בהתאם להחלטות בית המשפט המחוזי בלוד מתאריכים 20/7/21, 8/8/21, למשיב 56 לבקשה זו ניתנה האפשרות לטעון טענותיו ביחס לבקשה נשוא הליך זה. זאת על אף כי בקשה זו הובילה למתן החלטה מסיימת ההליך שניתנה על ידי ביום 21/4/21, לאחר בחינת טענות המשיבים לבקשה שבחרו להתייחס לה, בעוד המשיב לא עשה כן באותה עת על אף שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. בהחלטותיי מתאריכים 9/8/21, 15/8/21 הבהרתי כי טיעון זה יהיה בכתב, כאשר לאחר בחינתו אבחן אם יש צורך אף בדיון במעמד הצדדים; זאת בדומה לאשר נעשה מוקדם יותר ביחס לאלה מהמשיבים שטרחו להגיש טיעוניהם במועד שנקבע לכך.

לאחר בחינה מקיפה של טענות המשיב 56 והמבקשת, סברתי כי ניתן להכריע מחדש בעניין הבקשה נשוא הליך זה, אף ללא צורך לברר את מעט המחלוקות העובדתיות שעולות מטענות אלה, ועל כן אין צורך בדיון במעמד הצדדים. הסיבה לכך הינה שגם אם כל טענותיו העובדתיות של המשיב 56 היו מתקבלות, הרי שלא היה בכך בכדי להעמיד לו כל טיעון משפטי אשר יש בו בכדי לחסום את דרכה של המבקשת מלקבל מחדש את המבוקש על ידה בבקשה זו, היינו צו הריסה ללא הליך פלילי.

תחילה יש לחדד ולהבהיר, שבעוד הבקשה נשוא ההליך מתייחסת למספר רב של עבודות בניה שבוצעו במקרקעין נשוא הבקשה, הרי שהמשיב 56 טוען כנגד הבקשה אך ורק ביחס לשני מבנים- מבנה משמש למגורים (של המשיב 56 ומשפחתו) ששטחו כ-110 מ"ר (סומן בבקשה A1), וסככה בשטח של כ-30 מ"ר (סומנה בבקשה A3). משכך, מלכתחילה אין בדברי המשיב 56 בכדי למנוע מתן צו הריסה ללא הליך פלילי כמבוקש על ידי המבקשת ביחס ליתר עבודות הבניה במקרקעין.

ועתה לטענותיו של המשיב 56 ביחס לאותם שני מבנים.

ראשית ייאמר שלא מצאתי כל טענה וחצי טענה לפיהן המשיב 56 מחזיק בהיתר בניה כלשהו ביחס למי מהמבנים. אמנם נטען כי במקום מבנה היסטורי ששימש למגורי השומר על השטחים החקלאים שבמקרקעין, אך בניגוד לנטען על ידי ב"כ המשיב 56 לפיהם מבנה זה הוא המבנה המשמש למגורי המשיב 56 ומשפחתו, הרי המשיב 56 עצמו בתצהירו הבהיר שמגורים אלה הינם במבנה הצמוד למבנה ההיסטורי. משהמבנים נשוא ענייננו אינם בגדר מבנה היסטורי כאמור, אין מקום לפטור אותם מהיתר נוכח האמור בסעיף 5 לטיעון בכתב של המשיב 56.

יתר על כן, אף אם המשיב 56 היה מתגורר במבנה ההיסטורי, הרי שעדיין לא היה מקום לאותו פטור, שהרי הטיעון המשפטי לפטור שכזה מתבסס על כך שייעוד המבנה לא שונה, בעוד בפועל קיים שוני של ממש בייעוד, שהרי המשיב 56 אינו שומר על אותם שטחים חקלאיים, כך שמגוריו במקום אינם משרתים בשום אופן שטחים אלה.

טענה אחרת בפי המשיב 56 הינה לעצם היזקקותה של המבקשת להליך זה, של בקשה לצו הריסה ללא הליך פלילי, חלף נקיטה בהליך פלילי בעבירות על חוק התכנון והבניה. זאת לאחר שהמבקשת הסתמכה על סעיף 239(א)(5) לחוק התכנון והבניה, שהינו חלופה שבאה לעולם לפני מספר שנים עם תיקון 116 לחוק, ומקנה סמכות לרשות תביעה לבחור בהליך הנוכחי כאשר לא מצאה שההליך הפלילי מתאים לבירור העניין. אומר המשיב 56 בפה מלא, שהוא המבצע של אותן עבירות, ועל כן יש להעמידו לדין פלילי חלף ההליך הנוכחי.

דא עקא שעל פי הפסיקה (למשל בג"ץ 935/89 גנור נ' היועמ"ש אליו הפנתה המבקשת בטיעוניה), האפשרות להתערבותו של בית המשפט בהחלטה של רשות תביעה מלהעמיד לדין פלילי, קל וחומר שלא להעמיד לדין פלילי, הינה מצומצמת ביותר. אדרבא בענייננו, עת לא מדובר במקרה שבו מתלונן בעבירה יוצא כנגד החלטה שלא להגיש כתב אישום כנגד אחר חשוד בביצוע העבירה, אלא במקרה אבסורדי שבו החשוד עצמו מבקש שיוגש כתב אישום כנגדו. נראה לי בלתי הגיוני בעליל שבית המשפט יכפה על רשות תביעה הגשת כתב אישום במקרה שכזה, אך גם בהתעלם מכך, הרי שבחינת טעמיה של המבקשת במקרה שבפניי לא מגלה שנפל בהם פגם של ממש המחייב התערבותו הנדירה של בית המשפט, על דרך מתן הוראה לבכר הליך פלילי על פני ההליך הנוכחי.

טענה נוספת בפי המשיב מתייחס לשאלת קיומו של עניין ציבורי מיוחד במתן צו הריסה ללא הליך פלילי במקרה זה, ביחס לאותם מבנים, באופן שגובר על עניינו האישי של המשיב 56, וכן של בני משפחתו, לגור במקום. אף טענה זו אין בידי לקבל, כך שלטעמי קיים עניין ציבורי שכזה, מכמה טעמים.

טעם ראשון הינו שקיים פער של ממש בין השימוש המתבצע במקום על ידי המשיב 56 לבין ייעוד המקרקעין, שאין חולק שהינו חקלאי. ודוק, ייעוד חקלאי הינו ייעוד מיוחד של מקרקעין, אשר מאפשר החמרה יחסית בענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה המתבצעות על פני מקרקעין שכאלה לעומת סוגי מקרקעין אחרים, והדברים באו לידי ביטוי במספר הוראות בפרק י לחוק, כמו גם בתקנות לעניין קנסות מנהליים שהוצאו מכוחו. המשיב 56 טוען שייעוד חקלאי אינו שולל ייעוד למגורים, אך אמירה זו אינה רלבנטית לאחר שכבר הובהר שמגורי המשיב 56 ומשפחתו במקום לא נועדו לשרת את הייעוד החקלאי של המקרקעין, כך שהמדובר במקרה הנפוץ של מגורים החורגים באופן ניכר מהייעוד החקלאי של המקרקעין, ולא במקרה החריג של מגורים עם זיקה כלשהי לייעוד שכזה.

טעם שני הינו שהמשיב 56 משתמש למגורים במבנים על פני מקרקעין שהינם של פרטים אחרים. אף אם נקבל עובדתית את הטענה שהמשיב 56 שילם כספים למשיב 16 (הרצל נורי) כדי להתגורר במקום, הרי שאותו משיב 16 הינו אחד ממספר רב של בעלים שמהם המשיב 56 היה צריך לקבל רשות לגור במקום. משכך, אף בהינתן הטענה האמורה, הרי שביחס לרוב רובם של הפרטים שהינם בעלי המקרקעין, המשיב הינו זר מבחינה קניינית, ועל כן לגביהם הינו בגדר מבצע עבירות ברכוש הזולת. יתר על כן, המשיב 56 אומר כי כיום אינו בקשר עם המשיב 16, כך שברור שלעת הזו גם ביחסים בין שניהם אין כל זיקה קניינית.

טעם שלישי הינו שהמפגעים התכנונים שנוצרו במקרה זה, אינם ניתנים באופן מעשי להסרה על ידי בעלי המקרקעין, בהיותם של אלה רבים, וככאלה לא מתואמים. אין המדובר רק בטענה של המבקשת, אלא שהדברים עולים, ולו במשתמע, מתגובותיהם של חלק נכבד מהמשיבים שבחרו בזמן המתאים לכך לממש את זכותם להתייחס לבקשה. מעבר לכך, העדר יכולת של בעלי מקרקעין לבצע פעולות שבעלי מקרקעין נוהגים לבצע, אך נוכח היותם רבים, הינה תופעה נפוצה ומוכרת לבתי המשפט בהיבטים שונים, אף כאשר מדובר במספר קטן בהרבה של בעלים במשותף מאשר בענייננו.

נוכח כל האמור, שוכנעתי כי גם ביחס למבנים נשוא פנייתו המאוחרת של המשיב 56 ישנה הצדקה למתן צו הריסה ללא הליך פלילי, שהרי עסקינן בעבודות אסורות, שיש עניין ציבורי מיוחד במתן צו להסרתן, ואין להתערב בהחלטת התביעה המוסמכת שלא להורות על העמדה לדין של מאן דהוא.

על כן ניתן בזאת צו הריסה כמבוקש, כאשר בעניין הנשיאה בהוצאות לביצועו אין שינוי לעומת האמור בהחלטתי מיום 21/4/21. עם זאת, יש מקום לחייב את המשיב 56 בהוצאות המבקשת בשל הקדשת הזמן להיזקקות לטענותיו מאז שב ובא הליך זה בפניי, ואף לבטא את התמשכות ההליך נוכח התנהלותו. בנסיבות העניין, אני מעמיד את ההוצאות על סך 5,000 ₪, שישולמו למבקשת עד ליום 1/1/22.

לצד זאת, כדי לאפשר למשיב 56 ולמשפחתו התארגנות למציאת מקום מגורים חלופי, הרי שביחס לשני המבנים המדוברים (A1, A3), המבקשת לא תפעל לבצע את הצו לפני יום 4/11/21. אין מניעה לבצע את הצו קודם לכן לגבי יתר עבודות הבניה נשוא הבקשה. בנוסף, על אף שנראה כי לפחות בעבר המשיב 56 סירב לכך, עדיין על המבקשת לערב את רשויות הרווחה בטיפול בעניינו.

המזכירות תעביר ההחלטה בהקדם הניתן לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשפ"ב, 04 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.