1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.08.2020 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 190-59-202 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 77-800-69 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה מטעם התובעת שישב לצד הנהגת בפרטית.

4. בתום ישיבת ההוכחות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה קוהרנטית, סדורה, התיישבה עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה, התיישבה עם תמונות מזירת התאונה ועם מיקום כלי הרכב במעגל התנועה וביחס ליציאה ממעגל התנועה בה התעתדה נהגת הפרטית לצאת, וזאת על פני גרסתם של עדי התובעת שלא הייתה מהימנה עליי.

5.2. גרסתו של נהג האוטובוס, לגבי אופן קרות התאונה, הינה מסתברת יותר מגרסת עדי התובעת.

סבורני כי נהגת הפרטית אשר הסיעה את הפרטית בתוך מעגל תנועה הבינה ממש בסמיכות ליציאה בה הייתה צריכה לצאת כי מדובר ביציאה שעליה לצאת בה, אלא שהיא הייתה בנתיב הנסיעה הפנימי במעגל התנועה, כך שהיה עליה לחצות את נתיב הנסיעה הימיני על מנת לצאת באותה יציאה. סבורני כי נהגת הפרטית הסיטה את הפרטית ימינה לנתיב הנסיעה הימיני במעגל התנועה מבלי לתת את דעתה לאוטובוס שכבר נסע במעגל התנועה והסמוך אליה מימין.

5.3. אני סבור כי דעתה של נהגת הפרטית הייתה מוסחת והיא לא נתנה דעתה לתוכנת הניווט המראה לה היכן לצאת ורק ברגע האחרון הבינה כי עליה לצאת, ולכן על מנת שלא תפספס את היציאה, החלה לסטות ימינה מבלי לתת דעתה לאוטובוס הסמוך אליה.

5.4. אף מוקדי הנזק בכלי הרכב – בפרטית בכנף הימינית הקדמית ובאוטובוס במרכז הדופן השמאלית - מעידים כי המגע בין כלי הרכב היה כאשר חלקו הקדמי של האוטובוס כבר חלף על פני חזית הפרטית.

מכאן, אחריותה של נהגת הפרטית לקרות התאונה.

5.5. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג האוטובוס לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה, כאשר הפרטית התפרצה לנתיבו.

מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהגת הפרטית.

5.6. לאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

כמו כן, תשלם התובעת לנתבעת את שכר העד מטעם הנתבעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום.

7. התובעת תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.