לפני תביעה בסך 33,800 ₪.

1. התובעת טענה כי למדה שנתיים בחוג לעבודה סוציאלית ובסוף השנה השנייה נזרקה בלי אפשרות להגיש ערעור באופן אכזרי, ועקב כך נגרם לה אובדן כושר השתכרות.
2. התובעת טענה כי במשך שנה וחצי עשתה עבודה מעשית במעלות ונהריה בחינם, שילמה שכר לימוד, נסיעות למכללה, הכל לחינם.
3. התובעת טענה, כי על הנתבעת לפצות אותה בגין שכר לימוד במשך שנתיים בסך 16,870 ₪, נסיעות בסך 4,000 ₪, הן ללימודים והן לעבודה המעשית במעלות ונהריה ושכר עבודה מעשית עם מטופלים בסכום של 14,700 ₪.
4. התובעת טענה בכתב התביעה כי נזקים אלה נגרמו לה עקב אטימות, אכזריות, חוסר רגישות שנגרמה לה בעקבות החלטה של הנתבעת בשבוע האחרון של שנת הלימודים השנייה של לימודי עבודה סוציאלית, עת נאמר לה כי היא מסולקת מהלימודים מאחר והיא "לא מספיק טיפולית".
5. התובעת מלינה נגד ההחלטה לסלק אותה למרות שניתנה לה אפשרות לבדוק את התפקוד שלה יותר לעומק.
6. התובעת טענה כי במקום לערוך ועדת סטטוס בדחיפות, זומנה לוועדה רק אחרי שלושה חודשים, בזבזו את הזמן שלה, שכן נאלצה לטרוח ולהשקיע כל סמסטר ב' בחינם,
7. התובעת טענה, כי הסגל ידע שהיא אמא ל- 7 ילדים קטנים, כי בעלה הוא המפרנס העיקרי וכי לימודי עבודה סוציאלית דרשו נוכחות רבה שלא אפשרה לה לימודים יחד עם עבודה מסודרת.
8. התובעת טענה, כי הנתבעת יכלה להקדים את מועד ועדת הסטטוס, או להפסיק לה באופן זמני עד שיוכרע עניינה ותחת זאת המשיכה להגיע להכשרה המעשית, להיות נוכחת באופן מלא, להגיש דוחות עד הדקה ה- 90 מבלי להפגין רגישות למצב הכלכלי והמשפחתי וכי כבר יש לה תואר ראשון.
9. התובעת טענה כי הנתבעת פעלה עמה בחוסר בהירות וכי עת נקראה כדי לקבל את תוצאות הוועדה, נאמר לה כי באפשרותה להגיש ערעור, אך לא נאמר לי כי עליה לעשות זאת בטווח של שבועיים וכי זה לא כתוב בהחלטת הוועדה ובשום דרך לא נאמר לה כי עליה להזדרז בהגשת הערעור.
10. התובעת הלינה נגד ההחלטה, לא לאפשר לה לגשת לקורס החובה "מסגרת מוסדית וחוקית" של המרצה ורד בן דוד, כי היו לה שני איחורים וחיסורים. 
11. התובעת טענה ,כי מדובר בהתנהלות לא תקינה של המרצה, שכן חודש לפני סיום הקורס היא קיבלה הודעה במייל שהיא נמחקת מהקורס בשל שני האיחורים ושני החיסורים וכשפנתה למרצה  לברר מה לעשות, המרצה ענתה לה "שיהיה בסדר", ולכן המשיכה להגיע לקורס, לצלם חומר למבחן, אולם רק בשיעור האחרון, המרצה פנתה אליה בחדות והודיעה לה כי היא נמחקת מהקורס.
12. התובעת טענה, כי את החלטת ועדת הסטטוס מאריך 21.3.18 ו- 8.8.18, מעולם לא קיבלה, לא שלחו אותה במייל וגם לא ביד, שכן אם היא היתה יודעת שהיא על תנאי, לא בטוח שהיתה רוצה להמשיך לשנה השניה.
13. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי מדובר בתביעה משוללת יסוד, מבלי שהובאו כל העובדות וגם נהלי המועצה להשכלה גבוהה והתקנון המחייב את הסטודנטים אצל הנתבעת , המכללה האקדמית צפת, עליו חתומה התובעת.
14. הנתבעת טענה, כי התובעת התקבלה ללימודי עבודה סוציאלית, לתובעת תואר ראשון במדעי החברה, וכי מתחילת לימודיה עלו התנהגויות שאינן תואמות את ציפיות ונורמות הלמידה בשיעור, כגון איחורים, יציאות וכניסות מהשיעור לצורך מענה טלפוני ולנטילת ידיים, ללא מודעות כי התנהגות זו מפריעה למהלך השיעור.
15. הנתבעת טענה, כי בהכשרה המעשית במחלקה לשירותים חברתיים בטבריה, עלתה התרשמות כי לצד הלב הרחב של התובעת, קיים קושי ניכר עם עמידה בדרישות של הגעה בזמן, הגשת דוחות בזמן, קבלת ביקורת ותגובות לא מווסתות, התקפה /בכי. על כן, הוצע לתובעת לשקול מעבר לתוכנית רגילה וכך היה.
16. הנתבעת טענה, כי נוכח המשך אותו דפוס התנהלות, למרות שיחות חוזרות ונשנות, כישלון בעבודת סוף סמסטר בשיעור יסודות ותיקון, שיבושים בתחילת ההכשרה המעשית, הועלתה לוועדת הסטטוס ב-3/18, אולם התובעת ביקשה הזדמנות נוספת ונקבעה לה ועדת סטטוס נוספת לסיום שנת הלימודים.
17. בוועדת הסטטוס שהתכנסה ב- 8/18 דווח על שיפור משמעותי בהתארגנות של התובעת בלימודים ובהכשרה ובהישגים, אולם עדיין הערכת מורת השיטות היתה כי התובעת זקוקה לגבולות והחזקה ויש לעקוב אחרי התפתחותה, לכן אושר לה מעבר לשנה ב' במעמד "על תנאי" ונקבעה לה ועדת סטטוס נוספת בסוף שנת הלימודים תשע"ט.
18. בשנה זו, שובצה התובעת לכיתות של ד"ר נוימן ושובצה במסגרת טיפול באנשים בעלי צרכים מיוחדים. ב- 1/19 עניינה של התובעת נדון שוב מול הנהלת המכללה, לאור ערעורה על ביטול קורס של ד"ר בן דוד ורד על רקע אי מילוי חובת נוכחות.
19. במסגרת הלימודים והכשרה, עלה כי התובעת אינה עומדת בנדרש וביום 8.5.19 הופנתה לוועדת סטטוס טרם המועד שנקבע במקור, לאור צבר קשיים בתפקודה והתלבטות שלא הגיעה לידי הכרעה, ביחס ליכולתה לעמוד בדרישות סטודנט שנה ב' בעבודה סוציאלית, כאשר במוקד הקשיים עלו מיקוד בעצמה והקושי לראות את האחר בעיניים מקצועיות, נטייה לראיה דיכוטומית ושיפוטיות אשר מצמצמים את ההתבוננות שלה בסיטואציות המובאות בפניה, ואלה משפיעים על אופן ההתערבות שמבצעת מול מערכות הפונה בטיפולו.
20. הנתבעת טענה, כי בוועדת הסטטוס מיום 15.5.19 ,התובעת תיארה עומס רב בחייה, וכי היא שוקלת לבקש פיצול לימודים וכי שיתפה כי היא מעוניינת לפנות לטיפול רגשי, עוד נטען כי במסגרת הוועדה שנערכה ב- 8/18 התובעת הצהירה כי היא במהלך להתחיל לקבל טיפול שירגיע אותה.
21. הנתבעת טענה, כי בסופו של יום לאור הפער הקיים בין מצבה של התובעת לדרישות מסטודנט בשלב זה של הלימודים, הוחלט לאחר שקילת מכלול השיקולים על הפסקת לימודיה.
22. הנתבעת טענה, כי העיכוב של הוועדה נבע לכאורה, מהלבטים שעלו לגבי התובעת להם היתה שותפה התובעת, וכאשר המדריכה נתבקשה להרחיב ולהעמיק את ההערכה, תהליך שלקח זמן להשלמתו.
23. הנתבעת טענה, כי עד להחלטת ועדת הסטטוס הסטודנט ממשיך בלימודיו ובהכשרה המעשית שלו.
24. הנתבעת טענה, כי זכות הערעור על החלטת הוועדה מופיעה בתקנון החוג. על פי התקנון ומסירת ההחלטה על הפסקת הלימודים, נמסרת בשיחה בעל פה על ידי מי מחברי הוועדה ובתום השיחה נמסרת מיד לסטודנט. ד"ר כרמל מעוז חברת הוועדה, נפגשה עם התובעת, שיתפה אותה בהחלטה וביקשה למסור לה אותה בכתב. אולם, התובעת לא הסכימה לקחת את ההחלטה.
25. הנתבעת טענה, כי באשר לטענות נגד ד"ר בן דוד ורד, הפנתה למכתב של פרופ' יעל גירון לנשיא המכללה מיום 17.1.21 המבהיר את העבודות באשר לאיחור בהגעה לשיעורים מטעם התובעת והיעדרויות.
26. הנתבעת טענה כי החלטה המכללה – הנתבעת הנה מבוססת, מעוגנת בראיות ומקצועית.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק:

1. התובעת חזרה על טיעוניה בדיון וטענה כי הנתבעת לא הייתה ברורה עמה וכי היא מבקשת החזר שכר לימוד ששילמה, החזר נסיעות ותשלום שכר בתקופת ההתנסות. התובעת טענה כי ביום 15.5.2019 הייתה החלטה וועדת הסטטוס להפסיק את לימודי התובעת אצל הנתבעת וכי דחו אותה ארבעה חודשים עד שקיבלו את ההחלטה בעניינה . התובעת טענו כי בתקופה שעברה מחודש 2/19 עד שקיבלו את ההחלטה בחודש 5/19 היא המשיכה להתנסות וללמוד ולהשקיע וכך משכו אותה. התובעת טענה כי המדריכה המעשית בשטח -לי והמדריך במכללה – רן עבדו בחוסר תיאום ביניהם שכן, רן הודיע לה כי היא בסדר ולקח להם זמן להבין שיש משהו בעייתי. בנוסף טענה התובעת לגבי הקורס שנתנו לה לגשת אליו ולמרות שנכנסה לשיעור נרשם לה מינוס וכי קיים חוסר תיאום פעולות בין המרצה לבין ראש החוג עת המדריך אישר שהכול בסדר ואילו ראש החוג הודיעה על הפסקת הלימודים באופן מוחלט.
2. התובעת טענה בנוסף כי נכפה עליה להגיע לתחום מוגבלות שכלית שכן, תחום זה אינו התחום שלה וכי קבעו כי היא שיפוטית ואינה מתאימה לתחום זה למרות כל המאמצים שעשתה. התובעת טענה כי חשבה שכל הזמן שיש עבודה מעשית, אז הנתבעת מרוצה ממנה אבל מסתבר כי רק בגלל שאין החלטה המשיכה לעשות עבודה מעשית ולא ניתנה לא האפשרות לבצע הפסקת לימודים
3. תחילה אעיר כי התובעת הציגה הודעות סטודנטים לגבי ההתנהלות והמדיניות של הנתבעת אבל בעילום שם, מחשש להתנקמות הנתבעת לטענתה. אולם, אין בהודעות ללא ציון שם וללא התייצבות לעדות מטעם אותם סטודנטים כדי לשמש ראייה לתמיכה בטעונת התובעת .
4. נציגת הנתבעת טענה בדיון כי סיבת הפסקת הלימודים של התובעת הייתה בשל אי התאמה ללימודי עבודה סוציאלית, כי ההחלטה מתקבלת על בסיס הערכה של המדריך בהכשרה המעשית שמבצע הערכה של כישורי הסטודנט והתאמתו למקצוע וכן הערכה נוספת לשיטות התערבות המלווה את הסטודנט והמדריך בתהליך ההכשרה לעיסוק בתחום העבודה הסוציאלית. נציגת הנתבעת הפנתה לתקנון שלה , אשר צורף ע"י התובעת לכתב התביעה, לעמ' 8-10 בתקנות המסדיר נוהל הפסקת לימודים וכי במקרה דנן מדברים כל תפקוד הסטודנטית בשדה ובאקדמיה. נציגת הנתבעת טענה כי בעמוד 10 סעיף 13 מוסדר הליך הערעור על ההחלטה בדבר הפסקת לימודים שם נקבע כי הערעור מוגש תוך 14 ימים מקבלת ההחלטה של הוועדה. נציגת הנתבעת ציינה כי הנוהל קובע כי יו"ר הוועדה הדנה בעניין הסטודנט או חבר הוועדה חייה להודיע את ההחלטה לסטודנט באופן אישי ולמסור לו את ההחלטה וגם שולחים במייל אלא, שבמקרה של התובעת, עת נפגשה עם ד"ר כרמל דותן חברת וועדת הסטטוס לקבלת ההחלטה , התובעת הייתה נסערת וסירבה לקבל את ההחלטה ביד.
5. התובעת אישרה בדיון כי רצו לתת את ההחלטה ביד אבל היא ביקשה כי ישלחו לה אותה במייל ואכן ההחלטה מיום 20.5.2019 המודיעה על הפסקת לימודיה נשלחה אליה במייל למחרת, אלא, שבהחלטה לא היה רשום כי יש זכות ערעור וכך לא נתנו לה אפשרות לעשות כלום. נציגת הנתבעת טענה כי זכויות הסטודנט מפורטות ומפורסמות בתקנון ודי בכך.
6. לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובטיעוני הצדדים, עולה כי התובעת מלינה על הליך קבלת ההחלטה בעניינה להפסקת לימודיה אצל הנתבעת, לרבות סבירות ומקצועיות ההחלטה וכן, השיהוי בו התקבלה ההחלטה דבר שגרם לה נזק, שכן, היא המשיכה ללמוד ולהשקיע, לנסוע להתנסות ולא עבדה ולא התאפשר לה לבצע הפסקת לימודים. וכן, מלינה על כך כי בהחלטת הוועדה לט מצוינת זכות הערעור והמועד להגשתו.
7. התובעת אינה מכחישה את תקנון הנתבעת שצירפה לכתב התביעה המהווה חוזה בין הצדדים הקובע נהלים לרבות לעניין וועדת הסטטוס והליך הערעור. התובעת לא טענה כי לא קיבלה שירותים ולימודים במשך שנות הלימודים אצל הנתבעת ועל כך הוא צריכה לשלם ואין עילה להחזר שכר הלימוד ששולם .
8. באשר להחלטות הנתבעת, בית משפט זה אינו מתערב בהחלטותיה או בשיקול הדעת של המוסמכים להחליט מטעם הנתבעת בשאלות האקדמיות הפנימיות שלה ואין גם בפני בית משפט זה בקשה לביטול החלטה זו או אחרת וגם לא את ההחלטה בדבר המסקנה אליה הגיעה וועדת הסטטוס מיום 20.5.2019 מטעם הנתבעת להפסקת לימודיה של התובעת. התערבותו של בית המשפט בהחלטות ובהליכים של גופים עצמאיים וולונטאריים היא מוגבלת מאד.
9. אוסיף כי דרישת התובעת לתשלום שכר בגין תקופת ההתנסות לא הוכחה . התובעת לא הוכיחה כי הוסכם עם הנתבעת כי בגין תקופת ההתנסות , הנתבעת מתחייבת לשלם שכר לסטודנטים ולא הוכח מהו גובה השכר הנטען . מה גם שלא הוכחו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין הנתבעת. אוסיף כי נציגת הנתבעת העידה בדיון כי הכשרה מקצועית-התנסות אינה מהווה עבודה אלא מדובר בחלק מהתוכנית הלימודית עליה משלמים הסטודנטים שכר לימוד.
10. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.
11. לפנים משורת הדין , איני מחייבת את התובעת בהוצאות.
12. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.
13. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, 15 יוני 2021, בהעדר הצדדים.