1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 17.09.2020 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-790-01 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 40-924-53 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות סרטון מזירת התאונה שצולם בסמוך לאחר התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק ימי עמידה.

5.1. אני מעדיף, את גרסתו של נהג האוטובוס שהייתה ברורה, התיישבה עם מוקדי הנזק, התיישבה עם תמונות מזירת התאונה, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג הפרטית, שהייתה מהוססת, מתחמקת, מתפתחת ובלתי קוהרנטית, ולא הייתה מהימנה עליי כלל ועיקר.

5.2. השתכנעתי כי הפרטית אכן המשיכה בנסיעה ישרה מנתיב נסיעה המאפשר פנייה שמאלה בלבד בצומת ולכן ארעה המפגש עם האוטובוס שפנה שמאלה מהנתיב שמימין לפרטית ממנו ניתן היה לפנות שמאלה או להמשיך בנסיעה ישרה בצומת.

5.3. מכאן, אחריותו של נהג הפרטית לקרות התאונה.

5.4. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג האוטובוס למנוע את התאונה.

לכן, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג הפרטית.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק ימי עמידה, בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק ימי עמידה, הרי שמדובר בראש נזק שלא הוכח. לא ברור מה הנזק שנגרם לתובעת בגין עמידת האוטובוס שממילא מפעילה מערך אוטובוסים ומחזיקה באוטובוסים המשמשים כאוטובוסים חלופיים לאוטובוסים היוצאים מפעילות ארעית. כך שלא ברור איזה הפסד נגרם לתובעת. לכן, יש להפחית ראש נזק זה מסכום התביעה.

מכאן, שסכום התביעה המוכח עומד על 3,100 ₪.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה המוכח, בסך של 3,100 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"א, 04 יוני 2021, בהעדר הצדדים.