1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עדי הדר) מיום 13/12/20 בת"צ 20776-04-20 ולפיה הוחלט בתום דיון שהתקיים באותו מועד לפצל הדיון; באופן שבו תידון תחילה טענת המשיבים לפיה המבקש אינו מתאים וראוי לשמש כתובע ייצוגי ורק אם טענה זו תדחה; בימ"ש ימשיך לדון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

2. בתיק קמא מתבררת בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבות מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

3. בהחלטה מיום 8/9/20 שניתנה בסופו של דיון קודם שהתקיים בתיק קמא נקבע:

"... מבחינה מעשית, בית המשפט הגיע למסקנה שאין מקום בשלב זה לפצל את הדיון וכי די בפרק זמן של 30 יום להגשת התגובה לתשובה...".

4. המבקש טוען כי ההחלטה מיום 13/12/20 בדבר פיצול הדיון סותרת את ההחלטה מיום 8/9/20 שניתנה באותו עניין וכי בימ"ש קמא לא היה רשאי לשנות מהחלטתו הקודמת בניגוד לצורך בוודאות דיונית ותוך גרימת עוול דיוני ומהותי למבקש.

נטען כי לאחר מתן ההחלטה פנה המבקש לבימ"ש קמא בבקשה לעיון חוזר במטרה לייתר את הצורך בבר"ע, אך בקשתו נדחתה ביום 23/12/20.

המבקש טוען כי אין מקום לפיצול הדיון וכי שאלת תום הלב של המבקש לעניין שמתנהל בוועדת האתיקה בעניין עורכי דין מסוימים ובינו, כלל אינה מעניינה של הבקשה לאישור תביעה ייצוגית.

רק לאחרונה אושר המבקש כתובע ייצוגי בהליך אחר (ת"צ 16620-09-19).

הפיצול יגרום לסרבול ההליך ולעלויות מיותרות.

5. המבקש הודיע, לאחר הגשת בקשת רשות ערעור, כי בנוגע לתלונה שהגיש נגד שני עורכי דין, שעניינם הוביל למתן החלטתו של בית משפט קמא ביום 13/12/20,הוחלט ביום 6/1/21 על ידי ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין להעמידם לדין משמעתי. החלטה שהומצאה לו ביום 11/1/21.

בבסיס החלטת בית משפט קמא לפצל הדיון ולדון קודם בשאלת תום הלב עמדה תכתובת שהוצגה על ידי ב"כ המשיבים בין המבקש לבין עו"ד חאיק בנוגע לבדיקת היתכנות להגשת תובענה ייצוגית נגד ארקיע ועו"ד חאיק ושותפיו הציעו למבקש לחלוק עמם את שכר הטרחה.

המבקש דחה את הבקשה. מדובר היה בעניין שלא קשור לתביעה ייצוגית בתיק קמא או בעניין המשיב.

החלטת ועדת האתיקה סוגרת הגולל על ניסיונות המשיבים ליהנות מתכתובת זו שאין לה קשר לתיק קמא ומדובר בשינוי נסיבות מהותי.

6. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל , במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

וראה לעניין זה: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, פסקאות 6 ו-7 (8/12/15) .

ב) זאת ועוד, ככלל ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות הנוגעות לניהול ההליך ולסדרי דין, אשר מצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, למעט במקרים בהם ההחלטה מנוגדת לדין, גורמת עיוות דין לצדדים או מקפחת את זכותו של מי מבעלי הדין (רע"א 520/19 ד"ר אברהם תורגמן נ' עו"ד עמית שגב, ס' 6 להחלטת כב' הש' י' וילנר (31/1/19).

ג) עניינינו אינו נופל לגדר החריגים; ודאי כאשר עסקינן בהחלטת ביניים.

אמנם יש אפשרות להגיש בר"ע על ההחלטה למרות שעסקינן ב"החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך" לפי סעיף 1 (4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009, שכן החלטה בדבר פיצול הדיון הוחרגה באותו סעיף.

יחד עם זאת, עדיין מצויה החלטה זו בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית.

ד) החלטת ביניים דיונית – ניהולית מסוג זה יכול השופט קמא לשנות בעצמו כאשר הוא מגיע למסקנה במהלך התקדמות ניהול ההליך כי יש צורך בשינוי החלטתו הקודמת.

בהחלטה מיום 8/9/20 הוחלט כי "בשלב זה" אין לפצל הדיון. זו אינה החלטה הקובעת מסמרות.

לאחר מתן ההחלטה הראשונה נטענו עוד טענות ונבחנו עוד נסיבות ובימ"ש קמא הגיע למסקנה ולפיה ברצונו לברר קודם סוגיה מסוימת ורק לאחר מכן את הרכיבים הנוספים הטעונים בירור בבקשה לאישור.

אין עסקינן בהחלטה בלתי סבירה. היא נטועה היטב בנסיבותיו הספציפיות של ההליך קמא ואין הצדקה להתערב בהחלטת הביניים.

גם אם הפיצול יאריך במידה מסוימת את ניהול ההליך ואינני קובעת כי כך הדבר, אזי הבירור בנוגע להתאמת המבקש להיות תובע ייצוגי היה נעשה בכל מקרה במסגרת בירור הבקשה לאישור ואין מדובר ב"הארכת" ניהול ההליך באופן בלתי סביר ובאופן הגורם עיוות דין.

טענות המבקש לגופן בנוגע להתאמתו להיות תובע ייצוגי ולדחיית טענות המשיבים לגופן יתבררו ממילא ויוכרעו לגופן.

ה) אינני סבורה, כי החלטת ועדת האתיקה מצדיקה התערבות ערכאת ערעור בהחלטת בית משפט קמא.

כאשר בית משפט בוחן את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר נתנה החלטת ביניים בתיק, יש לבחון את החומר הראייתי שעמד לנגד עיני הערכאה הדיונית.

כאשר קיים שינוי נסיבות, ניתן לפנות בבקשה מתאימה לערכאה הדיונית ואין מקום שערכאת ערעור תיבחן שינוי הנסיבות כערכאה ראשונה.

המבקש אמנם פנה לבית משפט השלום לאחר הגשת הבר"ע, אך נקבע, ובצדק בהחלטה מיום 12/1/21, כי אין מקום שבבית משפט שלום יעסקו בהחלטה שנמצאת כעת לפני ערכאת הערעור.

כלומר – דחייתה של בקשת רשות הערעור לא תימנע הגשת בקשה מתאימה בתיק קמא (ואינני מחווה דעתי בדבר סיכוייה או היעדר סיכוייה של אותה בקשה), אך ראיה שמתיימרת לבסס "שינוי נסיבות" מן הראוי שתיבחן לראשונה על ידי ערכאה דיונית ולא בערכאת ערעור.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג) הערבון שהופקד יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.