29 ינואר 2023

לפני:

כב' השופטת מרב חבקין

החלטה

להלן החלטה בבקשת הנתבעים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה:

1. הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) קובעת, כי שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפת סעיף קטן (ב) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.
2. התובעים תושבי הרשות הפלסטינית, ואין מחלוקת כי חלה עליהם הוראת התקנה.
3. בכל הנוגע לנתבע 2, ובהינתן שעל פי תלושי השכר הנתבעת 1 היא המעסיקה, לא מצאתי בתגובת התובעים התייחסות להצדקת התביעה האישית כנגד נתבע 2. בכתב התביעה אף לא צוינה עילת הרמת מסך. העובדה, כי הנתבע 2 הוא שקיבל את התובעים לעבודה והיה מנהלם בפועל לפי הנטען בתביעה אינה מצדיקה חיובו האישי מקום בו המעסיקה על פי תלושי השכר היא נתבעת 1 בלבד. ממילא גם חיוב אישי מכוח דוקטרינת הרמת המסך (שלא נטענה בתביעה) הוא בבחינת החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, השמור, על פי הפסיקה, למקרים חריגים ובהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999. לאור האמור, ממילא לא הובאה ראשית ראייה לתביעה האישית, או כל הצדקה אחרת שיכולה להוות טעם מיוחד לפטור את התובע מחובת הפקדת ערובה בגין התביעה האישית.
4. אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע נדרש להוכיח יכולת כאמור. התובעים לא הוכיחו יכולת כנדרש.
5. לסיכום, בהיעדר כל פירוט מתאים בכתב התביעה לגבי עילת תביעה כנגד הנתבע 2 ובהיעדר כל התייחסות מתאימה לכך בתגובה לבקשת ערובה, מתקבלת בקשת נתבע 2 לעניין זה.
6. גם בכל הנוגע לנתבעת 1 מצאתי שיש הצדקה לחיוב בערובה ואסביר: אמנם אין מחלוקת לגבי תקופת העבודה, אך לטענת הנתבעת 1 שולמו לשני התובעים כספים במסגרת גמר חשבון בסיום עבודתם, והם התחייבו כי אם תוגש תביעה יפקידו סך 10,000 ₪ כערובה לתשלום הוצאות. יצוין כי לתובע 1 שולם סך של מעל 15,000 ₪ ולתובע 2 סך 12,810 ₪.
7. קבלת סכומים אלה בסיום יחסי העבודה לא צוינה כלל בתביעה, ומנגד לא הוכחשה במסגרת התגובה לבקשה להפקדת ערובה. יצוין, כי מדובר בהסכמים חתומים על ידי התובעים כולל טביעת אצבע. העובדה, כי התובעים השמיטו מהתביעה את העובדה, כי קיבלו סכומים אלה בסיום עבודתם אומרת דרשני.
8. בכל הנוגע להפקדת הסכום על פי ההסכם עליו חתומים הצדדים, טוען ב"כ התובעים בתגובה, כי אין לתת תוקף לכתבי הויתור.
9. אכן, ככל שמדובר בבקשה למחיקת ההליך או דחייתו בשל כתב ויתור הרי שבהתאם לפסיקה המתייחסת לתוקף המועט שיש לתת לכתבי ויתור במשפט העבודה במרבית המקרים, אין הצדקה לדחיית תביעה רק בשל קיומו של כתב ויתור ( דבע (ארצי) נו/3-29/ תנובה בע"מ נגד אסתר לוסקי [פורסם בנבו] פד"ע לג 241 (1998)). עם זאת יודגש, כי כלל זה שנקבע בפסיקה מתייחס לשאלת המניעות לתבוע את המעסיק לאחר חתימה על כתב ויתור, ואילו שאלת השבת הכספים או הפקדת ערובה היא שאלה נפרדת.
10. הווה אומר, עצם העובדה, כי אין לחסום את דרכו של התובע לבית הדין בשל קיומו של כתב ויתור אינה שוללת אפשרות לחיובו להשיב את הכספים שקיבל בשל התחייבותו החוזית בכתב הויתור, אם כי אין בהכרח מקום להתנות את המשך ההליך בהשבתם (ראו: כב' הש' שביון בעניין סעש (ת"א) 44826-12-17 FISAHA TEKLE GEBREMICHAEL - דוד מעברי (תנובת השדה) (21.7.19) וכן סעש (ת"א) 7252-10-18 מיכאל גלם - טיריות קטסנה (29.8.19)).
11. עוד יש לציין, כי במקרה זה הסכום שנקבע בהסכם כערובה נמוך מהסכום שבפועל שולם לתובעים במסגרת אותו הסכם. כמו כן, בניגוד לטענת התובעים, צורפה להסכם טבלה המפרטת את הזכויות בגינן בוצע התשלום. במכלול נסיבות העניין, ושעה שההסכם בסיום יחסי העבודה הותנה בתשלום ערובה ככל שתוגש תביעה, קמה הצדקה לחיוב התובע בערובה וזאת גם בהיקש מהנפסק בברע 33240-11-17 טספם נ' רמ - ק.ר.מ. סחר בינלאומי בע"מ (17.11.17).
12. זאת ועוד, כאמור על פי התקנה על התובעים להראות ראשית ראייה לתביעתם. הסכום המשמעותי ביותר בתביעה מתייחס לרכיב גמול שעות נוספות. כל שנטען לגבי רכיב זה הוא, כי הנתבעת לא ניהלה דוחות נוכחות ולכן כל תובע זכאי להפרש גמול שעות נוספות בגין 30 שעות נוספות לחודש. בהתאם לדין, הנטל לגבי שעות העבודה עובר לכתפי המעסיק (שלא הציג דוחות נוכחות) כאשר שעות העבודה שנויות במחלוקת. לצורך זה, נדרש כי העובד יציג גרסה ברורה לגבי שעות העבודה הנטענות. בכתב התביעה אין כל פירוט לגבי שעות העבודה הנטענות אלא רק הובא חישוב לגבי 30 שעות נוספות ביום. עוד נזכיר, כי כתב טענות אינו ראייה וגם לא ראשית ראייה. מנגד, בכתב הויתור שנחתם עם סיום יחסי העבודה נרשם, כי כל עובד מאשר ששעות העבודה באתר היו משעה 7:00 עד 15:00. אין בתגובת התובעים כל התייחסות למסמך זה החתום על ידם. הכלל הוא שאדם החותם על מסמך מוחזק כמי שהסכים לתוכנו. התובעים אף לא טענו בתגובתם כי במקרה זה יש לסטות מהכלל האמור.
13. לסיכום: יש הצדקה לחיוב בערובה בגין התביעה האישית כנגד נתבע 2 בהיעדר כל עילת תביעה מפורטת כנגדו בכתב התביעה. יש גם הצדקה לחיוב בערובה בגין התביעה כנגד נתבעת 1 מכוח ההסכמה החוזית של הצדדים בהסכם שנערך עם סיום יחסי העבודה, אותו לא טרחו התובעים לציין בתביעה, וממילא לא כפרו בעובדת חתימתם עליו והבנת תוכנו. בניגוד לטענת התובעים אין מדובר במקרה זה בהחתמתם על שטר אלא בחיובם להשיב חלק מהסכום ששולם להם, אם כי לעניין גובה הסכום ומשמדובר בערובה אין מניעה להפחיתו.
14. אשר לגובה הערובה, בכל הנוגע לנתבע 2 יחויב כל תובע בהפקדת סך 2,500 ₪ (5,000 ₪ לשני התובעים). סכום זה מבטא את האיזון בין זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, לבין זכות הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לו ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיו תשולמנה. בקביעת גובה הערובה גם נלקח בחשבון הסכום עליו הועמדה התביעה וכן הדרך הדיונית בה ינוהל הליך זה כתיק מאוחד והייצוג המשותף לשני הנתבעים.
15. בכל הנוגע לנתבעת 1, ובשים לב לשיקולים שציינתי, והגם שהצדדים הסכימו על הפקדת ערובה בסך 10,000 ₪ מצאתי להעמיד את סכום הערובה על סך 2,000 ₪ לכל תובע. לפי גרסת הנתבעת קיים הפרש של כ-4,000 ₪ (תשלום ביתר) בין הסכום ששולם בגמר יחסי העבודה לבין הסכום ששהיה מגיע בפועל לכל תובע (סעיפים 39 – 40 לכתב ההגנה). העמדת סכום הערובה על מחצית מסכום זה מהווה את האיזון הראוי בין השיקולים הרלבנטיים לעניין גובה הערובה כמצוין לעיל.
16. כל תובע יפקיד סך 2,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות נתבע 2 בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה (כנגד נתבע 2 בלבד) ללא התראה נוספת. בנוסף, כל תובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות נתבעת 1 בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה (כנגד הנתבעת 1) ללא התראה נוספת.
17. הואיל והבקשה התקבלה יש לפסוק הוצאות בגינה, ומשכך ישא כל תובע בנפרד בהוצאות הנתבעים בסך 1,500 ₪ (בחלוקה שווה בין שני הנתבעים). סה"כ על שני התובעים לשלם לשני הנתבעים 3,000 ₪ בגין הבקשה. על מנת שלא להקשות על דרכם של התובעים לבית הדין יתר על המידה, ונוכח החיוב בערובה, אני קובעת כי המועד לתשלום ידחה לסיום ההליך.

לעיוני 1.3.23 לבדיקת הפקדת הערובה.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"ג, (29 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.