לפניי שני ערעורים על שתי החלטות של הלשכה לסיוע משפטי- מחוז צפון, הראשונה מיום 8.9.2020 (להלן: "ההחלטה הראשונה") והשנייה מיום 15.11.2020 (להלן: "ההחלטה השנייה"), בגדרן נדחו בקשות המערער לקבל ייצוג משפטי בשני הליכים שונים מחמת העדר סיכוי משפטי.

רקע

1. המערער בעשור השביעי לחייו, אזרח ארה"ב המתגורר בארץ בשנים האחרונות, ונמצא בהליכים משפטיים ארוכי שנים עם אחיו, אילן רחימי (להלן: "אילן"). הערעור על ההחלטה הראשונה נסוב סביב דחיית בקשתו של המערער לייצוג משפטי בבקשת רשות ערעור שהוא מבקש להגיש לבית המשפט העליון על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בלוד, בגדרו נדחה בהסכמה ערעור שהגיש המערער על פסק דין שניתן נגדו בתביעת לשון הרע שהגיש נגדו אחיו, אילן. הערעור על ההחלטה השנייה נסוב סביב דחיית בקשתו של המערער להעניק לו ייצוג משפטי בתביעה נזיקית שהוא מבקש להגיש נגד אחיו, אילן, ונגד גורמים אחרים.

2. אשר להחלטה הראשונה טען המערער כי שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור שהגיש "איים" לפסוק נגדו הוצאות משפט אם לא יחזור בו מן הערעור וכתוצאה מכך הוא נאלץ להסכים לדחיית הערעור. לטענתו, הוא הסכים לדחיית הערעור בשל "איומיו" של השופט אף שהייתה עילה להתערבות בית המשפט המחוזי וביטול פסק הדין נוכח גילוי ראיות חדשות המלמדות כי אילן זייף מסמכים, עובדה המקימה לו הגנה מפני תביעת לשון הרע.

אשר לתביעה הנזיקית שהוא מבקש להגיש נגד אילן וגורמים אחרים טען המערער, כי אילן זייף בשנת 1984 מסמך (בקשה לרישיון), וחתם עליו בשמו ובשם אחיו הרצל ללא הסכמתו ללא ידיעתו. בשל זיוף מסמך זה נרשם על שמו של המערער נכס שהוא (המערער) כלל לא ידע עליו. בנוסף למסמך זה זייף אילן על פי הנטען שלושה מסמכים שהגיש לעיריית תל אביב יפו בשנת 2010 ו-2012, בהם הוא ביקש לבטל הוראת קבע שנתן האב לתשלום הארנונה עבור אותו נכס. שיגור המכתבים גרם לעצירת התשלומים ששילם האב בגין הנכס שהיה רשום על שם המערער וכתוצאה מכך הצטבר על שמו של המערער חוב ארנונה, שהגיע לסכום של כ- 640,000 ₪. כתוצאה ממעשיו אלה של אילן נאלץ המערער להתמודד עם הליכים משפטיים ארוכים ומייגעים דבר שגרם לו נזקים רבים. בנוסף למעשים שתוארו לעיל טען המערער, כי אילן הגיש נגדו קובלנה פלילית (ק"פ 41077-04-17) שההליכים בה עוכבו לאחר התערבות היועץ המשפטי לממשלה. לטענתו, מדובר בהליך סרק שהגיש אילן נגדו בזדון ועל מנת לגרום לו להסתבך בהליכים פליליים ללא עוול בכפו. הגשת הקובלנה וניהולה גרמו לו, לטענתו, להיקלע למצוקה כלכלית ונפשית. כן טען המערער כי אילן ניצל את מצבו הנפשי והקוגניטיבי של האב וגזל ממנו נכסים רבים בשווי של מיליוני שקלים.

המערער אף העלה טענות נגד עו"ד אפרים קלוג, עו"ד אמיר קרן ועו"ד מרגלית נוח כעורכי דין שטיפלו בעניינו, או שהיו מעורבים בהליכים המשפטיים בינו ובין אחיו. בכל הנוגע לעו"ד אפרים קלוג נטען, כי הוא היה עורך דינו של המערער אשר בדיעבד התגלה כי פעל גם בשירותו של אילן ובניגוד עניינים. לטענתו, עו"ד קלוג סייע לאילן לגזול את כספי האב והיה מעורב בעריכת צוואת האב שלפיה הוריש את הרוב המכריע של העיזבון לאילן אף שידע כי האב דמנטי. נגד עו"ד אמיר קרן טען המערער כי הוא הגיש ביודעין לבית המשפט אשר דן בתיק לשון הרע ראיות שקר הנושאות חתימות מזויפות שהן לא של המערער.

דיון והכרעה

3. לאחר עיון בחומר שלפניי ובהודעות המשיבה בדבר דחיית בקשות המערער לקבלת ייצוג משפטי, מצאתי כי החלטות המשיבה סבירות ואין עילה להתערב בהן.

4. אשר לערעור על ההחלטה הראשונה, עיון בהחלטת הסיוע המשפטי בהקשר זה מלמד, כי סיכויי בקשת רשות הערער שמבקש המערער להגיש להתקבל הוא קלוש, אם בכלל. המערער מבקש לבסס את בקשת רשות הערעור על טענה שלפיה השופט בבית המשפט המחוזי "איים" עליו, ואילץ אותו להסכים לדחיית הערעור בהסכמה אחרת יחויב בתשלום הוצאות גבוהות לטובת אילן. אין בידי לקבל טענות אלו. מלבד טענות בעלמא שהעלה המערער בדבר איומים ולחץ שהופעל עליו במסגרת שמיעת הערעור, לא הצביע המערער על אינדיקציה כלשהי התומכת בדבריו. נקודת המוצא היא כי השופט שישב בערעור (יחד עם שני חברי ההרכב), מקבל על עצמו את כללי האתיקה של השופטים ומתנהג באופן ההולם את מעמדו, פעל כלפי המערער ביושר, בהגינות ובהוגנות (רע"א 8164/18 אדלקום בע"מ נ' חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע"מ (12.2.2019)). בהעדר כל אינדיקציה אחרת כאמור, לא ניתן לקבל את גרסת המערער שלפיה "סטה" השופט המלומד מעקרונות הצדק, "איים" על המערער ואילץ אותו להסכים לדחיית הערעור. המערער זכה לייצוג משפטי באותו הליך, קיבל את יומו בבית המשפט, פרש את מכלול טיעוניו הן בכתב והן בעל-פה דבר שיש בו כדי להטות את הכף נגד גרסתו שלפיה הוא קופח בהליך הערעורי. נוכח האמור, החלטת המשיבה לדחות את בקשת המערער לייצוג בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד, סבירה היא ואין עילה להתערב בה.

5. אשר לערעור על ההחלטה השנייה, בכל הנוגע לטענה בדבר זיוף החתימות על ידי אילן, קבעה המשיבה כי לא עלה בידי המערער להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי את גרסתו ביחס למעשיו הנטענים של אילן ולאפשרות להוכיח את כוונותיו הזדוניות לגרום נזק למערער. בכל הנוגע לטענה בדבר זיוף הבקשה לרישיון משנת 1984, קבעה המשיבה כי לא הוצגו די ראיות או אינדיקציות הקושרות את אילן למסמך ובפרט לזיוף שלו. בהקשר זה נקבע, כי המערער בעצמו טען כי מי שרשם את הנכס על שמו היה אביו מאז שהיה המערער בן 10, דבר שסותר את הגרסה שלפיה זיוף החתימה על בקשת הרישיון על ידי אילן הוא זה שגרם לכך שהנכס יירשם על שם המערער וכתוצאה מכך נזקף לחובתו חוב ארנונה בסכום עתק. נקבע, כי גם אם לא חתם המערער מעולם על הבקשה לרישיון כטענתו, אין בכך כדי להקים תשתית עובדתית שמייחסת לאילן טענות זיוף ומרמה.

בכל הנוגע לטענות המערער בדבר זיוף המסמכים מהשנים 2010-2012 נקבע, כי חרף העובדה שאילן הוא זה אשר חתם על המסמכים מיום 25.4.2010, 29.5.2012 ומיום 24.6.2012 ולא האב, מחומר הראיות ניתן ללמוד כי החתימות נעשו על דעתו של האב ומתוך הרשאה לאילן לחתום במקומו. המשיבה אף דחתה את גרסת המערער בדבר היותו של האב דמנטי במועד החתימה הראשונה (25.4.2010), וקבעה כי המערער לא הציג חוות דעת רפואית או ראיה אחרת כלשהי שיש בה כדי להעיד על היות האב דמנטי במועד החתימה. המשיבה אף התייחסה לעובדה שלפיה ערך האב צוואה וחתם על ייפוי כוח בפני נוטריון חיים הירשמן מיום 18.4.2012 (קרי לפני מועד חתימת המסמכים ב-2012) שעל פיו הוסמך אילן לטפל בכל נכסי האב, לייצג אותו בפני גורמים שונים ולחתום על מסמכים בשמו. בהקשר זה נקבע, כי בצוואה שנערכה באותו יום מופיעות חתימותיהם של עו"ד חיים הירשמן ואפרים קלוג כמי שמתרשמים כי האב במצב קוגניטיבי המאפשר לו לחתום על המסמכים וכי חתם מרצונו הטוב ללא כל השפעה או לחץ. עובדות אלה מחזקות את הסברה שמצבו הבריאותי של האב היה תקין נכון למועד החתימה על המסמכים במאי ויוני 2012, ומכרסמות בטיעון המערער כי באותו מועד היה האב במצב דמנטי מתקדם.

6. קביעות המשיבה כמפורט לעיל מקובלות עליי במלואן ולא מצאתי מקום להתערב בהן. החלטת המשיבה שלפיה לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ברמה הנדרשת להוכחת טענותיו של המערער כמתואר לעיל היא החלטה סבירה ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה כלשהי. המשיבה בחנה את חומר הראיות לעומק, עמדה על כל ראיה וראיה, בחנה את משקלה והאם יש בה כדי לקדם או לפגוע בהוכחת גרסת המערער, והגיעה למסקנה שלפיה אין סיכוי משפטי לתביעת המערער. במסקנה זו אין עילה להתערבות.

7. זאת ועוד, עיון בחומר הראיות מלמד, כי לא עלה בידי המערער להצביע על נזק כלשהו שנגרם לו כתוצאה מחתימת אילן על המסמכים משנת 2010-2012 במקום האב. עיון במסמכים שנחתמו על ידי אילן בנוגע לחוב הארנונה על הנכס באבו כביר מלמד כי חוב הארנונה היה קיים כבר במועד החתימה על המסמך הראשון משנת 2010. עיון בתכתובת שהייתה לאילן עם העירייה מלמד, כי מטרת מכתביו הייתה לשנות את סיווג הייעוד של הנכס מעסקי למגורים במטרה להפחתת החיוב בארנונה. התכתבות זו לא היה בה כדי לגרום נזק כלשהו למערער. הדבר מתחדד ביתר שאת שעה שהמערער הגיע לידי הסכמות עם עיריית תל אביב, שלפיהן החוב סולק במלואו והמערער לא שילם דבר בסופו של יום. העדר קיומו של נזק כאמור תומך בקביעת המשיבה שלפיה אין סיכוי משפטי לתביעה שהמערער מבקש להגיש.

8. טענה נוספת שהעלה המערער, כאמור, נוגעת לעוולת הנגישה המנויה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין. המשיבה דחתה בקשת המערער במישור זה משלא הוכחו יסודות העוולה. הדין עם המשיבה. התביעה בתיק לשון הרע שהגיש אילן נגד המערער היא תביעה אזרחית שאינה מקימה עילת תביעה בהתבסס על עוולת הנגישה. לכך יש להוסיף כי תביעת אילן נגד המערער התקבלה והערעור שהגיש המערער כל פסק הדין בעניין זה נדחה בהסכמה. אין ספק, אם כן, כי לתביעה שמבקש המערער להגיש בעניין זה אין כל סיכוי משפטי. יסודות עוולת הנגישה אף לא מתקיימים בנוגע לקובלנה הפרטית. עיון בקובלנה שהוגשה ובהחלטה המורה על הפסקתה מלמד, כי הקובלנה הוגשה בעילה של לשון הרע, אותה עילה שבגינה הגיש אילן תביעה אזרחית וזכה. יוצא אפוא כי אין עסקינן בהליך נפל או סרק, שמקים למערער עילת תביעה בעוולת הנגישה.

9. בכל הנוגע לטענות המערער בדבר גזילת נכסי האב על ידי אילן, הרי שדין טענותיו במישור זה להידחות ולו מן הטעם שהאב עודנו בחיים, מונה לו אפוטרופוס על רכושו ואין למערער מעמד כלשהו לטעון בדבר גזילת נכסי אביו. כבר משנת 2014 מונתה עו"ד מרגלית נוח כאפוטרופא על רכושו של האב, ביצעה חקירות וקיבלה מאילן בחזרה סכום של 1,000,000 ₪ שלכאורה שייכים לאב. עו"ד נוח אף הוסמכה להמשיך ולחקור בכל הנוגע לנכסיו של האב, ככל שישנו צורך בכך. טענותיו של אילן נגד התנהגותה של האפוטרופא לדין אשר הגיעה להסכם "לא תקין" עם אילן לא הוכחו, לא נתמכו בראיות כלשהן, נטענו בעלמא ולא מצאתי מקום להידרש אליהן. יוצא אפוא, כי לא עומדת למערער טענה כלשהי בדבר גזילת נכסים כאלה ואחרים, ובצדק קבעה המשיבה שאין סיכוי סביר להליך שמבקש המערער להגיש בעניין זה.

10. כאמור, המערער אף הפנה אצבע מאשימה כנגד עורכי הדין אשר טיפלו בענייניו או שהיו מעורבים בהליכים המשפטיים בינו ובין אילן. מתגובת המשיבה עולה כי קיים תיק בלשכת הסיוע המשפטי בטענות שהועלו נגד עו"ד אפרים קלוג שהיה מעורב בעריכת הצוואה (תיק מספר 51666/20), והדבר נמצא בטיפול. המשיבה ציינה בתגובתה כי יהיה קשה להוכיח ברף ההוכחה הדרוש כי עו"ד קלוג עשה יד אחת עם מי מהגורמים ובפרט עם אילן על מנת להרע למערער. מכל מקום, ובלי לקבוע מסמרות בסוגיה, התיק נמצא בטיפולה של המשיבה במסגרת תיק סיוע אחר, ונכון למועד כתיבת שורות אלה לא התקבלה הודעה כלשהי בדבר קיומה של החלטה בתיק האמור. ככל שתהיה החלטה המורה על דחיית בקשתו של המערער לייצוג בתיק זה, תהא פתוחה הדלת בפני המערער להגיש ערעור על אותה החלטה.

11. סוף דבר, שני הערעורים נדחים. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.