בפני בקשה להורות על ביטול צו הריסה מנהלי (להלן: הצו) אשר הוצא מכוח הוראות סעיף 238(ו)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק) ביום 4.11.20 ביחס לתוספת בניה המשמשת ככל הנראה כבית כנסת והנמצאת מתחת לבניין מגורים משותף הבנוי על המקרקעין הידועים כגוש 13093 חלקה 9 מגרש 24 (להלן: המקרקעין).

הבקשה:

כבר בתחילה כי במסגרת הבקשה עתרו המבקשים להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול הצו, לבטל את הצו וכן, ליתן צו במעמד צד אחד לעכב את ביצוע צו ההריסה עד להחלטת בית המשפט בבקשה.

על פי הנטען בסעיף 3 לבקשה, המדובר במבנה המשמש כבית כנסת ואשר קירותיו נבנו על ידי הקבלן אשר בנה את שכונת גבעת שושנה לפני 25 שנים וכי השלמת הבנייה הסתיימה לפני 18 חודשים.

במסגרת סעיף 4 לבקשה נטען, כי במשך כל השנים שימש המבנה כמחסן לביתם של המבקשים ובתשעת החודשים האחרונים הוא משמש כבית כנסת שכונתי בשל מגיפת הקורונה ובו ארון קודש וספרי תורה.

המבקשים ציינו עוד, כי במהלך שנים רבות נאלצו לכתת רגליהם לשכונת חב"ד המרוחקת כדי להתפלל בתנאי צפיפות קשים.

עוד נטען, כי במקום נערכות מידי יום, בשבתות ובחגים תפילות כפי שאף התקיים במהלך חגי תשרי בחודשים ספטמבר- אוקטובר 2020.

לעניין הגשת הבקשה באיחור טענו המבקשים כי המשיבות ו/או מי מטעמן "הרדימו" את המבקשים ונתנו להם להבין כי אין כל מניעה להמשיך ולהשתמש במבנה כבית כנסת.

ואולם, כך נטען, ביום 28.12.20 הגיע מפקח בניה מטעם המשיבה 1 בליווי שני קבלני ביצוע לתכנון ביצוע ההריסה, או אז נודע להם כי הריסת המבנה מיועדת להתבצע ביום 3.1.21 (בבקשה צוין התאריך 3.12.21 כיום אשר יועד להריסה אך ככל הנראה בטעות).

מטעם זה, כך לטענת המבקשים, יש להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה דנן.

מעיון בבקשה עולה, כי בפי המבקשים שתי טענות עיקריות אשר בגינן, כך לטענתם, יש להורות על ביטולו של הצו.

הראשונה, כי המדובר בצו אשר ניתן בטעות עת סברה מהנדסת הוועדה כי מדובר במבנה אשר בנייתו הסתיימה פחות מ-6 חודשים ממועד מתן הצו ולא כך היא.

המבקשים חזרו על טענתם לפיה המדובר במבנה אשר בנייתו הסתיימה לפני 18 חודשים ומאז הוא מאוכלס ומשמש כבית כנסת שכונתי ומשכך, לא מתקיימת ההוראה הקבועה בסעיף 221 לחוק.

הטענה השנייה הינה כי נפלו שורה ארוכה של פגמים בצו כפי שיפורט להלן:

• מהנדסת העיר אשר חתמה על הצו אינה מוסמכת לעשות כן על פי הוראות סעיף 221 לחוק ומשכך, המדובר בצו החסר כל תוקף חוקי.
• בניגוד לקבוע בהוראות סעיף 221(א)(ג) לחוק לא צורף לצו תצהיר מטעם מפקח הבניה ממנו ניתן ללמוד כי הוא כולל את כל הפרטים הנדרשים.
• בניגוד לקבוע בהוראות סעיף 221(א)(ג)3 לחוק וסעיף 225 לחוק לא צורפה לצו כל ראיה המעידה כי קוימה חובת התייעצות עובר לחתימה על הצו.
• בהתאם להוראות סעיף 222(א) לחוק יש לבצע את הצו בתוך 60 ימים מיום הגשת התצהיר לפי סעיף 221(ב) לחוק ומועד זה חלף ומשכך, הצו בטל מעיקרו.

המסגרת הנורמטיבית:

בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, מצאתי לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.

במסגרת רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב- יפו נ' עורקבי, פד"י מ"ח (2) 397 עמד בית המשפט על חשיבותה של הסמכות המנהלית במלחמה בתופעת הבנייה הבלתי חוקית:

"...הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבניינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צורכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם. כדברי הנשיא שמגר, "הסמכות המינהלית ניתוספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי". ראה ר"ע 273/80[3], בעמ' 447- .448 משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק..."

(שם, פסקה 9).

ביום 25.10.17 נכנס לתוקפו חוק התכנון והבניה (תיקון מספר 116), התשע"ז-2017 (להלן: התיקון).

במסגרת סעיף 229 לחוק נקבעו העילות להפעלת סמכות בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי כדלקמן:

1. הוכח כי העבודה או השימוש בוצעו כדין.
2. לא התקיימו הדרישות למתן הצו.
3. נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.

בהתייחס לתנאי השלישי שצוין לעיל, כבר נקבע בפסיקה כי לבית המשפט סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מנהלי אם נפל בו פגם חמור כל כך אשר מביא לכך כי הצו הינו בטל מעיקרו (ראה לעניין זה: רע"פ 47/92 אבו טיר נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פד"י מ"ו (1) 699).

בהקשר זה יצוין, כי פעולת הוצאתו של צו ההריסה המנהלי הינה מעשה מנהלי ומשכך, עומדת למשיבה דנן חזקת התקינות המנהלית דהיינו, כי פעולתה זו נעשתה כדין והנטל לסתור חזקה זו מונח על כתפי המבקש (ראה לעניין זה: רע"פ 6032/13 זמירה שלהבת אהרון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין אהרן)).

דיון והכרעה:

הסוגיה הראשונה הצריכה הכרעה הינה בבקשת הארכת המועד אשר הוגשה על ידי המבקשים בתיק זה שכן, במידה ובקשתם זו תידחה אזי, בלאו הכי תידחה אף הבקשה לביטולו של צו ההריסה לגופה.

בהתאם להוראות סעיף 228(א) לחוק בקשה לביטול הצו תוגש בתוך 15 ימים מיום המצאת הצו לפי סעיף 226 לחוק.

ייאמר כבר כעת, כי המבקשים לא ציינו בבקשתם מתי קיבלו את צו ההריסה לידיהם. במצב דברים זה, מצאתי לקבוע כי הצו הומצא להם כדין ביום 5.11.20 כפי שעולה מדו"ח הפיקוח מיום 3.12.20.

כן מצאתי לקבוע, כי הצו הומצא בהתאם לאופן הקבוע בהוראות סעיף 226(ב) לחוק.

הבקשה דנן הוגשה ביום 31.12.20, דהיינו, כמעט חודשיים ימים לאחר המצאת הצו והטענה היחידה אותה העלו המבקשים הינה כי "הורדמו", כך כלשונם, על ידי המשיבות או מי מטעמן אשר נטעו בהם את התחושה כי העניין יוסדר.

ואולם, הן בבקשה והן בתצהיר התומך בה, לא מצאתי כל פירוט של טענה זו ובכלל זה: מי הגורמים אשר נטעו בהם תחושה זו? מה תפקידם? באילו מועדים התקיימו פגישות עם גורמים עלומים אלה ועוד.

למעשה, המדובר בטענה בעלמא אשר לא הוכחה בפניי כלל ועיקר ובמצב דברים זה, הרי שלא הוצג על ידי המבקשים טעם טוב כלשהו אשר בגינו יש להיעתר לבקשתם להארכת המועד להגשת הבקשה להארכת המועד.

סבורני, כי די בכך כדי להביא אף לדחיית הבקשה לביטולו של צו ההריסה ואולם, בכדי שלא יימצא הנייר חסר מצאתי להתייחס אף לבקשה לביטול הצו ההריסה לגופה.

מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה ואנמק.

לעניין טענת המבקשים ולפיה לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 221(א) לחוק, הרי שסבורני כי דינה לדחייה.

כבר בתחילה יצוין, כי מצאתי טעם בטענת ב"כ המשיבה ולפיה טענת המבקשים לעניין מועד ביצוע עבודות הבנייה במקום איננה ברורה.

כך למשל טענו המבקשים בסעיף 3 לבקשה כי קירות המבנה נבנו לפני 25 שנים והבניה הושלמה לפני 18 חודשים ויחד עם זאת, בסעיף 4 טענו המבקשים כי במשך כל השנים שימש המקום כמחסן ובתשעת החודשים האחרונים הוא משמש כבית כנסת.

מדברים אלה לא ברור כיצד שימש המבנה כמחסן במשך שנים בעוד שנטען כי בניית המבנה הושלמה לפני 18 חודשים בלבד.

לא זו אף זו, מעיון בתמונות המצויות בדו"ח הפיקוח מיום 2.11.20 נראה בבירור כי המקום מצוי בתהליך בניה וכלל אינו מרוצף ובנסיבות אלה, תמוהה הטענה כי המקום משמש כבית כנסת מזה 9 חודשים.

ודוק, אין המדובר במבנה מגורים לאור העובדה כי המדובר במבנה המשמש לטענת המבקשים עצמם כבית כנסת.

כן מצאתי כי דין כלל טענות המבקשים לעניין פגמים אשר פורטו לעיל ואשר לטענתם נפלו בהליך הוצאת הצו, לדחייה והכל, כפי שיפורט להלן.

לעניין טענת היעדר סמכותה של מהנדסת העיר לחתום על הצו הרי שדין טענה זו לדחייה וזאת, לאור הוראות סעיף 20(א) לחוק אליו הפנתה המשיבה והקובע כי ברשות מקומית מהנדס הרשות המקומית ישמש אף כמהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה.

לא מצאתי טעם את בטענות המבקשים לעניין קיומו של תצהיר מפקח וראיות בדבר קיום חובת ההתייעצות.

לתגובת המשיבה צורפו הן תצהיר ערוך על ידי מפקח הבניה מיום 4.11.20 והן מסמך המעיד על קיום התייעצות בהתאם להוראות החוק אשר התקיימה עוד באותו היום.

ודוק, המבקשים לא הצביעו על כל מקור חוקי המחייב צירופם של מסמכים אלה לצו עצמו והדבר אינו עולה מלשון הסעיפים אליהם הפנה ב"כ המבקשים כלל ועיקר.

הטענה האחרונה אשר הועלתה על ידי המבקשים הינה כי לאור העובדה כי הצו לא בוצע על ידי המשיבה בתוך 60 ימים, הרי שבטל הוא מעיקרו.

אף דינה של טענה זו, אשר היה מוטב לו לא הייתה מועלית כלל ועיקר, לדחייה.

סעיף 222(ב)(2) (ב) לחוק קובע כדלקמן:

"צו הריסה מינהלי יבוצע בתוך 60 ימים מיום הגשת תצהיר לפי סעיף 221(ב), ואולם –

(2)   הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי לפי סעיף 254ט, יחולו הוראות אלה, לפי העניין:

(א)...

(ב)   דחה בית המשפט את הבקשה – יבוצע צו ההריסה המינהלי בתוך 60 ימים ממועד החלטת בית המשפט בדבר דחיית הבקשה.

אין חולק, כי מועד חלוף 60 הימים מיום הגשת התצהיר לפי סעיף 221(ב) חלף ביום 3.1.21.

הבקשה לביטולו של צו ההריסה הוגשה על ידי המבקשים ביום 31.12.21 דהיינו, בטרם חלפו 60 הימים ומשנדחתה כעת בקשתו של המבקש לעיכוב ביצועו של הצו, והבקשה לביטול הצו, אזי, חלה על המקרה דנן הוראת סעיף 222(ב)(2)(ב) לחוק דלעיל.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה הן את בקשת עיכוב הביצוע אשר הוגשה על ידי המבקשים והן את בקשתם לביטול צו ההריסה המנהלי.

להודיע.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.