א. מבוא וטענות הצדדים

1. תביעה לפיצויים בגין תקיפה.

2. בנו של התובע, מר ליאור אמסלם, מנהל עסק בתחום מיזוג אוויר ואביו, התובע, עובד עמו. השניים באו ביום 1.6.2020 לבניין בו מתגוררת אמו של הנתבע, גב' לוזון, להתקנת מזגן מפוצל עבור השכן הגר מעל דירת גב' לוזון. אגב התקנת מנוע המזגן בקיר החיצוני של הבית פרץ ויכוח בין גב' לוזון לתובע ובנו בנוגע למקום התקנת מנוע המזגן.

3. לטענת התובע, גב' לוזון התנגדה להתקנת המזגן והזעיקה למקום את בנה, הנתבע. הנתבע הגיע למקום והכה את התובע בשני באגרופים בראשו. התובע איבד לרגע את ההכרה, ולאחר מספר דקות התקשר למשטרה. התובע פונה מהמקום באמבולנס לבית חולים.

4. התובע תבע פיצוי בסך 20,342 ש"ח בגין אובדן הכנסה, הוצאות, עזרת צד ג', ונזק לא ממוני.

5. לטענת הנתבע, התובע ובנו התעקשו להתקין את מנוע המזגן על קיר דירת אמו, ומשהתעלמו מהפצרותיה, קיללו והתעמרו בה, הזעיקה אותו. לטענתו, לא תקף את התובע אלא התפתח ביניהם דין ודברים בקשר להתקנת מנוע המזגן על קיר דירת אמו, והתובע הזמין את המשטרה לשווא.

6. הנתבע הכחיש את נזקי התובע וטען שכבר למחרת שחרורו מבית החולים הגיע לעבוד שוב בהתקנת מזגן מעל דירת אמו. לטענתו, הטענה, לפיה התובע סבל מכאבי ראש, חרדות ודכאון לא מוזכרת במסמכים הרפואיים שהגיש.

ב. דיון

7. התובע הסביר בעדותו שאמו של הנתבע התחילה לצעוק שלא יתקינו את המזגן, ולכן אמר לה "את יכולה לקבל התקף לב למה את מתעצבנת", אך היא לא הבינה את דבריו ("היא לא הבינה את מה שאמרתי..."). לטענתו, הנתבע הגיע למקום ומיד היכה אותו. (פרוט' עמ' 1 ש' 14-17).

8. עדות בנו של התובע חיזקה את גרסת אביו, והותירה רושם משכנע. הבן הסביר בפירוט שלא ניתן היה להתקין את מנוע המזגן על קיר דירת השכן ולכן, רצה להתקינו על הקרקע, באזור שטח משותף, ולהניח בלוקים סביב באופן שלא יפריע לגב' לוזון. מר אמסלם (הבן) טען שגב' לוזון "דיברה דיבור אגרסיבי", ושאביו אמר לו כי היא אישה מבוגרת ולא להתעמת איתה, אך היא המשיכה לקלל. הבן אמר שאביו אמר לגב' לוזון להירגע, וכשהנתבע הגיע והתנהג כבריון, הוא אמר לנתבע שאביו אמר לאמו של הנתבע שתירגע כדי שלא תחטוף התקף לב, אך הנתבע הדף את אביו. עוד אמר בעדותו שאביו העדיף לא להרים ידיים, והזמין משטרה תוך שאמר לנתבע "אין בעיה עכשיו אתה תסתבך" (פרוט' עמ' 2 ש' 1-10). הנתבע הוסיף ואמר כי בהיותם שניים, יכלו הוא ואביו להכות את הנתבע בחזרה אך הם העדיפו לא לנקוט באלימות אלא להזמין משטרה.

9. בהודעתו במשטרה מסר מר אמסלם (הבן):

"[גב' לוזון] אמרה שהיא תתקשר לבן שלה שהוא יבוא. בקיצור שמעתי אותה מתקשרת ברמקול שמעתי אותו מתעצבן בטלפון, הוא הגיע למקום הוא קפץ על גדרות ובא מהר לעברנו הוא כנראה היה בסמוך. הוא בא ישר בפוזה מה קרה. אמרתי לו קודם כל תרגע אמרתי לו אנחנו רוצים להתקין מזגן, לא עניין אותו יותר מדי. אמא שלו באה ואמרה שאמרנו שתקבל התקף לב. אז אבא שלי ענה לו שלא אמרנו כזה דבר אלא רק שתשמור על עצמה ואז ללא סיבה התחיל לתת לאבא שלי אגרופים לראש. אבא שלי ואני הדפנו אותו, אמרנו לו שיירגע אנחנו מזמינים משטרה אז הוא נעמד ונרגע. משם הפסיק לדבר. היה לידינו ואז נכנס לבית וסגר את הדלת ועד שהמשטרה הגיעה."

10. בתצהירה טענה גב' לוזון כי התובע קילל אותה ואמר לה "תשתקי, תשתקי יותר טוב, התקף לב תקבלי ותמותי". לאחר שמיעת התובע ובנו ולאחר שעיינתי בהודעות שנמסרו במשטרה, גרסת התובע ובנו מקובלת עלי. התובע לא אמר לגב' לוזון את הדברים הנטענים על ידה, הוא אמר את שאמר מתוך דאגה אליה במיוחד בהיותה אישה מבוגרת והיא, כפי שהעידו התובע ובנו, שהייתה נסערת, לא הבינה את שנאמר, הבינה את שהיה נוח לה להבין ועיוותה את דברי התובע.

11. תצהירה של גב' מהרי ציצית, אשר גרה בסמוך, הוגש מטעם הנתבע. בתצהירה טענה כי היא מתגוררת בבניין ממול, כ- 3-4 מטרים מהבניין של גב' לוזון, ובזמן האירוע תלתה כביסה. לטענתה, ראתה את גב' לוזון מדברת בטלפון בצורה נסערת, וכשהנתבע הגיע למקום שמעה חלק מהשיחה בינו לבין מתקיני המזגנים. לטענתה, שמעה שמתקין המזגן אמר שלא קילל את גב' לוזון, ושהמתקין המבוגר (הכוונה לתובע) אמר לנתבע "אני אסבך אותך, אני חולה לב, יש לי סכרת, אני אסבך אותך". לטענתה, הרימו את הקול אך לא הרימו יד אחד על השני. לטענתה, לאחר שהנתבע עזב את המקום ראתה שהתובע ישב, דיבר בטלפון, שתה מים ועישן.

12. אמנם גב' מהרי טענה שלא הייתה אלימות גופנית. עם זאת, יש בתצהירה משום חיזוק לגרסת התובע. היא לא טענה שהתובע קילל את גב' לוזון, וכן טענה כי היא שמעה שנאמר על ידי אחד ממתקיני המזגנים כי הוא לא קילל את גב' לוזון.

13. בהודעת הנתבע במשטרה הוא טען שהגיע למקום משום שאמו אמרה לו שהתובע מקלל ומאיים עליה, והיא אישה מבוגרת, חולה וניצולת שואה. עוד טען בהודעתו במשטרה שעזב את המקום לפני הגעת המשטרה, כי היה צריך ללכת עם אשתו לניתוח, ואמר לאמו לסגור את התריס והדלת. בעדותו אמר שעזב את המקום לאחר הגעת המשטרה, ושמע את השוטרת שואלת את התובע אם הוא בסכנה. (פרוט' עמ' 2 ש' 15-17).

14. גם העובדה, לפיה הנתבע נחפז לעזוב את המקום למרות שידע שהוזמנה למקום משטרה, פועלת לחובתו. לא סביר בנסיבות הנטענות על ידי הנתבע כי הוא ימהר לעזוב את המקום, לא יוודא שאמו אינה מאוימת, ולא ימתין למשטרה וינסה יפריך את גרסת השווא שלטענתו סיפר התובע למשטרה. במילים אחרות: לא סביר שהנתבע אשר טען שהתובע איים על אמו והזמין משטרה לשווא, יעזוב את המקום ללא הגנה לאמו ועל שמו. מסתבר יותר שהנתבע עזב את המקום משום שהעדיף לא לפגוש את השוטרים לאור מעשיו. נסיבות אלה תומכות בגרסת התובע, לפיה הנתבע תקף את התובע, לאחר מכן התובע אמר לנתבע שהוא יסתבך עם הגעת המשטרה. כמו כן, גרסת הנתבע ועדת הראיה, לפיה התובע אמר לנתבע "שיסבך אותו", גם היא עיוות של הדברים שנאמרו.

15. גרסת התובע, לפיה הנתבע תקף אותו נתמכת גם בעצם זימון המשטרה על ידי התובע למקום, פינוי התובע מהמקום באמבולנס לבית חולים, והסיכום הרפואי בשחרור מבית החולים, בו נכתב שהתובע קיבל טיפול רפואי לאחר שמסר שקיבל אגרופים בראש, והתלונן על סחרחורת וחולשה. הנתבע טען כי הוא לא תקף את התובע כלל וכלל וכל שהוא עשה היה לבקש מהתובע ובנו להתקין את המזגן על קיר דירת השכן. (סעיף 4 לכתב ההגנה). בהודעתו במשטרה טען כי התובע הזמין משטרה לאחר שאמר לתובע "אתה לא יכול לדבר ככה לאשה מבוגרת". לא סביר שכל המתואר ארע רק בגלל שהנתבע דיבר עם התובע.

16. סיכומו של דבר, תוך שאני מעדיפה את עדויות התובע ובנו, אותן מצאתי כנות ומהימנות, אני קובעת כי הנתבע תקף את התובע במכות אגרוף בראשו.

17. באשר לנזק, התובע ביקר בחדר מיון. בהמשך ביקר את רופאת המשפחה שני ביקורים וביקר רופאה מומחית בתחום נוירולוגיה. על פי התיעוד הרפואי, אושרו לתובע 21 ימי מחלה.

18. ביחס לטענתו בדבר אובדן הכנסה, התובע הסתמך על דוח רווח והפסד לשנים 2019 ו- 2020. המסמך מצביע על ירידת הכנסות בשיעור של כ- 50%, אך התיעוד הרפואי, כמו גם מספר ימי המחלה שאושרו לתובע, לא מבססים קשר סיבתי בין צניחת מהותית זו בהכנסות לאירוע שעבר התובע.

19. לתובע נגרמו הוצאות בגין הטיפול הרפואי (צורפו קבלות בסך של כ- 250 ש"ח בגין פינוי באמבולנס וביקורי רופאים).

20. בנסיבות אלה, עיקר הפיצוי לו זכאי התובע הוא עבור כאב וסבל בגין התקיפה הגופנית שחווה, אשר יועמד בדרך של אומדן על הסך של 6,000 ש"ח. בנוסף ייפסקו לתובע בדרך של אומדן 1,000 ש"ח עבור הפסדי שכר ו- 750 ש"ח עבור הוצאות (לרבות אגרת בית המשפט). סך כל הפיצוי 7,750 ש"ח.

21. בהתאם, הנתבע ישלם לתובע, בתוך 30 יום, את הסך של 7,750 ש"ח.

22. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.