התובעת שכנגד, רמ"י ביקשה ליתן פסק דין בתביעה שכנגד מטעמה, בהתאם לתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המסמיכה את בית המשפט בקדם המשפט "לתת פסק דין אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל".

כמפורט בהרחבה בפסק דין החלקי מיום 20.2.2022, במסגרת ההליך הוגשו תביעה מטעם בני הזוג מימוני, תושבי מושב זוהר, נגד האגודה ונגד רמ"י ותביעות שכנגד שהגישו האגודה ורמ"י נגד מימוני לסילוק יד. האגודה עתרה גם לפיצוי כספי. תביעתם של מימוני התייחסה הן למגרשים שלטענת מימוני נכללים בחלקה א' שהוקצתה להם בעבר; והן להתחייבות הנטענת מצד האגודה להקצות למימוני מגרש נוסף בהרחבה כפיצוי בגין תכנון ההרחבה על חלקה ב' שלהם. האגודה ורמ"י העלו טענות לדחיית תביעת מימוני על הסף מחמת התיישנות ושיהוי, אי מיצוי ההליך המנהלי ותקיפה עקיפה של החלטה מנהלית. בפסק הדין החלקי נדחה החלק בתביעת מימוני הנוגע לזכויות הנובעות מחלקה א', כך שעילת התביעה של מימוני כלפי רמ"י נדחתה, ונותרו לבירור עילת התביעה בכל הנוגע להתחייבות לפיצוי כלפי האגודה; והתביעות שכנגד לסילוק יד. על פסק הדין החלקי לא הוגש ערעור, והוא חלוט.

בתביעה שכנגד מטעם רמ"י היא עתרה לסילוקם של מימוני מהקרקע שבה הם מחזיקים מעבר לחלקתם, וטענה כדלקמן: מימוני פלשו למקרקעין שבמחלוקת באמצעות נטיעת מטע לימונים החל בשנת 2014 בשטח של כ-8,600 מ"ר בחלקה 2 בגוש 3143. מטע הלימונים מצוי בחלקה ב שלהם לשעבר (כיום מגרשים בהרחבה עלפי תוכנית 5/199/03/6 משנת 1998) ולא בחלקה א שלהם. הפלישה מסכלת את שיווקם של מגרשים 78-76, 92-88, ומביאה לפגיעה באינטרס הציבורי.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד מטעם רמ"י טענו מימוני כדלקמן: למימוני זכות חכירה במשק 41 עוד משנות ה - 70 של המאה הקודמת, והם מחזיקים בשטח כדין. השטח כולל את חלקה א ששטחה הוא מאז ומתמיד 7 דונם. מטע הלימונים ניטע בשטח חלקה א של מימוני.

לטענת רמ"י, בפסק הדין החלקי נקבעו קביעות המקימות השתק פלוגתא בתביעה שכנגד, שלפיהן המקרקעין שבמחלוקת מהווים חלק ממגרשי ההרחבה של המושב, והם לא היו חלק מחלקה א של משק 41. עוד נקבע כי מימוני אינם זכאים להחזיק בהם מרגע ששונה ייעודם. על כן אין למימוני הגנה מספקת בתביעה שכנגד.

לעומת זאת לטענת מימוני, אין בפסק הדין החלקי אלא הכרעה בטענת ההתיישנות, אשר היא בבחינת מגן ולא חרב, ויש לאפשר להם את יומם, ולהימנע מסעד קיצוני של מתן פסק דין עוד טרם שהוגשו הראיות.

הוחלט להיעתר לבקשת רמ"י ולקבל את התביעה שכנגד מטעם רמ"י ולהורות על סילוק ידם של מימוני –

טענת ההגנה של מימוני נגד התביעה לסילוק יד היא כי הקרקע שבמחלוקת הינה קרקע בחלקה א שהוקצתה להם, וכי הם מחזיקים בה כדין מאז. הפלוגתא הקיימת אפוא בין הצדדים היא האם השטח שבמחלוקת הוא חלק מחלקה א של משק 41 שהוקצתה למימוני.

בפסק הדין החלקי נקבע, כי מימוני נעדרי זכות בשטח שבו נטעו את מטע הלימונים, וזאת, במנותק מהתיישנותה של עילת התביעה של מימוני. כך, נקבע כי טענת מימוני לזכויות בחלקה א אינן עולות בקנה אחד עם התוכניות הקיימות. תוכנית 199/03/6 משנת 1986 חילקה את החלקות מחדש וקבעה גודל אחיד לכל חלקות א' במושב של 2.5 דונם. ככל שיש למימוני עילת תביעה הנוגעת לגריעת זכויותיהם בחלקה א המקורית, המסלול איננו בהליך זה, ומכל מקום עילתם התיישנה. תוכנית 5/199/03/6 משנת 1998 התבססה על גבולות החלקות הללו, ושינתה את ייעודן של חלקות ב מחקלאות למגורים, לרבות שטח חלקה ב שבעורף נחלתם של מימוני.

כן נקבע, כי השטח שבמחלוקת אינו נמצא בחלקה א' של משק 41, וזאת על פי התוכניות הקיימות התקפות; וכי כל עוד חלקה ב' הייתה מיועדת לחקלאות, מימוני היו רשאים לעבד אותה, אולם לאחר שינוי הייעוד למגורים, השימוש בהם הוא בניגוד לייעודם התכנוני.

אם כן, בהתאם לתקנה 63(ב)(16) ותכליתה – ניהול יעיל של ההליך תוך איזון ראוי בין זכויות הצדדים – די בכתבי הטענות ובפסק הדין החלקי שניתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, כדי לקבוע, כי יש יסוד מספק לתביעה שכנגד, כי כתב ההגנה שכנגד אינו מגלה הגנה, וכי על כן, יש לקבל את התביעה שכנגד מטעם רמ"י אף בטרם שמיעת הראיות.

אשר על כן, מתקבלת התביעה שכנגד ובית המשפט מורה בזה, על פינוי וסילוק ידם של מימוני או מי מטעמם, לרבות כל הנטוע או המחובר חיבור של קבע או כל דבר אחר מחלקה ב. מימוני ישאו בכל עלויות הפינוי.

עם זאת אין להיעתר לדרישת רמ"י להוסיף ולקבוע כי אין לפסוק פיצוי בגין השקעות שביצעו מימוני בקרקע. בעניין זה לא נקבעה קביעה פוזיטיבית בפסק הדין החלקי. מימוני כלל לא הגישו תביעה לפיצוי, ועניין הפיצוי בגין ההשקעות, להבדיל מפיצוי בגין גריעת הזכויות או שינוי הייעוד, לא נכלל בפלוגתאות שבין הצדדים.

מימוני יישאו בהוצאות רמ"י בגין התביעה שכנגד, בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ג, 30 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.