1. האם יש כיסוי ביטוחי עפ"י פוליסה לביטוח רכב – אחריות צד ג', כאשר בעלת הרכב הנפגע (התובעת) – שהיא בעצמה נהגה ברכב הפוגע המבוטח אצל הנתבעת, ופגעה ברכב של עצמה (של התובעת)? זו השאלה המשפטית העומדת להכרעה בתיק זה.
2. העובדות בתיק זה הן כדלהלן. התובעת היא בעלת רכב מס' רישוי 60-036-33 (להלן: "הרכב הנפגע"). בנה של התובעת הוא בעל רכב מס' רישוי 66-656-76 (להלן: "הרכב הפוגע"). ביום 4.08.20 עת היו התובעת ובני משפחתה בטיול, נהג בעלה של התובעת ברכב הנפגע ואחריו נסעה התובעת ברכב הפוגע. הרכב הנפגע עצר במעבר חצייה והרכב הפוגע לא הספיק לבלום ופגע מאחורה ברכב הנפגע. עפ"י חוות דעת השמאי הנזק לרכב הנפגע הוערך בסך של 43,211 ₪ והוא הוכרז כאובדן כללי. הרכב הנפגע לא היה מבוטח בביטוח מקיף ולכן התובעת פנתה למבוטחת של רכב בנה בדרישת תשלום פיצוי לפי ביטוח אחריות צד ג'. הנתבעת סירבה לשלם וטענה כי בהתאם לתנאי הפוליסה קיים חריג השולל כיסוי ביטוחי, הואיל והתובעת, שנהגה ברכב הפוגע (הרכב המבוטח) פגעה ברכב שלה, כאמור לעיל. מכאן התביעה שלפניי.
3. נוכח העובדה, כי מדובר בשאלה משפטית, הצדדים ביקשו שלא להעיד לפניי עדים וסיכמו את טענותיהם בכתב. הסיכומים מטעם התובעת הוגשו ביום 25.07.21, וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 15.09.21. לפיכך, פסק דין זה ניתן על סמך כתבי הטענות בלבד.

דיון והכרעה

1. סעיף 15 לפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 קובע חריגים לחבות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, וזאת לשון הסעיף: "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות לענין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם". הפוליסה התקנית היא קוגנטית וניתן להתנות עליה לטובת המבוטח בלבד. בהתאם לכך, גם בסעיף 11 לפוליסת הביטוח (התנאים הכללים) מופיע תוכן דומה לאמור בסעיף 15. נוכח החריג הנ"ל, טענה הנתבעת, כי אין כיסוי לנזק שנגרם לרכוש שבבעלות נהג הרכב המבוטח. לפיכך, אין כיסוי לנזק שנגרם לרכב בבעלות התובעת, שהייתה גם נהגת הרכב המבוטח הפוגע. אך התובעת חלקה על פרשנות זו וטענה כי בהתאם לפסיקה יש לפרש את החריג באופן שאינו חל על המקרה שלפנינו.
2. פרשנותו של סעיף 15 לפוליסה התקנית נדונה בהרחבה על ידי כב' השופט י' עמית בבר"ע (חי) 149/06 חנניה נ' הראל ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "פסק דין חנניה"). כמו כן, כב' השופט י' עמית נדרש פעם נוספת לניתוח סעיף 15 הנ"ל ברע"א 4179/20 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "פסק דין בסט קאר"). ביחס לפרשנותו של סעיף 15 הנ"ל, מציין כב' השופט עמית בפסק דין בסט קאר כי "פירושו של חוזה הביטוח ייעשה בזיקה למטרתו בעיני הצדדים, לסבירות ולהגיון העסקי שבו, מתוך התחשבות בנוהג המקובל, ומתוך חתירה להגשמה יעילה וצודקת של המטרות שההסדר נועד להשיג" (ראו סעיף 21 לפסק הדין והאסמכתאות שם). בעקבות כך, קובע כב' השופט עמית כי: "הציפייה הסבירה של המבוטח הסביר הוא שבקרות תאונה עם רכב אחר, המבוטח יהיה מכוסה בגין נזקי הרכוש גם אם מדובר ברכב של אחד מבני ביתו" (ראו סעיף 21 סיפא לפסק דין בסט קאר). ובהמשך נקבע כי: "סעיף 15 לפוליסה התקנית אינו מחריג מהכיסוי הביטוחי נזקי רכוש שנגרמו עקב תאונה בין רכב המבוטח לבין רכב של אחד מבני ביתו" (ראו סעיף 22 לפסק הדין בסט קאר).
3. אלא שבנסיבות המקרה שלפנינו, מדובר בסיטואציה ייחודית לפיה התובעת הייתה הנהגת של הרכב הפוגע, והיא זו שפגעה ברכבה, כאמור לעיל. סיטואציה דומה נדונה בת"ק (י-ם) 20098-07-17 חדד נ' בסט קאר (פורסם בנבו) ושם נדחתה התביעה. הנתבעת בסיכומיה הסתמכה, בין היתר, על הקביעות שנקבעו בפסק הדין הנ"ל. עם זאת, עמדתי שונה וסבורני כי החריג שבסעיף 15 לפוליסה התקנית אינו חל במקרה שלפנינו. במה דברים אמורים? בפסק דין חנניה, ביחס לסעיף 15 הנ"ל ציין כב' השופט עמית כי: "הרציונל של החריג הוא, שלא להרחיב את תחולתה של הפוליסה על רכוש שמעצם טיבו וטבעו שייך למבוטח או נמצא בפיקוחו או בשליטתו, וראוי לביטוח נפרד. אפשרות אחרת היא, שהסעיף בא להחריג רכוש שהמבוטח מוביל במכוניתו. מכל מקום, אין להרחיב את החריג מעבר לגבולותיו הראויים" (ראו סעיף 4 לפסק הדין חנניה). אומנם ער אני לכך כי הדברים הנ"ל נאמרו באוביטר, אך נוכח העמימות של הסעיף וכלל הפרשנות לפיו מקום בו קיימות מספר אפשרויות פרשנות סבירות, יש לפרש את הטקסט נגד המנסח, אני סבור כי יש לקרוא את הסעיף הנ"ל כמדבר על רכוש ולא על רכב. לכן, רק רכוש (להבדיל מרכב) שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או רכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם , לא יכוסה. אבהיר, כי הכוונה היא לאותו רכוש, כפי צוין בפס"ד חנניה, שמעצם טיבו וטבעו ראוי לביטוח נפרד, כגון מכסחת דשא, מסור חשמלי, סירת מים וכו'. כלומר, אם התובעת פגעה ברכב שבו נהגה במכסחת הדשא שלה, הרי שנזק למכסחת הדשא לא יהיה מכוסה. אך הואיל והתובעת פגעה ברכב שבו נהגה ברכב שבבעלותה, לפי שיטתי, סעיף 15 לפוליסה התקנית אינו מחריג מהכיסוי הביטוחי מקרה כזה. אוסיף גם, כי לעניות דעתי, הפרשנות אותה אימצתי כעת ביחס לסעיף 15 לפוליסה התקנית אינה עומדת בסתירה למה שנאמר בפסק דין בסט קאר.
4. נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את נזקי רכבה של התובעת. עם זאת, באשר לטענת התובעת כי בעקבות התאונה נגרמו לה עוגמת נפש והוצאות, המוערכות בסכום של 4,000 ₪, הרי שטענה זו לא הוכחה ואני דוחה אותה.
5. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,551 ₪ בניכוי השתתפות עצמית של המבוטח. כמו כן, הנתבעת תשלם שכר טרחת עו"ד בסך של 5,329 ₪, והוצאות משפט בסך של 1,300 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
6. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, 22 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.