1. התביעה שלפניי היא תביעת שיבוב, שעניינה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.12.18.
2. לטענת התובעת, במועד האמור, בעוד רכב מבוטחה היה במצב עצירה בפקק תנועה, בנתיב נסיעתו, ביצע נהג רכב הנתבעת פניית פרסה, נסע לאחור, פגע ברכב מבוטחה בחלקו השמאלי-האחורי וגרם לו את הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה.
3. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת להיעדר מעורבות בתאונה וכן הכחישה את הנזקים הנטענים. ואולם, במועד הדיון, הגיש ב"כ הנתבעת טופס הודעה ובו גרסה על אופן התרחשות התאונה, וכן העיד הנהג מטעמה. ב"כ הנתבעת מסר, כי אין לנתבעת קשר עם מבוטחה.
4. בדיון נשמעו עדויות הנהגים;
5. נהג התובעת, סיפר בעדותו, כי בעוד רכבו במצב עצירה בפקק תנועה לפניה ימינה, רכב הנתבעת שהיה מאחוריו, ביצע פניית פרסה, נסע לאחור ופגע ברכבו, בחלקו השמאלי האחורי. לדברי העד, הבחין ברכב הנתבעת, לראשונה, לאחר ששמע את הפגיעה ברכבו, או אז ראה את רכב הנתבעת כשהוא במנח אלכסוני, עם חזיתו לכיוון הנסיעה הנגדי, כשחלקו האחורי צמוד לפינה שמאלית-אחורית של רכב התובעת.
6. נהג הנתבעת מסר בעדותו, כי עמד בנתיב, ואז החליט להסתובב ולנסוע לכיוון הנגדי, ולכן החל בביצוע פרסה. בעת שרכבו במצב מאונך לנתיב הנגדי, נהג רכב התובעת, שהיה מאחוריו הבחין בו ועצר. או אז, בזמן שהוא מתמרן, החל רכב התובעת בנסיעה ופגע בו, תוך שהוא מנסה "לחטוף לו את הפרסה". לשאלת בית המשפט, השיב נהג הנתבעת כי התאונה התרחשה בזמן שבו היה בנסיעה לאחור, תוך כדי ביצוע פרסה. בחקירתו הנגדית, לשאלות ב"כ התובעת, השיב נהג הנתבעת כי דיווח על התאונה לחברת הביטוח רק מספר חודשים לאחר שהתרחשה, "כי המנהל צי רכב שלנו עצלן".

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בראיות שהובאו לפניי ושמעתי את העדויות, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל, ואלו נימוקיי;
2. עסקינן במקרה של גרסה כנגד גרסה ומשכך על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
3. בחינה כאמור מלמדת, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה;
4. גרסתו של נהג התובעת לתאונה הינה סדורה ועולה בקנה אחד עם הדיווח שמסר לחברת הביטוח, ביום בו התרחשה התאונה. עפ"י טופס ההודעה שצורף לכתב התביעה, הדיווח נמסר ביום 13.12.18, ולפיו "רכב צ"ג בזמן נסיעה לאחור פגע ברכב מבוטחנו".
5. ערה אני לכך, כי בטופס ההודעה לא נמסרו כל נסיבות התאונה, כפי שנמסרו בעדותו של הנהג בבית המשפט, אך הדברים שהודעו בסמיכות לתאונה בהחלט עולים בקנה אחד עם העדות. כמו כן, לא נעלמה מעיני העובדה שנהג התובעת העיד כי הבחין ברכב הנתבעת, לראשונה, ברגע הפגיעה, ויחד עם זאת, הוא תיאר באופן ברור את מיקום רכב הנתבעת, ביחס לרכב התובעת, מיד לאחר שחש במכה – באלכסון, בנתיב הנגדי, כאשר חלקו האחורי צמוד לפינה שמאלית-אחורית של רכב התובעת.
6. יתרה מכך, נהג הנתבעת בעדותו, אישר – הלכה למעשה - את גרסת נהג התובעת, שכן גם מדבריו עולה כי התאונה התרחשה בעת שיצא מנתיב נסיעתו אל הנתיב הנגדי והחל לבצע פניית פרסה, וכי הפגיעה אירעה בעת שביצע נסיעה לאחור, תוך ביצוע אותה פניית פרסה.
7. זאת ועוד, מוקד הנזק ברכב התובעת -מוקד שמאלי אחורי – מתיישב גם הוא עם תיאור נהג התובעת את התרחשות התאונה.
8. מאידך גיסא, גרסת הנתבעת היא גרסה כבושה; כאמור לעיל, בכתב ההגנה, טענה הנתבעת להיעדר מעורבות בתאונה (ר' סעיף 4 לכתב ההגנה). גם במכתב הדחיה ששלחה הנתבעת לתובעת ביום 14.05.19, נכתב כי התביעה נדחית "בגין ספק בנסיבות האירוע".
9. חרף זאת, מטופס ההודעה שהוגש במועד הדיון ע"י ב"כ הנתבעת, עולה כי למעשה נמסרה גרסה. גרסה זו היא כבושה, משני טעמים – הראשון, כאמור, העובדה שלא בא זכרה במכתב הדחיה ובכתב ההגנה, והשני – כי מהעולה ממנו עולה כי נמסרה, לכאורה, ביום 20.03.19, היינו כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה. מפי עד הנתבעת, לא נמסר הסבר המניח את הדעת לכבישת העדות. ודוק, עצלנותו של מנהל צי הרכב בחברה, אינו מהווה הצדק לכך.
10. די באמור, בכדי להביא לדחיית גרסת הנתבעת.
11. למעלה מן הצורך, נאמר כי גם אם היה ניתן מלוא המשקל הראייתי לגרסת הנתבעת, הרי שגם על פיה יש לקבוע את אחריותו המלאה של נהג הנתבעת לתאונה; מעדות נהג הנתבעת עולה, כי התאונה התרחשה בעת שהחליט לצאת מנתיב הנסיעה, אל תוך הנתיב הנגדי ולבצע פניית פרסה, וכן עולה כי פגע ברכב התובעת בעת שהיה בנסיעה לאחור, תוך תמרון של אותה פניית פרסה. קצפו של נהג הנתבעת יצא כלפי נהג התובעת, בטענה שנהג התובעת ראה אותו מבצע פרסה, לפניו, ובכל זאת החליט לנסוע קדימה. דא עקא, שדינה של טענה זו שתידחה; ראשית, נהג הנתבעת הוא זה אשר בהתנהלותו ובחוסר זהירותו, ביצע נסיעה לאחור, לרוחב הכביש ופגע ברכב התובעת. שנית, גם מבחינת מיקום הנזק ברכב התובעת סבירה יותר גרסת נהג התובעת, שכן לו הייתה מתרחשת התאונה כפי תיאור נהג הנתבעת, היינו מצפים לראות פגיעה בדופן שמאל של רכב התובעת, ולא בחלקו האחורי השמאלי.
12. אשר על כן, מן הטעמים שפורטו לעיל, אני קובעת כי האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על נהג הנתבעת.
13. ביחס לשאלת הנזק – לאור ראיות התובעת ומשלא הוגשו ראיות לסתור, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח נזקיה.

סוף דבר:

1. מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בגין נזקיה סך 7,178 ₪, בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
2. כן, אני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך של 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
3. הנתבעת תישא בשכר העדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ב, 31 יולי 2022, בהעדר הצדדים.