לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 21.02.21.

המבקש, באמצעות בא כוחו, טוען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון, וידע על אודות שפיטתו בהיעדר עם הנפקת "תדפיס ניקוד לנהג" בסוף חודש אפריל 2022.

המשיבה, בתגובתה, ביקשה לדחות את הבקשה, וזאת לנוכח העובדה כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הנקוב בדין להגשתה.

דיון והכרעה:

מושכלות היסוד הן כי חזקת המסירה שבתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשמ"ד-1974 מתגבשת בחלוף 15 ימים ממועד משלוח הזמנה לדיון בדואר רשום.

מכאן, כי חזקת המסירה שלעיל מתגבשת עם משלוח הזימון לכתובתו המעודכנת של המבקש בדואר רשום ולא עם קבלתו ע"י המבקש.

אין חולק, כי חזקה זו ניתנת לסתירה והנטל מוטל על כתפי המבקש לסתורה. על המבקש להוכיח, בין היתר, כי אי-קבלת הדואר הרשום אינה מסיבות התלויות בו ואינה נובעת מהמנעותו לקבלו.

המבקש טוען כי זהות החתום על אישור המסירה, הנוקב במועד הדיון והסרוק לתיק בית המשפט, אינה ידועה לו. לעניין זה יצוין כי על גבי אישור המסירה נרשם שמו של השומר בבניין – "דביר השומר".

כבר עתה יודגש כי גם פסק הדין שניתן בהיעדר, ואשר בגינו הוגשה בקשה זו, נמסר אף הוא לשומר אחר בבניין, ונרשם על גבי אישור המסירה – "שלומי השומר" ובכתב יד הוסף כי המדובר בשומר בבניין.

מן האמור לעיל עולה, ומכל מקום – לא נטען אחרת, כי בבניין בו מתגורר המבקש נמצאים שומרים שנראה כי הם מוסמכים לקבל את דברי הדואר של הדיירים.

אם לא די בכך, נקבע כי אין צורך כי דבר הדואר יימסר למבוגר המתגורר עם המבקש אלא כי "מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין" (ראה בעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח', שם סעיף 35).

לציין כי בענייננו, הזימון לדיון בו נשפט המבקש בהיעדר וכן פסק הדין נמסרו בכתובתו הרשומה של המבקש לאדם העונה על הגדרת המונח בפסיקה, ולא מדובר באדם שהזדמן למקום באופן מקרי.

לפיכך- לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה ולכן לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. בנוסף- לא הובא כל נימוק בבקשה המעלה חשש לעיוות דין שיכול וייגרם במידה ופסק הדין יוותר על כנו.

לנוכח האמור לעיל- הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי ישולם עד ולא יאוחר מיום 01.09.22.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.