1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 25.5.2021 בהעדר בקשה למתן רשות להתגונן מטעם המבקשים.

רקע

1. ביום 31.12.2020 הגישה המשיבה, חברה לייבוא ושיווק בלעדי של כלי אירוח מתוצרת איטליה, תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 27,203 ₪, נגד המבקשים, בגין סחורה שרכשה ממנה מבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת). נטען, כי המבקשת שילמה למשיבה עבור הסחורה בשיק על סך של 20,000 ₪, משוך מחשבונו של מבקש מס' 2 (להלן: המבקש); אלא כאשר הציגה המשיבה את השיק לפרעון, התברר לה כי טופס השיק בוטל. כאשר פנתה למבקשת לבירור העניין טענה זו בפניה, לראשונה, כי חייבה אותה ביֶתֶר ועל כן ביטלה את השיק. פניות נוספות ומכתבי התראה לא הועילו, ובנוסף התברר כי בחודש מרס 2017 ניתן נגד המבקשת צו כינוס. עוד התברר למשיבה, כי המבקשת נהגה למכור את המוצרים שרכשה ממנה במחירים מופקעים, תוך פגיעה בשמה הטוב של המשיבה ובמוצריה.

לכתב התביעה צורפו, בין השאר, חשבוניות המתייחסות למוצרים שנמכרו למבקשת; והודעת וואטסאפ של לקוחה שרכשה את מוצרי המשיבה מהמבקשת והתלוננה על מחירה הגבוה.

1. ביום 5.5.2021 הגישו המבקשים בקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בחיפה, בהעדר סמכות מקומית לדון בתובענה בבית המשפט כאן. הבקשה הוגשה על ידי המבקשים באופן עצמאי, בכתב יד, וצויין בה, כי לאחר שתינתן הכרעת בית המשפט בבקשה האמורה, "נגיב בהרחבה על סיפורי המעשיות/הכזבים הפרושים בכתב תביעה זה, באמצעות עורך דיני השוהה בחו"ל כעת עם הוריו שחלו בקורונה." כן התבקשה ארכה בת 15 יום למסירת "תגובה מפורטת על השקרים שהנייר סופג" של המשיבה, עד לשובו של ב"כ המבקשים לארץ. למעשה, ובשים לב למהות ההליך, התבקשה ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן.
2. בהחלטה מיום 6.5.2021 דחיתי את הבקשה להעברת הדיון, מן הטעם שלבתי המשפט בחיפה וכאן סמכות מקבילה לדון בתובענה. כן הוריתי למשיבה להשיב על הבקשה למתן הארכה.
3. המשיבה התנגדה לבקשה הן מן הטעם שהבקשה נוסחה בסגנון משתלח והן כיוון שלאור מועד המצאת כתב התביעה למבקשים, המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן חלף שבועיים קודם לכן.
4. בהחלטה מיום 9.5.2021 ציינתי כי הבקשה אכן נוסחה באופן בלתי ראוי וכי לא צורפו לה תצהיר ואסמכתאות לנטען בה; עם זאת, לפנים משורת הדין הארכתי למבקשים את המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן עד ליום 16.5.2021.
5. ביום 20.5.2021, ומשלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין, שכן לא רק שהארכה שניתנה למבקשים על ידי בית המשפט חלפה, אלא חלפה גם הארכה שהם עצמם עתרו לה בבקשתם.
6. המתנתי מספר ימים נוספים וביום 25.5.2021 נעתרתי לבקשה ונתתי פסק דין, בו חוייבה המבקשת לשלם את סכום התביעה ואילו המבקש חוייב לשלם את סכום השיק שנמשך על ידיו ואשר חולל; כל אלו בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

הבקשה

1. ביום 24.6.2021 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין, זאת לאחר שהעמידו לעצמם יצוג משפטי. לבקשה צורפו תצהיר מטעם המבקשת, וכן בקשה למתן רשות להתגונן.
2. בבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי הגם שכתב התביעה הוגש בחודש דצמבר 2020, בפועל פעלה המשיבה להמציאו למבקשים רק בחודש אפריל 2021, לאחר שקיבלה התראה בטרם מחיקה מחוסר מעש. נטען, כי החלטת בית המשפט מיום 9.5.2021, הנותנת למבקשים ארכה עד ליום 16.5.2021, כלל לא הומצאה למבקשת, ואילו למבקש הומצאה בחודש יוני 2021. נטען, כי בנסיבות אלו ניתן פסק הדין על יסוד טענות שקריות מצד המשיבה. נטען, כי לא היה מקום להעדיף את "כלל הידיעה" על "כלל ההמצאה" ולקבוע כי המבקשים ידעו כי היה עליהם להגיש בקשת רשות להתגונן עד 19.5.2021, כפי שביקשו בבקשה.
3. לגופו של עניין טענו המבקשים, כי התביעה מתבססת על חשבוניות שהופקו על ידי המשיבה על דעת עצמה, הגם שהינן במחלוקת.
4. טענות ההגנה נטענו ביתר פירוט בבקשת הרשות להתגונן. נטען, כי המבקשת היתה בעבר בעלת עסק נדל"ן משגשג, אשר קרס בעקבות פרשיית ענבל אור, מה שאילץ את המבקשת לפתוח בהליכי פשיטת רגל. נטען, כי במסגרת נסיונותיה להשתקם הקימה בחודש ינואר 2020 עסק למכירת כלי בית מיוחדים המיובאים על ידי המשיבה. נטען, כי עקב ההגבלות המוטלות עליה תחת צו הכינוס, המבקש, שהוא בנה הבכור, ערב כלפי המשיבה לקיום התחייבויותיה של המבקשת כלפיה, ובהתאם מסר לידיה שיק בטחון על סך של 20,000 ₪, משוך לחודש ינואר 2020. נטען, כי בין הצדדים הוסכם, כתנאי להתקשרות ביניהם, כי המשיבה תמכור את מוצריה למבקשת בהנחה של 50% מהמחיר הנקוב באתר האינטרנט שלה. נטען, כי זמן קצר לאחר מכן פרץ משבר הקורונה, ייבוא הסחורות מאיטליה, שנפגעה קשות מהמשבר, פסק, וכך פסקה גם פעילות העסק של המבקשת, עקב ההגבלות שהוטלו על המשק בארץ. למרות זאת דרשה המשיבה מהמבקשת תשלום עבור הסחורות שרכשה ממנה, אולם בניגוד למוסכם, המשיבה דרשה גם את תוספת המע"מ על התשלום, כך שבפועל ההנחה שניתנה למבקשת מהמחיר הנקוב באתר האינטרנט של המשיבה הסתכמה בשיעור של 33% בלבד ולא ב - 50% כמוסכם. נטען, כי לאחר שהצדדים באו בדברים, סוכם ביניהם בחודש מאי 2020 כי המבקשת תשיב למשיבה את הסחורה שלא נמכרה ותיערך התחשבנות בין הצדדים בהתאם למוסכם, קרי, העמדת המחיר על 50% מהמחיר המפורסם באינטרנט, כולל מע"מ. נטען, כי חרף תיאום מוקדם לא הגיע נציג המשיבה לאסוף את הסחורה, וזו מאוחסנת עד היום ברשות המבקשת, ללא כל תמורה. מנגד, כך נטען, הציגה המשיבה את שיק הבטחון המשוך מחשבון המבקש לפרעון, אלא שזה סורב עקב שינוי שביצעה המשיבה במועד הפרעון שלו - שינוי החודש מחודש ינואר לחודש מאי.
5. לגבי המבקש נטען, כי הינו "ערב מוגן" כמשמעו בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), אלא שהמשיבה לא קיימה את חובותיה כלפיו כערב מוגן, כקבוע בסעיף 22 לחוק הערבות.
6. מכל אלו עתרו המבקשים לבטל את פסק הדין וליתן להם את יומם בבית המשפט.

תשובת המשיבה

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, כתב התביעה הומצא למבקשים כדין, ולראייה פנו המבקשים ביום 5.5.2021 לבית המשפט בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן. נטען, כי היה עליהם לעקוב אחר מתן החלטה בבקשה שהגישו; נטען, כי משחלף מועד הארכה שהתבקשה על ידיהם, שבה המשיבה ועתרה למתן פסק דין בהעדר הגנה. נטען, כי בית המשפט המתין עשרה ימים נוספים מעבר לארכה שניתנה למבקשים בהחלטתו, ורק אז נעתר לבקשת המשיבה ונתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. למעשה, טוענת המשיבה, אין בפי המבקשים כל הצדק או נימוק לכך שלא הגישו את בקשת הרשות להתגונן במועד.
2. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי אין בפי המבקשים טענות הגנה של ממש. התביעה, כך נטען, הוגשה בגין סחורה שאין חולק כי התקבלה על ידי המבקשת. טענת ההגנה היחידה שהועלתה, היא כי שיעור ההנחה בו נמכרה הסחורה הוא 33% במקום 50%; אלא שגם את התשלום בשיעור 50% לא טרחו המבקשים לשלם. נטען, כי מעולם לא היה סיכום למכירת הסחורה בהנחה של 50% כטענת המבקשת, ולא בכדי לא הציגה כל ראיה שתתמוך בכך. מכל האמור לעיל עתרה המשיבה לדחיית הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין, אך בכפוף לתשלום הוצאות ולהפקדת ערבון בקופת בית המשפט. כן מצאתי לנכון ליתן למבקשים רשות להתגונן, בכפוף לקיום התנאים לביטול פסק הדין.
2. אכן, אין חולק כי המבקשים קיבלו את כתב התביעה שנמסר להם כדין, זאת הן לפי אישורי המסירה שהציגה המשיבה, והן לאור זאת שהגישו בקשה להאריך להם את המועד להגיב עליו. בבקשתם מיום 5.5.2021 עתרו לארכה בת 15 יום, קרי, עד ליום 20.5.2021. בפועל ניתנה להם ארכה עד ליום 16.5.2021. לטענתם, החלטה זו לא הומצאה לידיהם. בנסיבות אלו, היה עליהם לפעול כאילו בקשת הארכה שלהם נדחתה, ולהגיש מיידית את בקשת הרשות להתגונן, בשים לב לכך שהמועד להגשתה חלף עוד בטרם הגישו את בקשת הארכה. לכל היותר, ובשים לב לכך שבשלב זה לא היו מיוצגים, היה עליהם להגיש את בקשת הרשות להתגונן עד למועד הארכה שביקשו בעצמם, קרי, 20.5.2021; אלא שהמבקשים לא הגישו את בקשת הרשות להתגונן לא מיידית, לא עד תום הארכה שניתנה להם על ידי בית המשפט ולא עד לתום הארכה שהם עצמם ביקשו, על אף שהיו ערים לדבר קיומו של כתב התביעה בעניינם. מכאן, שבית המשפט היה רשאי, בנסיבות אלו, ולאחר שהמתין מספר ימים נוספים, להחיל על המבקשים את "כלל הידיעה", לקבוע כי המבקשים יודעים אודות ההליך שנפתח נגדם, וחרף זאת מתעלמים ממנו ואינם מתגוננים מפניו.
3. בנסיבות אלו אינני מוצאת כי מדובר במקרה בו יש לבטל את פסק הדין מטעמי צדק בשל פגם בהמצאה או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. אדרבא: עסקינן במקרה בו נדרש בית המשפט לבחון, האם נופל המקרה בגדר שיקול הדעת המסור בידיו לבטל את פסק הדין מקום ששוכנע כי ראוי ונכון לעשות כן.
4. הלכה פסוקה היא, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה הם שניים: האחד - סיבת המחדל שבאי הגשת כתב הגנה (ובענייננו - בקשת רשות להתגונן) במועד, והשני - סיכויי ההצלחה של המבקש (ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [5.8.1992]; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ [29.10.2000]; ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [16.1.2005]; רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה רוברט נכסים ובניה בע"מ [27.2.2005]).
5. לגבי המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן, גם לא בתום הארכה שניתנה והארכה שנתבקשה, התייחסתי לעיל. לפיכך נותר לדון בסיכויי ההצלחה. טענת ההגנה היחידה של המבקשים מתייחסת לשיעור ההנחה במחיר הסחורה, כאשר לטענת המבקשים סוכם על הנחה של 50% מהמחיר המוצג באתר האינטרנט של המשיבה, ללא תוספת מע"מ, בעוד שהמשיבה כופרת בהסכמה האמורה, ודאי כזו המהווה תנאי להתקשרות בין הצדדים. המבקשים לא תמכו טענתם זו בראיה כלשהי, על אף שניתן היה לצפות כי התנאי האמור יועלה על הכתב במסגרת הסכם ההתקשרות בין הצדדים. טענת ההגנה היחידה שבפי המבקשים היא, איפוא, כללית וסתמית, ועל כן יש בה קושי רב.
6. אשר למבקש, מובהר כי הוראות פרק ב' לחוק הערבות, שעניינו ערב יחיד וערב מוגן, מתייחס לערבות שניתנה לנושה שמתן הלוואות הוא במהלך עיסוקו הרגיל, על פי רוב - תאגיד בנקאי; המשיבה איננה, ולא נטען כך על ידי המבקשים, מי שנותנת הלוואות במהלך עיסוקה הרגיל, ומכאן שהוראות פרק זה אינן חלות עליה, ודין טענותיהם של המבקשים בהקשר זה להידחות מכל וכל.
7. על אף האמור לעיל, לא אסגור את שערי בית המשפט בפני המבקשים ואאפשר להם להעלות את טענותיהם ולבררן לגופן; זאת לאור הגישה ליברלית שראוי לנקוט בה ביחס לבקשה לביטול פסק דין, נוכח חשיבות מימושה של זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה (ראה רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור ואח' [2.6.2015]; רע"א 640/19 אבו חאמד נ' אלבאחבסה ואח' [17.4.2019]).

סבורתני, כי על אף הקושי שבטענותיהם יש לאפשר למבקשת להציג ראיות בדבר ההסכמות שעמדו לטענתה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים ולברר עניין זה בירור עובדתי מלא, זאת בשים לב לכך שגם בכתב התביעה אישרה המשיבה כי הסחורה נמכרה למבקשת בהנחה של 50%. כן יש לאפשר למבקש להציג ראיות בדבר השינוי שערכה המשיבה, לטענתו, שלא כדין במועד פרעון השיק, ושבעטיו סורב על ידי הבנק.

1. לפיכך, לאור הקושי שבטענות המבקשים, הן לגבי המחדל שבאי הגשת בקשת הרשות להתגונן במועד והן במישור טענות ההגנה, ובאיזון אלו כנגד זכותם לברר את טענותיהם, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו עד ליום 15.9.2021:

א. תשלום הוצאות למשיבה בסך של 2,000 ₪.

ב. הפקדת פקדון בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.

רשות להתגונן

1. בכפוף לקיום התנאים האמורים, לאור קביעותיי דלעיל ביחס לסיכויי ההגנה של המבקשים, ובשים לב להלכה הפסוקה בדבר הרף הנמוך של טענות ההגנה שדי בו על מנת ליתן רשות להתגונן, וכיוון שסבורתני כי יש בהחלטה זו כדי לקדם את בירור התובענה בדרך יעילה וכדי להביא לחיסכון בהוצאות הצדדים ובזמן שיפוטי, אני מוצאת כי יש מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה, וזאת מכח סמכותי לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלות על הליך זה לאור מועד הגשתו ומהותו.
2. עם תשלום ההוצאות והפקדת הערבון יגישו המבקשים הודעה על כך ואורה על ביטול פסק הדין. כן ינתנו הוראות בדבר התאמת כתבי הטענות למסלול דיון מהיר ולקביעת קדם משפט.
3. לא יקויימו התנאים האמורים, אורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין ואפסוק את הוצאותיה.

ת.פ. 15.9.2021.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"א, 29 יולי 2021, בהעדר הצדדים.