תביעה על סך של 5,000 ₪ בטענה לנזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מפגיעת אוטובוס הנתבעת.

1. התובע הוא הבעלים של רכב פרטי מסוג טויוטה מ.ר 12202701. הנתבעת היא בעלים של אוטובוס מ.ר 14906702.
2. לטענת התובע, ביום 24.8.2020, עת נסע ברכבו ברחוב אחד העם בתל אביב בנתיב הימני על מנת לפנות ימינה, לרחוב נחלת בנימין, אוטובוס הנתבעת הנהוג ע"י מר סימון שי, הגיח מאחוריו ופגע במראת רכבו מצד שמאל. כתוצאה מכך נשברה המראה.
3. הנתבעת כפרה בנטען בכתב התביעה. לטענתה, נהג האוטובוס מר סימון שי, נהג באיטיות בנתיב האמצעי ולא סטה מנתיבו. נהג האוטובוס הבחין כי התובע שנסע בנתיב הימני בו מותרת הפניה ימינה בלבד, סטה מנתיבו אל עבר האוטובוס, וכתוצאה מכך התחכך רכב התובע בדופן אחורית ימנית של האוטובוס. לטענת הנתבעת, בתמונות שצורפו לכתב התביעה ניתן להבחין כי האוטובוס נמצא בנתיבו ללא סטייה שמאלה.
4. לדיון מיום 13.5.2021 התייצב נהג האוטובוס. לדבריו, זומן להתייצב ע"י הנתבעת. לא התייצב נציג מטעם הנתבעת. במהלך הדיון חזר התובע על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני המיועד לפנייה ימינה בלבד. התובע דחה את טענת הנתבעת כי סטה שמאלה והציג תמונות ממכשיר הנייד שלו. מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס אשר לגרסתו נסע בנתיב האמצעי בנת"צ. לטענתו התובע גלש לנתיבו ונצמד אליו. לטענתו לא נגרם נזק למראה. גם נהג האוטובוס הציג תמונות ממכשיר הנייד שלו.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל.
6. הכלל הבסיסי במשפט אזרחי הוא "המוציא מחברו – עליו הראיה". כלומר, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע. עליו להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, דהיינו עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שגרסתו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מגרסת הנתבע.
7. השאלה האם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום ההליך. בית המשפט בוחן את מהימנותן ומשקלן של הראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי אם בסוף המשפט העריך בית המשפט שההוכחות של הצדדים שקולות ומאוזנות, אז יכריע הדין לרעת הצד שנושא בנטל השכנוע [קדמי, על הראיות (חלק רביעי, 2009) בעמ' 1753; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 2.9.2010)].
8. בענייננו, התובע נסע בנתיב הימני המיועד לפנייה ימינה בלבד ועמד לפנות ימינה. גם נהג האוטובוס העיד על כך באומרו: "...תוך כדי נסיעה אני בנתיב שלי ישר והוא כנראה רצה לנסוע ימינה אין לו נתיב אחר..." (פרו' ע' 2 ש' 20 -21) ובהמשך: "...הוא רצה לפנות ימינה." (ש' 22). לאור האמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של התובע נסע בנתיב הימני וכי עמד לפנות ימינה. אין הגיון כי התובע יסטה לנתיב השמאלי כדי לבצע פניה ימינה. כמו כן, בראיות שהוצגו בפני, לא ראיתי שסטה מנתיבו כנטען בכתב ההגנה וכפי שהעיד נהג האוטובוס.
9. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,422 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה. להפרש שבין סכום זה לסכום הנתבע אין תשתית. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 400 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.