עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע,  ביום 26/10/19 אירעה תאונת דרכים בכביש מספר 1. בעודו של

התובע נוסע בנתיב השמאלי כדין, רכבו של נתבע 3 פגע ברכבה של נתבעת 1 מאחור, רכבה של נתבעת 1 נהדף לעבר רכבו של התובע, נתבעת 1 איבדה שליטה ברכב , ובשל כך נגרמו לרכבו של התובע נזקים.

לטענת נתבעות 1 ו- 2, רכבו של נתבע 3 פגע מאחור בעוצמה ברכבה של נתבעת 1, וכתוצאה מכך נהדף רכבה לרכבו של התובע.

לטענת נתבעים 3 ו- 4, רכב מסוג סקודה פגע ברכבו של נתבע 3 והדף אותו לעבר רכב נוסף.

דיון והכרעה:

התובע העיד ששמע מכה חזקה ולאחר מכן קיבל מכה. עדת התובע אף היא ציינה בעדותה כי תחילה שמעה פגיעה של "מישהו שפגע במישהו מאחור" ולאחר מכן היתה פגיעה שברכב של התובע. יוצא אפוא שלגרסת התובע והעדה מטעמו, תחילה היתה פגיעה ברכבה של נתבעת 1 ולאחר מכן רכבה של נתבעת 1 פגע ברכבו של התובע, קרי: מי שאחראי לתאונה לגישת התובע והעדה מטעמו הוא הרכב שפגע בנתבעת 1. גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסתה של נתבעת 1, שציינה בעדותה:

"מונית שירות פגעה מסוג מרצדס. מהעוצמה של הפגיעה של מרצדס נכנסתי ברכב של פולקסווגן, לא כי רציתי, מהעוצמה של הפגיעה ברכב שלי." כמו כן במסגרת עדותה חזרה שוב ושוב על הטענה כי רכב מסוג מרצדס הוא זה שפגע בה בעוצמה.

נתבע 3 העיד כי הוא האשם בתאונה, ולדבריו: "כן.  אני אשם ולכן אני תובע את הביטוח שלי.", קרי: ישנה הודאת בעל דין בכך שהוא אשם בתאונה. כן ציין כי נתבעת 1 אינה אשמה, כפי שהעיד כאשר נשאל בחקירתו: . "האם היא אשמה?", השיב: "לא. היא לא אשמה...".

יתר על כן, הגרסה לפיה רכבו של נתבע 3 נהדף לכיוון רכבה של נתבעת 1 לא מגובה באסמכתאות, כגון: תמונות של הרכב שפגע, כביכול, בחלק האחורי של רכבו של נתבע 3 ואף לא הוצג דו"ח שמאי בעניין זה. יתר על כן, נתבע 3 בעדותו ציין מפורשות שנגרם לו נזק בחזית הרכב ולא בצד האחורי שלו. לדבריו: "הנזק שלי היה רק מקדימה". כמו כן יש להדגיש כי נתבע 3 ציין כי חש הדיפה קלה מאחור, כך שלא יתכן שכתוצאה מהדיפה קלה של רכב אחר, ככל שהתרחש, אם בכלל, יתנגש נתבע 3 בנתבעת 1 בעוצמה רבה ויגרום לרכבה נזק רב הן בחלק האחורי והן בחלק הקדמי של רכבה.

נתבע 3 היה מבולבל בעדותו בכל הנוגע לדגם הרכב בו פגע. כמו כן ציין במענה לשאלה: "בגלל הדחיפה שקיבלת נכנסת בה"?, השיב: "יכול להיות לא יודע זה בשניות.", כך שגם לגרסתו אין כל ודאות שבגלל אותה "הדיפה קלה" פגע ברכבה של נתבעת 1. כן העיד כי סטה במהירות של 70-80 קמ"ש.

מן המקובץ לעיל עולה כי נתבע 3 הוא האשם הבלעדי בתאונה.

סוף דבר:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות הצדדים. הקשבתי לטענות הצדדים ולעדויות. כמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית-המשפט ושמעתי את סיכומי הצדדים, ולאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את מלוא המידע שבפני ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה דין התביעה נגד נתבעות 1 ו- 2 להידחות ללא צו להוצאות, ודין התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4 להתקבל.

לסילוק סופי ומוחלט של התביעה, ישלמו הנתבעים 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לתובע סך של 8,305 ₪, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪, והחזר הוצאות אגרות ביהמ"ש בסך 413 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ג, 24 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.