לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לשיטתה, כתוצאה מהתנהלות רשלנית של הנתבע. התובעת בעלת פנסיון כלבים והנתבע הוא וטרינר בעל מרפאת חיות, אצלו טופלו הכלבים ששהו בפנסיון התובעת בעת הצורך.

טענות הצדדים:

התובעת טענה כי כבעלים לכלבים משלה, הכירה את מרפאת הנתבע כשלוש שנים עובר קרות האירוע המתואר והיתה מרוצה מאופן הטיפול שלו בכלביה האישיים. בשנת 2018 פתחה פנסיון כלבים. לטענתה, כלבה שהגיעה לשהייה אצלה בפנסיון ביום 7.8.18, ואשר מטופלת אף היא אצל הנתבע מעת לעת, פיתחה סימפטומים ביום 12.8.18 שלטענתה עלולים היו לרמז על אבחנה של מחלת השעלת (מחלה וירלית מדבקת). הנתבע שבחן את מצבה של הכלבה, לא אבחן את מחלת השעלת וסבר כי מדובר בבעיה של חומציות יתר בקיבה. בהתאם לכך, הוא סיפק לכלבה תרופה ונתן הנחיות לתובעת, אלא ששבוע לאחר מכן, החלו כמחצית מהכלבים האחרים בפנסיון, ששהו במחיצת הכלבה לפתח סימנים דומים. לנכוח טענות התובעת בדבר הכלבים, הגיע הנתבע אל פנסיון התובעת, בדק את הכלבים והשאיר עבורם תרופות. לטענת התובעת מבדיקה שערכה, כשהיא סבורה שמדובר במחלת השעלת, העלתה כי הכלבים נחשבים מדבקים במהלך המחלה ועוד במשך 14 ימים לאחר סיום הטיפול בהם, ויהיה על התובעת אם כן, להימנע מקבלת כלבים לפנסיון במשך חודש וממילא לא לעבוד, להחליף את כל המיטות והציוד, ביצוע חיטוי וכל אלו יגרמו לה להפסד של כ 16,500 ₪. כשביקשה פיצוי מהנתבע, פנה הוא לביטוח ולבסוף סרב לשלם את שדרשה בטענה כי הוא דוחה את טענותיה. מכאן התביעה.

מנגד טען הנתבע כי אותה כלבה מעולם לא הייתה נגועה במחלת השעלת כשהגיעה אליו למרפאה ביום 7.8.18. וחרף טענת התובעת, לא הראתה כל סימני מחלה כשחזרה לבעליה. גם בהקשר לשאר הכלבים ששהו במחיצתה לא חלו בשעלת וממילא כי לא פתחו תסמינים קליניים נראים לעין קרי שיעול יבש וטורדני, הפרשות מוגלתיות מהעיניים והאף. לטענת הנתבע, אף לא אחד מהכלבים חלה בשעלת. בפועל גם בסרטונים שצולמו בפנסיון התובעת נראים הכלבים המדוברים בריאים לחלוטין משחקים ישנים וממילא לא משתעלים. גם הווטרינר שרון רגב, אליו פנתה התובעת בהמשך, בהתייחסו לאבחנת מחלת השעלת, רשם בפירוש "SUSPECTED_", מה שאומר כי הוא העלה חשד, אך לא תיאר סימפטומים אלו, כי לא מצא כאלה. התרופות שנרשמו לכלבים אינם מהווים טיפול ספציפי בשעלת (מחלה וירלית) וממילא שלא מיועדים לטפל בווירוס כלל, שכן מדובר בתרופה אנטיביוטית שנועדה לטפל בחיידקים. גם המאמרים המקצועיים מציינים כי תוחלת החיים של רוב הווירוסים מחוץ לגוף הכלב, מסתכמת בשעות בודדות ולא ב 14 ימים כפי שטוענת התובעת וממליא שחיידקים מושמדים בחומרי חיטוי כמו אקונומיקה ואין כל צורך בהחלפת כל ציוד הפנסיון. לפיכך לא הסכים הנתבע לדרישותיה של התובעת.

דיון והכרעה:

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ועניינתי בתמונות שהוצגו לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

ואלו נימוקיי:

אמנם, התביעה מתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבע העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין אותו אירוע.

הכלל הוא כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תדחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובעת לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים- שקולות, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליו ותביעתה תידחה.

במקרה זה שלפני כל תביעתה של התובעת מבוססת על תחושותיה והשערות בלבד. השערות שלא נתמכו בשום בדל ראיה. התובעת טענה לכל אורך הדרך כי הנתבע לא אבחן את מחלת השעלת בכלבה המדוברת ובכלבים שאחריה, אלא שלא הביאה כל ראייה המבססת כי אכן, בשלב כלשהו מי מכלבים אלה חלו במחלת השעלת.

דווקא טענותיו של הנתבע לפיהן, גם על ידי הווטרינר האחר, דר' שרון רגב, הטיפול שניתן לכלבים הינו אנטיביוטי ואינו מיועד לטיפול בשעלת, מעיד על כך כי שניהם לא קשרו את החולי במחלה זו.

נוסף על כך, גם לו הייתי מקבלת את טענת התובעת שמדובר במחלת השעלת, ואני לא מקבלת אותה, הרי שהנתבע הציג מחקרים על פיהם הווירוס, במגע עם החוץ נעלם אחר מספר שעות וממילא כי לא היה מקום להחליף את כל הציוד שבפנסיון.

משלא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי נפל דופי בטיפולו של הנתבע אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, 21 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.