1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 18.5.2019 בתל אביב. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 2,648 ₪ (מתוכו 800 ₪ נזקים כלליים והיתרה הפסדי הפעלת פוליסה; מכאן ניתן ללמוד כי עשויה להיות מוגשת גם תביעת שיבוב של המבטחת, שכן הנזק הכולל הוא למעלה מ-8,000 ₪). לנתבע 1 אופנוע, ואילו לצד ג' מונית.

2. רכב התובע נפגע מאחור (פינה שמאלית-אחורית), בעת שעמד בנתיב השמאלי, רכב ראשון אל מול מופע אור אדום ברמזור. איש אינו מטיל דופי בנהיגתו, והשאלה היא רק מי מיתר בעלי הדין אחראי לנזקיו. הרכב עצמו נפגע, ועל כך אין חולק, מאופנוע הנתבעים שנפל עליו. בעת שיצא התובע מרכבו, האופנוע היה צמוד מאחורי רכבו, סמוך לפינה שנפגעה, ואילו המונית היתה מאחורי רכב התובע, במרחק מסוים (לא ניתן לדעת מתמונות הזירה מה המרחק שבין שתי המכוניות, אולם אף לא תמונה אחת הוצגה בה ניתן לראות את שתיהן). לשמאל הרכב אי תנועה בנוי ועליו גדר.

3. לבד מהפרטים הטכניים האמורים, מספר התובע כי אין לו ידיעה באשר למתרחש מאחוריו, אולם כי לאחר דין ודברים סוער בין הנתבע 1 לצד ג', ניגש אליו צד ג' וניסה לשכנעו כי הפגיעה ברכבו היא קלה ביותר, והציע לו לקבל על אתר סך 200 ₪ ובכך לראות את העניין כמיושב. התובע סיפר כי אינו יודע אם ההצעה היתה בשם צד ג' עצמו, או שמא בשם הנתבע 1, אולם בכל מקרה דחה את ההצעה.

4. הנתבע 1 מספר, כי הגיע בנסיעה מאחורי רכב התובע, מתוך מטרה לעבור לשמאלו (בין הרכב לבין הגדר) ולהגיע לפניו, כדרכם של אופנוענים. אלא, שתוך שהוא מתקרב הגיעה לפתע המונית מהנתיב הימני, וחדרה בחדות בין האופנוע לבין הרכב. על מנת שלא לפגוע בה, נאלץ הנתבע לבצע תמרון ("סלאלום" כלשונו) ולעקוף את רכב צד ג' משמאל, והמהלך צלח, אלא שהאופנוע נעצר ברכב התובע. הוא מספר עוד, כי המונית, שנעצרה בזווית אל תוך הנתיב, הוסעה לאחור ונעמדה במיושר בנתיב השמאלי.

5. צד ג' מספר, כי הגיע כדרכו על הנתיב השמאלי, ונעמד במרחק קצר (כמטר וחצי) מאחורי רכב התובע, שמע צפירות רמות מאחוריו, ולפתע חלף משמאלו, בין המונית לגדר, האופנוע, תוך פגיעה קלה במראת הצד של הרכב, ולאחר מכן איבד את השליטה, ופגע ברכב התובע. צד ג' מכחיש כי הזיז את רכבו לאחר התאונה, וכי הציע לתובע תשלום כלשהו.

6. לאחר ששמעתי את העדויות, ובחנתי את חומר הראיות, אני מעדיף את גרסת הנתבע 1 על פני גרסת צד ג', וזאת בעיקר נוכח הסתירה בין גרסת צד ג' לבין גרסת התובע (לעניין הצעת התשלום) ונוכח אי ההתאמה בין גרסת צד ג' לעניין מקום עמידתו לבין התמונות בהן, כזכור, לא ניתן לראות את הרכב ואת המונית בתמונה יחידה, ומסתבר כי המרחק ביניהם היה גדול בהרבה (ועל כן משתמע כי המונית אכן הוסעה לאחור לאחר התאונה, כטענת הנתבע). גרסת הנתבע גם מתיישבת טוב יותר עם ניסיון החיים, ותואמת התנהלות כביש מקובלת ושכיחה (גם אם לא תקינה) מצד המונית.

7. אלא, שאימוץ גרסת הנתבע אין משמעה שהוא נקי מאחריות. מהירות נסיעתו ותכניתו להשתחל משמאל לרכב התובע נגועים אף הם בהתרשלות, כפי שניתן ללמוד מחוסר יכולתו לבלום את האופנוע מבלי לפגוע ברכב התובע (מכאן, כי מלכתחילה הגיע למקום במהירות גבוהה מדי, שכן את המעבר משמאל לרכב מצופה היה כי יבצע במהירות גלישה הקרובה לעצירה). אין זאת אלא, שמהירותו לא היתה נמוכה מספיק לשם התמודדות עם מאורע לא צפוי (אך לא נדיר).

8. בנסיבות אלה, אני מוצא לנכון לחלק את האחריות בין הנתבע לבין צד ג' בשיעור 75:25 לחובת צד ג', באופן שהנתבע יחויב בפיצוי התובע, ואילו צד ג' יחויב בפיצוי הנתבעת, שולחת ההודעה לצד ג', בשיעור 75% מסכום החיוב.

9. נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לנזקים כלליים, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

10. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,848 ₪, וכן את אגרת התביעה (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), את שכר העדה (כפי שנפסק), ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

11. בד בבד, אני מקבל (חלקית) את ההודעה לצד שלישי, ומחייב את צד ג' לשלם לנתבעת סך השווה ל-75% מכלל הסכומים בהם חויבו הנתבעים כדלעיל (לרבות הוצאות ההליך), וכן את אגרת ההודעה לצד ג' (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), ושכ"ט עו"ד בסך שיועמד, בנסיבות, על 900 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.