1. בתאריך 4.3.20 נרשמה לנאשמת הודעת תשלום קנס בגין שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית; עבירה לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – "תקנות התעבורה").

כתובת הודעת הקנס הינה רחוב דרך נמיר ליד מספר 55, תל אביב.

הנאשמת ביקשה להישפט וכתב האישום הוגש לבית המשפט.

1. ביום 22.2.21 בישיבת ההקראה, כפרה הנאשמת בכתב האישום וטענה כי בדרך נמיר יש שלושה נתיבים ואין תמרורים המלמדים על קיומו של נתיב תחבורה ציבורית (להלן – "נת"צ"). התיק נקבע להוכחות.
2. ביום 10.5.21 נשמע דיון ההוכחות בפני.
3. מטעם המאשימה, העיד עד התביעה, הפקח אליק ארמה (להלן – "הפקח") אשר ערך את הדו"ח (ת/1) שעל בסיסו נערכה הודעת תשלום הקנס. מעדותו של הפקח עולה, כי הדו"ח נערך על סמך סרטון המתעד את ביצוע העבירה בזמן אמת. בעדותו העיד, כי רכבה של הנאשמת נסע לפני הצומת של ז'בוטינסקי בנת"צ, חלף על פני הצומת, לא פנה לז'בוטינסקי והמשיך ישר בנת"צ והכל כמתועד בסרטון. עוד העיד הפקח, תוך הפנייה לסרטון, כי רואים את הרכב נוסע על נת"צ ואת החיצים המסומנים בצהוב. לעניין זה גם הפנה לתמונה המופיעה בת/1 בה רואים שהחץ מסומן בצהוב על נתיב נסיעה בו נוסע הג'יפ של הנאשמת.

עוד העיד הפקח בחקירתו הראשית כי "לאורך כל הקטע של דרך נמיר יש תמרורים של תחבורה ציבורית, שמיועד לתחבורה ציבורית, גם בתמרורים שמוצבות מצלמות, גם לפני וגם אחרי" (פרוטוקול, ע' 3, ש' 24 – ע' 4, ש' 1 – 2).

משנשאל הפקח על ידי התובעת תוך הפניה לתצ"א של המקום (ת/2) מהן האפשרויות אשר עמדו בפני הנאשמת חלף האפשרות לנסוע בנת"צ השיב, כי אם הנאשמת "היתה פונה ימינה לז'בוטינסקי לא היה נערך הדו"ח, היא היתה אמורה לפנות ימינה רק כדי להשתלב אך לא עשתה את זה והמשיכה ישר" (שם, ע' 4, ש' 5 – 6).

1. בחקירתו הנגדית העיד הפקח, כי רכבה של הנאשמת תועד בסרטון המצולם על ידי מצלמה וכי הוא מסתכל בסרטון "אם הרכב ביצע את העבירה או לא ורק לאחר מכן מגיש את הדו"ח" (שם, ע' 4, ש' 17 -19). עוד אמר, כי הגם שלא היה פיזית במועד ביצוע העבירה בשטח הוא מכירו היטב (שם, ע' 4, ש' 2- 23).

הנאשמת הציגה לפקח מפה מאתר גוגל (נ/1) וביקשה את התייחסותו להימצאותם של תמרורים בדבר תחבורה ציבורית במקטע הכביש שלפני ז'בוטינסקי והפקח השיב שיש "חץ צהוב שמהווה תמרור על הכביש" (שם, ע' 5, ש' 7 – 8). משנשאל לגבי אמירתו לפיה יש לאורך כל דרך נמיר תמרורים של תחבורה ציבורית, לרבות תמרור לפני הפניה לז'בוטינסקי השיב "אני עומד על זה שיש תמרורים לאורך הדרך גם במקטע לפני ז'בוטינסקי" (שם, ע' 5, ש' 13).

בהמשך, הופנה לתמונה שסומנה נ/2(א) המתייחסת למפגש הרחובות יהודה גור ודרך נמיר. הפקח נשאל אם יש תמרור בין מפגש הרחובות האמור לצומת של דרך נמיר וז'בוטינסקי והשיב "אני לא רואה" (שם, ע' 5, ש' 31). בנוסף, משהתבקשה התייחסותו לתמונה נוספת שצולמה על ידי הנאשמת (נ/2(ב)) השיב כי הוא לא מזהה את המקום וכי התמונה צולמה בלילה ובמועד אשר אינו ידוע לו. כמו כן ובהקשרה של תמונה אחרת שהוצגה על ידי הנאשמת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלה השיב כי "על סמך התמונה הזאת, אני לא יודע את מדובר בצומת העבירה, התמונה צולמה מזווית שתהיה רלוונטית לטובתה. יכול להיות שלפני או אחרי ישנם תמרורים, ככה שאני לא יכול להתייחס ולא יודע אם מדובר בצומת המדוברת" (ע' 7, ש' 6 – 8).

1. הנאשמת העידה להגנתה וטענה, כי כל התמונות שהציגה צולמו על ידה ובכדי להראות שבצד הדרך או מעל הדרך לא מוצבים תמרורים שמלמדים על נת"צ (שם, ע' 7, ש' 24 – 28). בעדותה טענה, תוך הפנייה לתמונות המסומנות נ/2(א-ג), כי אין ולו תמרור אחד.
2. בחקירתה הנגדית אישרה הנאשמת, כי רכבה נאכף בשעות הצהריים (שם, ע' 8, ש' 18). כך גם אישרה שנסעה בנתיב הימני ביותר בדרך נמיר וכי חצתה את צומת ז'בוטינסקי והמשיכה לנסוע בנתיב הימני ביותר (שם, ע' 8, ש' 29 – 31). כמו כן אישרה, כי היא רואה בתמונה את החץ הצהוב ואף את הקו המקווקו לפני הצומת אותו חצתה (שם, ע' 9, ש' 1 – 7).

משנשאלה מה לדעתה המשמעות של תמרור צהוב על הכביש השיבה, כי היות ובדרך נמיר שלושה נתיבים ואין לטענתה תמרור "אני לא יכולה לדעת למה מתייחס אותו קו צהוב" וכי "אזרח אינו יכול לדעת מהי הדרך הצהובה כל עוד אין תמרור שמורה מתי, באילו שעות ואיפה. וכלל ידוע שצריך תמרור" (שם, ע' 9, ש' 7 – 14).

משנשאלה על ידי בית המשפט תוך הפניה לתמונה נ/2(א) אם יש יציאה מרחוב יהודה גור לרחוב דרך נמיר או פניה מרחוב דרך נמיר לרחוב יהודה גור השיבה שלא והוסיפה אבל "כפי שאמרתי זאת צומת, זה מפגש רחובות ברור שמהווה צומת" (ע' 9, ש' 19 – 26).

1. ב"כ המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשמת בהתאם לעדות הפקח. בהקשר זה, כי רכבה של הנאשמת תועד בזמן אמת נוסע על הנתיב אשר מסומן באמצעות חץ צהוב על הכביש שהינו תמרור 503 על פי לוח התמרורים. בנוסף טענה, כי קיים קו מקווקו כפול שמתריע בפני נת"צ. באשר לטענת הנאשמת שלצד תמרור 503 יש חובה להציב גם תמרור 501 טענה כי מדובר בטעות בהבנת החוק.
2. הנאשמת בסיכומיה טענה כי לפני הצומת שחצתה אין תמרור מסוג 501 וככל שיש תמרור כאמור, לא עלה בידי התביעה להוכיח את קיומו. עוד טענה, כי צומת מבטל תמרור ולכן גם אם יש תמרור הרי הוא בטל. עוד טענה, שלא כל דרך המסומנת בצהוב אסורה בכל שעה של היום ולכל כלי הרכב וכי ללא תמרור 501 לא יודעים מה מותר ומה אסור.

דיון והכרעה

1. כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של שימוש שלא כדין בנת"צ.
2. תחילה יאמר, כי בסרטון אשר הוצג בפני בית המשפט, נראה בבירור רכבה של הנאשמת נוסע על נת"צ בדרך נמיר, חוצה את צומת הרחובות דרך נמיר וז'בוטינסקי וממשיך בנסיעה ישרה בנתיב הימני ביותר ונכנס למקטע נוסף של נת"צ. יצוין, כי בסרטון (וגם בת/1) נראה בבירור חץ צהוב על גבי הכביש והנת"צ מסומן בקו ניתוב המיוחד לנת"צ (תמרור 503).
3. כמו כן, אני מוצאת את עדותו של הפקח מהימנה, קוהרנטית והגיונית. כאמור, הפקח העיד באופן ברור, בהסתמך על הסרטון, כי רכבה של הנאשמת נוסע לפני הצומת על נת"צ, נראה חולף על פני הצומת ונראה אחרי הצומת נוסע על נת"צ (פרוטוקול, ע' 3, ש' 22 – 23). עוד העיד הפקח, כי לאורך כל הקטע של דרך נמיר יש תמרורים של תחבורה ציבורית, שמיועד לתחבורה ציבורית וכי גם מוצבים תמרורים בדבר קיומן של מצלמות (שם, ע' 3, ש' 24 – ע' 4, ש' 1 – 2). ואציין, כי הפקח העיד כי הוא מכיר היטב את השטח ואת דרך נמיר והצמתים הרלבנטיים.

עוד אציין, כי חקירתו הנגדית של הפקח לא גרעה ממהימנות עדותו, שכן הוא שב וחזר על דבריו לפיהם "יש תמרורים לאורך הדרך גם במקטע לפני ז'בוטינסקי" (שם, ע' 5, ש' 13).

1. יודגש, כי הנאשמת עצמה אישרה, כפי שעולה מן העדויות, כי נסעה בנתיב הימני ביותר בדרך נמיר וחצתה את הצומת של דרך נמיר וז'בוטינסקי תוך שהיא ממשיכה לנסוע בנתיב הימני (שם ע' 8, ש' 29 – 33). כן אישרה, כי ניתן להבחין בחץ הצהוב המסומן על הכביש בת/1 כמו גם בקו המקווקו הצהוב המסמן את הנתיב (שם, ע' 9, ש' 1 – 6).

משמעות הדבר היא, כי הנאשמת עצמה הודתה שנסעה על נת"צ ואף חצתה את הצומת, דהיינו עברה ממקטע אחד של נת"צ למקטע שני של נת"צ וזאת חלף האפשרות לפנות ימינה לז'בוטינסקי ובכך לצאת מהנת"צ. ובעניין זה אציין, כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה ואין צורך להוכיח כוונה או רשלנות מצד הנאשמת. משרצתה הנאשמת, כעולה מדבריה בדיון ההקראה מיום 22.2.21, לפנות ימינה לארלוזרוב, לא היתה רשאית לנסוע על הנת"צ לכל אורך המקטע ועוד לפני הפנייה ימינה לז'בוטינסקי (עפמ"ק 31453-08-18 חזן נ' עיריית תל אביב (12.11.28)).

1. הנאשמת ניסתה להיאחז בטענה, כי אין די בחצים המסומנים על הכביש (תמרור 503) וכי אין הוכחה לקיומו של תמרור 501 בדרך נמיר לפני צומת ז'בוטינסקי. עם זאת, נוכח עדות הפקח כי לאורך כל דרך נמיר יש תמרורים בדבר נת"צ טענה, כי ב"צומת" שלפני ז'בוטינסקי [הכוונה למפגש הרחובות יהודה גור ודרך נמיר – מ.ה] לא מוצב תמרור 501 בדבר נת"צ ולכן "צומת" זה, מבטל תמרור שקדם לו, אם ישנו.
2. מצאתי לדחות את הטענה האמורה על כל חלקיה.
3. ראשית, מעדות הפקח, האמינה בעיני, לכל אורכה של דרך נמיר מוצבים תמרורים בדבר קיומו של נת"צ.
4. שנית, אני סבורה, כי מפגש הרחובות יהודה גור ודרך נמיר הנמצא לפני ז'בוטינסקי אינו מהווה צומת כהגדרתו בתקנות התעבורה. המונח "צומת" מוגדר כך –

"צומת - השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה".

הגדרה זו מלמדת, כי "צומת" מחייב מפגש בין כבישים. דא-עקא, מהתמונה שהוגשה על ידי הנאשמת (נ/2(ב)) עולה, כי המפגש המתחייב מן ההגדרה של "צומת" חסום על ידי עמודים המונעים מעבר כלי רכב. מפגש הרחובות הנראה בתמונה אינו מתיישב עם פרשנותו התכליתית של המונח "צומת" ולכן, אני קובעת כי אין מדובר ב"צומת" אלא לכל היותר במפגש רחובות שנועד למעבר הולכי רגל.

ומשקבעתי, כי מפגש הרחובות יהודה גור ודרך נמיר אינה "צומת" נשמטת ממילא הקרקע גם תחת טענת הנאשמת, כי מדובר ב"צומת" המבטל את התמרורים המוצבים לכל אורך דרך נמיר.

1. שלישית, לעניין הטענה, כי אין די בתמרור 503, אבקש לפנות להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים) תשע"א-2010 (להלן – "הודעת התעבורה") בה נקבע לעניין תמרור זה כך –

"קו קטעים כפול משולב עם מעוינים בצבע צהוב. הנסיעה בנתיב מותרת לרכב על פי המצוין בקטע שסומן בתמרור 501 או רכב הפונה על פי סימון 514. לא הוצב תמרור 501 הנסיעה בנתיב מותרת לרכב ציבורי בקווי שירות בלבד. עצירה או חניית כלי רכב בנתיב אסורים, אלא אם צוין אחרת" [ההדגשה לי – מ.ה].

הגדרה זהה מצויה גם בתקנות והנחיות להצבת תמרורים 2020 (להלן – "ההנחיות") לעניין תמרור 503 וכוללת אף היא את התוספת לפיה "לא הוצב תמרור 501 הנסיעה בנתיב מותרת לרכב ציבורי בקווי שירות בלבד".

ואמנם, צמד המילים "לא הוצב" מלמדנו כי אין חובה להתקין תמרור 501 לצד תמרור 503 וזאת בניגוד לטענת הנאשמת.

עוד אציין, כי באשר למשמעות תמרור 501 נקבע בהנחיות –

"תחילתו וקצהו של נתיב, כביש ... שהוקצו לשימוש בלעדי של התחבורה הציבורית, עם או בלי היתרי כניסה גם לרכב מסוים אחר - ע"פ המפורט בו ...".

ובאשר למשמעות תמרור 503 נקבע בהנחיות –

"מתווה ומגדיר נתיב/ים לשימוש בלעדי של תחבורה ציבורית ואחרים, כפי שהוגדרו בתמרור 501, או רכב הפונה בצומת הקרוב, בהתאמה לחיצים בסימון 514 ובמתכונת כפי שנבנו ... הסימון לבדו, ללא תמרור 501, מתיר נסיעה לרכב ציבורי בקווי שירות בלבד"[ההדגשה שלי – מ.ה].

צא ולמד: אין מקור נורמטיבי המחייב הצבתו של תמרור 501 לצד תמרור 503. תמרור 503 הוא המתווה ומגדיר את הנתיב כנתיב נסיעה לשימוש בלעדי של תחבורה ציבורית ובהעדר תמרור 501 מותרת הנסיעה בנתיב התחבורה הציבורית לרכב ציבורי בקווי שירות בלבד, וללא כל חריגים.

בהינתן שאין מחלוקת, כי רכבה של הנאשמת הינו רכב פרטי ושעל הכביש (כעולה מהסרטון והתמונה בת/1) יש תמרור 503 בדמות חצים צהובים וקו מקווקו, אני קובעת כי הנאשמת לא היתה רשאית לנסוע בנת"צ במקום ובזמן המיוחסים לה בכתב האישום.

ויובהר, משהוצב תמרור 501 אפשר כי יוגדרו בו סייגים בדבר סוגי רכבים נוספים או שעות מסוימות. אולם, אין בהעדרו של תמרור 501 כדי להקים טענה לפיה לא ידוע מה מותר ומה אסור כטענת הנאשמת (פרוטוקול, ע' 11 ש' 25).

1. לסיכום, משעה שקבעתי, כי לכל אורכה של דרך נמיר מוצבים תמרורים בדבר נת"צ, לרבות בכניסה למקטע המתחיל לאחר רחוב ז'בוטינסקי (פרוטוקול, ע' 7, ש' 11) הרי שהנאשמת יכולה היתה ואף צריכה היתה להבחין בתמרור המתריע מפני כניסה לנת"צ. כמו כן, בשלב זה, כפי שניתן לראות בסרטון וכעולה מת/2, יכולה הייתה הנאשמת לפנות ימינה לרחוב ז'בוטינסקי ובכך להימנע מהמשך נסיעה על הנת"צ.
2. לאור כל האמור, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

הכרעת הדין תישלח לצדדים. המזכירות תקבע מועד לטיעונים לעונש.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשפ"א, 06 יוני 2021, בהעדר הצדדים.