לפני בקשת הנתבעת למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"; "המל"ל") לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. התובע נפגע ביום 19.1.14 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, כאשר בדרכו חזרה מהעבודה, פגע רכב צד ג' מאחור ברכב בו נהג, בעת שעמד בפקק ונגרמו לו נזקי גוף בעיקר בצוואר ובגב. עקב כאביו פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 9.2.14, במסגרת קופ"ח. התובע עבר סידרה ארוכה ומקיפה של בדיקות וכן בדיקות הדמיה, מהן עלה כי לתובע בלטי דיסק בצוואר ובגב (5/6+ 4/5C ; 4/5 + 3/4L).

2. הועדה קבעה ביום 30.5.21, כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין כאב בצוואר (ס' 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות המל"ל" - נספח א' לבקשה). קביעה זו הינה בבסיס הבקשה שלפני.

טענות הנתבעת

3. הנתבעת טוענת כי הועדה לא היתה מודעת, ובכל מקרה, לא התייחסה למצב קודם רלוונטי; הועדה לא היתה מודעת לתאונת דרכים נוספת שהתובע עבר כ-8 חודשים אחרי התאונה דנן, בגינה דיווח על כאבים בצוואר עם הקרנה ואף הגיש תביעה בגין תאונה זו לביהמ"ש; בנוסף, התובע הסתיר בהצהרותיו בטופס התביעה לנכות ולפני הועדה את מצבו הקודם,כאשר הצהיר כי אין לו עבר רלוונטי, ואת התאונה הנוספת. בנסיבות בהן החומר הרפואי הרלוונטי לא הונח לפני הועדה ולא ניתן משקל כלשהו למצבו הרפואי הקודם של התובע עת הכריעה הועדה בשאלת נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה, הרי שיש בכך כדי להוות טעמים עובדתיים כבדי משקל המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

טענות התובע

5. התובע טוען כי אין כל עילה לקבל את הבקשה. לטענתו, מלוא תיקו הרפואי עמד לפני הועדה שקבעה את נכותו, הוא נבדק על ידי מומחים בכל הועדות שקבעו, כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התאונה לפגיעתו. עוד טען, כי כרטיס רפואי מקצועי שלו עמד לפני הועדה מדרג ראשון, ולכן חזקה שמלוא המידע הרפואי היה לפני הועדה. בנוסף, התאונה השניה קרתה לאחר התאונה דנן, כך שאין לה רלוונטיות לקביעות הועדה בעניינו כאן. הנתבעת לא צירפה כל חומר רפואי לתמיכה בטענתה בדבר קיומו של עבר רפואי המזכה בנכות. משכך, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

6. סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע, כי משנקבעה לתובע נכות על פי דין בשל פגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים, טרם תחילת שלב הבאת הראיות, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה בבית המשפט. עם זאת, מאפשר הסעיף להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את הקביעה על פי דין.

7. הפסיקה נהגה על דרך הכלל בגישה מצמצמת בכל הקשור להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור וזאת מטעמים הנוגעים ליעילות הדיון ומשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים השונים המתנהלים בערכאות ובמוסדות השונים (רע"א 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006)) .

8. הלכה פסוקה היא, כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים ובנסיבות יוצאות דופן כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985); בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה (1985); רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי (2006)).

9. סוגי הטעמים העשויים להצדיק היתר כזה נחלקים לשנים: האחד, טעמים משפטיים, כגון פגם או פסול שנפל בהליך קביעת דרגת הנכות עפ"י הדין; השני, טעמים עובדתיים כבדי משקל (634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 ; א. ריבלין, תאונות דרכים 774 (מהדורה 4, 2011)).

10. בסוג הראשון נכללים מקרים בהם נראה לבית המשפט שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי; בסוג השני, הכוונה למקרים בהם לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה או אחריה ולכן הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, ואשר לו היו לפניה ברי כי היו מביאות לתוצאה שונה ((ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד [פורסם בנבו]; רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ומקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82; רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים [פורסם בנבו] (1994); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי [פורסם בנבו] (2013); בר"ע (ת"א) 1679/04 אליהו נ' לינדן, [פורסם בנבו], רע"א 10044-10-15 נעים ואח' נ' איפראימוב [פורסם בנבו]). כבר נפסק כי במצב דברים זה בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב (פורסם ביום 3.11.15)).

11. עוד נקבע, כי רשימת הטעמים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה וכי כאשר מתעוררים ספקות וסימני שאלה באשר לקביעות הוועדה, הרי שהכף תיטה לבירורם, זאת נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי – בירורה של האמת. כך, כדוגמא נקבע כי חשש שהועדה לא נתנה דעתה לתיעוד רפואי שאפשר שתהא לו השלכה על מסקנותיה יכול שיהווה עילה למתן היתר לסתירת ראיות . כך במקום שבו עולה אי בהירות באשר לתיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה, גם באותם מקרים שבהם צוין שכרטיסו הרפואי של הנפגע עמד בפניה, ניתן לסווגם לגדר המקרים החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור (ת"א (מחוזי – ירושלים ) 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014)). העדר התייחסות של ממש לתיעוד הרפואי הרלבנטי של הנפגע, או כאשר עברו הרפואי של הנפגע אף שהיה משמעותי ובעל משקל, לא נפרס בפני הועדה, או שהוועדה התעלמה ממנו, הדבר יכול אף הוא להוות טעם למתן היתר להביא ראיות לסתור (ת"א (מחוזי ב"ש) 31652-04-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אזיזוב סבטלנה (פורסם ביום 18.10.12)).

12. לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים ועיינתי במסמכים הרפואיים ובדוח של הועדה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

13. הועדה הרפואית ציינה כי לפניה עמדו המסמכים: " בדיקת CT ע"ש מיום 29.4.14; תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 9.2.14; בדיקת תעלה וע"ש צווארי מיום 29.3.15; בדיקת CT ע"ש מיום 24.5.16; MRI תעלה וע"ש צווארי (12/11/16; 22/12/16); בדיקת נוירוכירורג מיום 21.1.21; ערר על נכות מעבודה; נימוקי ערר; חוו"ד פרטית – אורטופדיה מיום 1.4.21" (נספח 1 לפרוטוקול הועדה).

הועדה ציינה, כי התובע מתלונן על "הגבלה בתנועות הצוואר...קושי בסיבובים של הצוואר... גב תחתון כואב בעיקר קושי בהרמת הילדים וישיבה ממושכת". עורך דינו ציין ביקש לאמץ את מסקנות חוו"ד הפרטית וציין כי "MRI מ-2016 הצביע על פריצת דיסק ב- 6-7 C...".

הועדה בדקה את התובע ובממצאים נרשם: "...עמדת לורדוזיס צווארית ומותנית שמורה ללא כיווץ שרירים...טווחי תנועות ע"ש צווארי הפעלת ע"ש צווארי יישור מלא, כיפוף, הטיה לצדדים ותנועה סיבובי מלווה בכאבים בסוף התנועה בולטת בצד שמא. הפעלת ע"ש מותני ללא הגבלה כולל כיפוף, ישור, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית..."

במסקנות נרשם: "ב"כ של הנבדק מסר כי קיימת בעיה שורשית צווארית, הנבדק בעצמו לא מסר תלונה בכיוון זה. בתעודה רפואית מיום 1.4.21, בדיקה נוירולוגית תוארה כתקינה...אין עדות קלינית לפגיעה שורשית, הועדה דוחה מבחינה נוירולוגית. מבחינה אורטופדית הועדה קובעת 5% ...בגין הגבלה מזערית בהפעלת ע"ש הצווארי...לא נותרה נכות הקשורה לתלונותיו בגין הגב התחתון. בזה מקבלת באופן חלקי חוו"ד ד"ר פלאח מאזן, בבדיקה שנערכה ע"י הועדה אין עדות להגבלה כפי שציין בחוו"ד".

באבחנות קבעה הועדה, כי קיים קש"ס בין הכאב בצוואר והכאב בגב התחתון לתאונה.

14. מעיון במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת (נספח ב' לבקשה), עולה כי קיים תיעוד רפואי רלבנטי המעיד על תלונות וממצאים בצווארו של התובע, עובר לתאונה נשוא תביעה זו, ולאחריה, בעקבות תקיפה ות.ד נוספת שעבר, בעקבותיה התלונן על פגיעה בצווארו ובגבו. ביום 29.2.12, התלונן התובע אצל רופא המשפחה על כאבים והגבלות בתנועות הצוואר שהולכים וגוברים והופנה לצילום דימות ולפזיותרפיה. ביום 13.8.14, היה התובע מעורב בת.ד נוספת , בה קיבל מכה מאחורה , והתלונן בקבלתו למיון על כאבי צוואר. בבדיקה נמצאה רגישות בע"ש בעיקר צווארי. ביום 23.1.15 הותקף התובע ונחבל בפנים, חזה וצוואר. בבדיקה בחדר מיון התלונן על כאבי ראש וחזה, התנועה בצוואר אובחנה כתקינה, נמצא "שפשוף בצוואר משמאל".

15. מהחומר הרפואי עולה, כי לתובע עבר רפואי המצביע על כאבים בצווארו ובגבו בגינם הופנה לבדיקות דימות ולפזיותרפיה. אמנם, המדובר בחומר רפואי שאינו סמוך לתאונה אולם הוא מצביע על מצב קודם בעצימות זו או אחרת בצווארו ובגבו, לפני התאונה.

16. לא מצאתי בפרוטוקול הועדה ראיה לכך שעמד לפניה תיק קופ"ח של התובע במלואו, אם בכלל, לרבות ובעיקר המסמכים הנ"ל, הנוגעים גם למצבו לאחר התאונה השניה, 8 חודשים לאחר התאונה דנן בה נפגע בין היתר בצוואר וסבל מהקרנות של כאבי הצוואר ואף הגיש תביעה בגינה לבית משפט, ראיה למשמעות שמייחס התובע עצמו לתאונה זו. ברי כי קביעת הועדה בעניין הקש"ס בין נכותו של התובע לתאונה, היתה בהעדר המסמכים הרלבנטיים הנ"ל העוסקים בפגיעה הצווארית של התובע כתוצאה מהתאונה השניה, וכי יש לעובדה זו השלכה על הנכות הצמיתה שנקבעה לו.

17. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי התובע לא גילה שסבל בעבר מכאבים בצווארו ואת התאונה הנוספת שעבר בה נפגע על פי הנטען, בצווארו ובגבו. הניסיון מלמד שכאשר אדם חושף עבר רלבנטי, יש לכך ביטוי בכתובים ובהתייחסות הועדה הרפואית, גם אם תוך קביעת העדר רלבנטיות. כמו כן, נוכח העובדה שמדובר בדיוק באותו איבר שנפגע, ניתן להניח שאם אכן היתה הוועדה מעיינת באותם מסמכים, היה לכך ביטוי בפרוטוקול הוועדה והיתה התייחסות כלשהי לקיומם, מהיותם רלוונטיים לאיבר שנטען שנפגע בתאונה דנן. נוכח העדר התייחסות כלל וכלל, הכף נוטה לכיוון ההנחה שלא כל החומר הרפואי הרלבנטי של התובע עמד לעיני הועדות, בכללן הועדה לעררים.

18. בנסיבות אלו, קיימת סבירות ברמה גבוהה כי ככל ומלוא התיעוד לגבי עברו הרפואי של התובע היה מונח לפני הועדה לעררים, היה בכך כדי להשליך על קביעת נכותו בעניין זה.

19. סיכומם של דברים שאני מקבל את הבקשה, מתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור וקובע כי בשל הנתונים שהובאו לעיל – קביעת המל"ל נסתרה. הואיל ועסקינן בתביעה לפי חוק הפלת"ד והדרך היחידה להוכיח את מצבו הרפואי של התובע היא על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אני מחליט למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה שיקבע את מצבו הרפואי של התובע בגין הפגיעה בצווארו בעקבות התאונה, ובתאונה שאחריה. בשכרו של המומחה תישא הנתבעת.

החלטה לגבי זהות המומחה שכוללת הוראות למומחה – תינתן בנפרד על ידי הרשם הבכיר א. כרמי.

התיק יועבר לטיפולו של הרשם הבכיר א. כרמי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"ב, 14 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.