחריו המייל הבא ביולי 2018. מרבית המיילים שצורפו הם מהמחצית השניה של שנת 2018 ועוסקים בפרויקט בחיפה. התובע גם צירף פרוטוקול של ועדת ערר במחוז צפון שהתקיימה ביום 5.9.2017 ועסקה בפרויקט בחיפה, בישיבה נכחו מטעם העסק- התובע, אביו ודודו מר קובו אשר אף היה הדובר העיקרי מטעם העסק בישיבה.
12. נראה כי הצורך שעלה בעבודת התובע כפי שהעידו אביו ודודו של התובע נבע מהפרויקט בחיפה, ולגביו אף הובא לעדות ספק שהתובע עבד מולו כנציג מטעם העסק. גם כתובת המייל שהתובע השתמש בה היתה עם סיומת "haganim" בהתאם לשם הפרויקט בחיפה. התובע מסר בחקירתו אצל חוקרת הנתבע כי מדובר במייל פרטי שלו וכי השם ניתן בשל הפרויקט בחיפה (עמ' 11 ש' 271-280).
13. יחד עם זאת, ובמיוחד לאור כל המקובץ, לא הוכח שהיקף עבודתו של התובע בתקופת ההעסקה הנטענת עלה על עזרה משפחתית וכי הוא אכן עבד את היקף השעות שטען במשרה מלאה. נציין כי לא הוצג הסכם העסקה שככל הנראה לא קיים והצדדים הודו כי לא הוחתם שעון נוכחות ביחס לשעות העבודה. המיילים שצורפו מעידים בעיקר על פעולות שבוצעו ביחס לפרויקט בחיפה במחצית השניה של שנת 2018. לא הובאה ראיה אובייקטיבית לביצוע עבודה בפועל קודם למועד האמור. הראיות שהובאו מראות כי היה ניסיון לשלב את התובע בפרויקט בחיפה תוך כדי קבלת סיוע ממנו בעניינים שאביו ודודו עשו קודם לכן בעצמם.
14. בכל המפורט לעיל יש כדי להחליש את גרסת התובע ביחס לקיומם של יחסי עבודה.
15. לכך יש להוסיף כי בחקירתו אצל הנתבע מסר התובע במענה לשאלה שנשאל כי אימו העבירה דרכו סכום של 200,000 ₪ לחברה בשם 'שלדר י.ש. בע"מ' באפריל 2019 שאמורה להירשם על שמו והוא כבעלים לא צריך לשלם מס על הלוואת בעלים (עמ' 15-16 ש' 366-378).

אביו של התובע מסר בחקירתו אצל חוקרת הנתבע ביחס לכסף שאשתו העבירה לתובע, כי מדובר בכסף שהעבירו לו כסוג של הלוואה לאחר שהתובע הקים חברה חדשה.

1. ההתנהלות המפורטת לעיל לרבות העברת הכספים מאמו מעידה כי אכן היה תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של היחידה המשפחתית וכפי שהובא לעיל בפסק דין ימית אתר :"שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה.".
2. ביחס לעדות מר אריאל אציל- הרי שהעיד כי לא ראה את התובע בפרויקט ביוקנעם בשטח. יחד עם זאת לא מצאנו ליתן לעדות האמורה משקל של ממש, ואף לא נדרשנו לכך שכן המפורט לעיל מספיק כדי לקבוע שהתובע לא הרים את הנטל להראות כי לא התקיימו יחסי עבודה כפי שנטען על ידו.
3. משהתובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו הנטען, מצאנו כי דין התביעה להידחות הן בשל אי הגשתה במועד והן לגופה. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.
4. באשר למועד הגשת סיכומי הנתבע- אכן סיכומיו לא הוגשו במועד ובמועדים שנקבעים בהחלטה שיפוטית יש לעמוד. אף על פי כן, לא מצאנו כי יש מקום למחוק את הסיכומים, הן כי מדובר בזכויות מכוח חוק והן כי תוצאת פסק דיננו מבוססת רובה ככולה על הראיות שהוצגו בפנינו. באשר להוצאות, משתביעת התובע נדחתה, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בשל התנהלותו זו.
5. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין התקבל אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ב, (31 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.