חדל"פ 5914-01-21 הרפז נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

בפני כב' השופט רונן אילן

העתק החלטת בית משפט מיום י"ט תמוז תשפ"א 29 יוני 2021

תגובה זו של הנאמן מתייחסת לבקשת היחידה להוסיף ולהחזיק ברכב ולהוסיף גם להעביר בגינו לנושה המובטח, "מימון ישיר", את התשלום החדשי להשבת ההלוואה שנטלה היחידה למימון רכישתו.למעשה, עותרת היחידה לצו המתיר לה להוסיף ולקיים את הסכם ההלוואה שכרתה עם הנושה המובטח, להוסיף לשאת בתשלומי ההלוואה וכך גם להוסיף להחזיק ולהשתמש ברכב שרכשה.
בהתאם לסעיף 158 בחוק חדל"פ, בסמכות הנאמן "לבטל חוזה קיים". הנאמן יעשה שימוש בסמכות זו אם מצא כי הביטול נדרש לשם שיקומו הכלכלי של היחיד או שיביא להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים (סעיף 70 (ד) בחוק חדל"פ).
במקרה דנא, עסקינן ברכב בו מחזיקה היחידה ואשר לטענתה נחוץ לה הן לצרכי עבודתה והן בהיותה אם ל- 4 ילדים קטינים. עלות מימון הרכב עומדת, לפי לוח הסילוקין שצורף, על 1,120 ש"ח לחדש.
הנאמן מתנגד לבקשה בטענה שהרכב נרכש סמוך להגשת הבקשה לצו פתיחת הליכים ולכן לא בתום לב. אף שאפשר ויש ממש בטענה זו, אין בה כדי להשליך על שאלת המשך החזקת הרכב.
השאלה הנדרשת הינה ההשפעה שתהיה לביטול הסכם המימון, כך שהרכב ימומש לטובת הנושה המובטח והיחידה תחדל מתשלום עלויות המימון האמורות. הרי אם כך יהיה, מעבר לאי הנוחות הברורה, תיאלץ היחידה לממן תחבורה ציבורית ואף זה כרוך בעלויות. ולכך לא מתייחס הנאמן.
מאחר ואין בתגובת הנאמן כל טענה שלפיה ביטול הסכם המימון יביא להשאת התשלום לקופת הנשייה והגדלת התשלום לנושים, ובשים לב לכך שעסקינן ברכב שערכו צנוע (יחסית), לא מצאתי סיבה שלא לאפשר ליחידה להמשיך בהחזקתו.
לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומתיר ליחידה להמשיך להחזיק ברכב ולהעביר את התשלום החדשי לנושה המובטח בגין רכישת הרכב.