לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין אי קיומו של תנאי מתלה בהסכם.

תמצית יריעת המחלוקת

בכתב תביעתה, טענה התובעת כי היא רכשה מן הנתבע רכב (להלן: "הרכב"). בד בבד נטען, כי הנתבע פעל כמתווך בעסקה, בינה ולבין בעלת הרכב, שזהותה לא פורטה. מזכרון דברים שצורף לכתב התביעה (להלן: "זכרון הדברים") עולה כי הרכב, שפרטיו צוינו, נמכר לתובעת ע"י הנתבע, בתמורה לסך 7,500 ₪, ביום 9.9.20. עוד צוין כי השניים מתחייבים כי הבעלות תועבר תוך 10 ימים, שאם לא כן סך העסקה יושב ע"י הנתבע לידי התובעת. בכתב התביעה צוין עוד, כי במעמד העסקה ועובר לה, טען הנתבע כי לא ניתן להעביר באותה עת את הבעלות ברכב על שם התובעת, מאחר והרכב "עבר עכשיו טסט".

לטענת התובעת, בחלוף 10 ימים ומשהבעלות לא עברה, החל הנתבע להתחמק ממנה ומשכך נאלצה משך שבועות ארוכים לנסות וליצור עימו, בדר"כ לשווא, קשר פיזי או טלפוני, עד אשר נאלצה לתובעו. הנתבע סירב להשיב את סך העסקה ולא עשה כן עד היום. התובעת המשיכה וציינה כי היא איתרה לבסוף את בעלת הרכב, פנתה עימה לדואר לשם העברת הבעלות אך הדבר לא צלח משום שעל הרכב רשום עיקול. תשובה דומה התקבלה לטענתה בחלוף שבועיים. התובעת אף פנתה למשטרה בתלונה.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אך התייצב לדיון שנקבע. בפתח הדיון הבהיר כי הוא נמנע מלהגיש כתב הגנה משום שאינו יודע כיצד עושים זאת. לאחר שבית המשפט הבהיר לנתבע את כלל האפשרויות והמשמעויות, הבהיר הנתבע כי הוא מעדיף שלא להגיש כתב הגנה, כי אם לטעון את הגנתו בעל פה. בהסכמת התובעת לכך, הדיון התקיים בהתאם.

התובעת העידה באופן דומה למפורט בכתב תביעתה. עוד הוסיפה כי היא חיילת משוחררת וכי מדובר ברכב הראשון אותו רכשה בחייה. התובעת עתרה להשבת סך העסקה ולפיצוי בגין עגמת נפש בשל התנהלותו של הנתבע.

הנתבע העיד, כי הוא פעל כמתווך בין התובעת ולבין אדם הדובר ערבית, שאינו יודע לכתוב בעברית. בשל כך ניאות הנתבע לדבריו לחתום על זכרון הדברים, אשר הצדדים לו הם שלשה: אותו אדם, התובעת והנתבע. עוד ציין כי "לא הגיוני" שסך העסקה יושב לתובעת לאחר שהיא המשיכה להשתמש בו מאז רכישתו. במענה לשאלות בית המשפט אישר הנתבע כי הוא החתום על זכרון הדברים, כמוכר הרכב. בד בבד המשיך וטען כי הוא רק תיווך בעסקה וכי אין עילה לתובעו.

התובעת ציינה כי היא נכונה להשיב את הרכב לחזקת הנתבע וכי היא מסכימה כי הנתבע זכאי לדמי שימוש בו, ככל ותביעתה תתקבל.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ועדויותיהם, ועיינתי בכל הנדרש, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, כאמור להלן.

ראשית יצוין, כי הצדדים לא היטיבו לבאר באופן מיטבי את המסכת העובדתית לאשורה. בדבריהם, ובעיקר מגרסת הנתבע, עלו סתירות ותמיהות. כך למשל, הנתבע טען כי פעל כמתווך ובד בבד כמוכר. עוד טען כי הצדדים לזכרון הדברים היו שלשה בעוד היו הם שניים. התובעת לא העידה איש זולתה. קיימת סתירה באשר לזהות בעל/ת הרכב. לא הוצג כל תיעוד המלמד על קיומו של עיקול וטיבו, ועוד. על אף האמור, די בתשתית שהוכחה כדי להכריע במחלוקת.

התרשמתי כי התובעת צעירה לימים, אשר פעלה בתמימות- מה ולא היטיבה להגן מבעוד מועד על זכויותיה. מצאתי את עדותה הגיונית ומהימנה. את עדות הנתבע מצאתי מתחמקת ובלתי מהימנה. סופם של דברים הוא כי לא רק שלא נשמעה מפי הנתבע הגנה של ממש, אלא שאף נשמעה הודאה משתמעת בכך כי הדין עם התובעת.

בין הצדדים נכרת חוזה על תנאי. על פי זכרון הדברים, שאינו אלא חוזה, הרכב נרכש בכפוף לקיומו של תנאי מתלה, בדמות העברת רישום הבעלות תוך 10 ימים. התנאי לא התקיים עד כה. אני מקבל את עדות התובעת כמהימנה גם בכל הנוגע למאמצים שערכה כדי לרשום את הבעלות ברכב, ללא הצלחה. משלא התקיים התנאי המתלה, בטל החוזה (סע' 27 ו- 29 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לאחר את שקיבל על פי החוזה (סע' 21 לחוק הנ"ל).

לא ברור מדוע לא הבחינה התובעת מבעוד מועד בכך שהרכב מעוקל, שכן שעבוד אמור להיות רשום ברישיון הרכב. עולה חשד שמא הנתבע הטעה את התובעת באשר לתנאי העסקה, אך לא שוכנעתי על יסוד הראיות הקיימות ולאור העמימות העולה מגרסתה, כי החוזה נכרת עקב טעות או הטעיה.

הצדדים זכאים להשבה הדדית על פי דין. על התובעת להשיב לנתבע את הרכב ועל הנתבע להשיב את סך העסקה. ברגיל, זכאי היה הוא להשיב את הסך בקיזוז דמי שימוש ראויים, הואיל והתובעת השתמשה ברכב משך 7 חודשים. עם זאת, לאחר שקיבלתי כמהימנה את טענת התובעת לפיה הנתבע התחמק ממנה עת ארוכה, אני מוצא לקבוע כי הוא חייב בפיצויה בשל כך, בגובה דמי השימוש.

בהתאם להוראת הדין אליה הפניתי, על התובעת להשיב את הרכב לידי הנתבע. במסגרת הליך תביעה קטנה אין בית המשפט רשאי ליתן "צו עשה", אך חזקה על התובעת כי תפעל בהתאם, שאם לא כן תהא חשופה לתביעת הנתבע בהקשר זה, לאחר שישיב לה את סך העסקה.

אשר על כן התביעה מתקבלת בהתאם.

הנתבע ישלם לתובעת סך 7,500 ₪. הסך ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מודגש בזה כי התשלום אינו מותנה בהשבת הרכב לחזקתו בפועל, אם כי חובת הנתבעת על פי דין לפעול כאמור.

ניתן לבקש רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי- מרכז, תוך 15 יום.

המזכירות תיידע.

ניתן היום, ד' אייר תשפ"א, 16 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.